אור החמה על ספר הזהר ג:שיג

אבל השתא לית אנת יכיל ליכנס לארץ דהיינו מלכות פן תחשיך אור הלבנה. אי תבעי למנדע מניה כלומר לדעת מה ענין הארץ כיון שאין אתה עתיד ליכנס בה שלח לך לתועלתך לדעת אותה מה עניינה אי תימא וכו' וא"ת מה שאמר הכתוב על אשר מריתם פי מאי הוא שהרי בלי זה לא היה ראוי שיכנס ואין לומר דאאהרן לחודיה קאי שהרי למשה אמר לבדו כך דכתיב ויתעבר ה' בי למענכם וכתיב ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם א"כ איך אמר שהוא לסבה היש בה עץ ועדיין לא חטא משה רבינו ע"ה במי מריבה. לכן יש לומר כי יודע היה משרע"ה שאם אין זכות לישראל שיכנס שם העץ דהיינו הת"ת אינו נכנס אבל שמא אח"כ היה שם העץ ועם כל זה לא נכנס לסבת מי מריבה והשתא ניחא כי בפעם הזאת לא התפלל כלל כי ידע שהיה נמנע אמנם בפעם השנית שהיה בה עץ היה אפשר והשתא ניחא שהאריך בענין היש בה עץ וגומר ולא דא בלחודוי אלא וכו' שלא ראה משה א"י בעיני בשר ע"י אור גשמי שאם כן לא היה אפשר לראות כ"כ אלא פירשו בפ' בראשית שראה ע"י אור הגנוז שבו היה רואה אדם הא' מסוף העולם ועד סופו וע"י אור זה השיג כל אינון דעתידין למיקם וכו'.

ותמן לא הוה אלא בג"ע וכו' ומפני זה חשב משרע"ה שהיה בארץ ישראל והטעם שהיה בג"ע מפני (שהם) [בכ"י ששם] יושבים הצדיקים ונהנים מזיו השכינה המיוחדת עם הת"ת אמנם בח"י הוא שליטת המלכות כאומרו צדק ילין בה:

מקושש. לשון הקש. היא חד מנייהו רב. ואין זה עון שודאי אינם שוים אבל עונו היה שהחליף הדבר מסדרו ופגם למעלה ואין לפרש שע"י מחשבה זו נענש אלא שאמר מלכות היא נקראת מלאכה ות"ת אין בו מלאכה מי גדול לעשות רצונו וכמה מלאכה גדולה ועושה מלאכה ביום שבת שהחליפו בשבת תחתון למטה.

חטא וא"ו. שפגם בת"ת דהיינו עץ החיים. שאר עצים הם עץ הדעת טוב דא מטטרו"ן ורע הוא סמאל בהדי שבת ת"ת הוה מקושש היה מקיש או מקושש מקצץ בנטיעות ע"ד אתקושי שעונו קשה יותר מהקודם. למיהוי לברתיה חולק וכו' שהרי הן מכח אביהן באין לירש ואם הוא עקר עצמו מהקדושה אל הקליפות אין ראוי שיהיה להן חלק בארץ הקדושה:

כיון דדכר שמיה דכתיב כן בנות צלפחד דוברות שאין הקב"ה מזכיר אלא שמות הצדיקים דכתיב זכר צדיק לברכה ושם וגו'. ודעת ר' יוסי היא שהיה מקושש במלכות בסוד ימי החול שהיא משתמשת בעץ הדעת טוב ורע ולא כדעת ר' חייא דקאמר בתרי שבתי.

בדא חיין. בת"ת יום שבת. ובדא מותא מלכות בימי החול שאז רגליה יורדות מות. ומאן דאתחלף לון גרים ליה מותא. מצד המות שהיא עם המלכות בימי החול כי בבחינתה בשבת אין מות ואין עון בהסתלק המלכות למעלה כי היא אשת חיל עטרת בעלה. דבש מצאת. היא המלכות מצד הדין אכול דייך לא תתפס בה בצד המות ארון ותורה כחד וכו' ת"ת ומלכות כחד קיימי ועם כל זה אינם שוים ואם ישוה אותם אינו עון כ"כ שע"ז נאמר מקושש עצים ועיקר העון הוא בהיות המות מצדה כדפירש לעיל דהיינו (אין כלא וא"ו) [בכ"י אכן בלא ו'] שאין עמה עץ החיים.

בכל אתר. אהרן רחיה לענין ארן חסר (שאינו) [בכ"י שהוא] בת"ת. אתאחד לכולא. ולכך חמד אליו משרע"ה ולכך אמר להם והתחזקתם שצריך חזוק ודאי.

באילנא אחרא. פרי שאכל אדה"ר. ת"ח שלח לך כדדריש ר' חייא. דאהני לגופא ולנפשא. כדכתיב מים קרים על נפש עייפה. דאהדרי שכינתא בבחינה שלא נסתלקה קאמר ישיב וז"ש ולא אסתלק.

אבל אינון דשדר יהושע ונפש אדוניו ישב בערך שלא גרם שנסתלק באחרים: