אור החמה על ספר הזהר ג:שיב

הא אתרחקא משחר דכתיב ידעת שחר מקומו וקרינן ידעת השחר וגו' דנטי ערב. מלשון כי ינטו צללי ערב והיינו שנטה השמש הרבה וקרוב להעריב.

ושמשא אתחלש. היינו בעת שהשמש (כשל) [בכ"י בטל] כחו שהוא ערב יותר כדין שלטא שמאלא שהוא גבורה וא"ת והרי מחצי היום ואילך משבע שעות ומחצ' היא בין הערבים ושליט יצחק דהיינו שעת המנחה ואפשר שכן הוא שמתחיל לשלוט אמנם עדיין השמש שולט קצת וכאשר נטה השמש הרבה אז שולט הגבורה לבדה והענין בהדרגה בבוקר הוא שליטת החסד ושולט והולך עד חצי היום ובנקודת חצי היום שליטת יעקב לבדו ומהבוקר עד חצות שליטת אברהם ויעקב ומחצות עד הערב שמש שולט יעקב ויצחק וכמו שבבוקר קודם חום השמש שולט אברהם לבדו והולך ונכנס מעט מעט שליטת יעקב ויוצא מעט מעט שליטת אברהם כן בהערב השמש משבע שעות ומחצה מתחיל יצחק עם יעקב ויעקב דהיינו השמש מחליש כחו והולך ויצחק מתגבר והולך והכי דייק לישנא דקאמר בשעת דנטי ערב שעדין היום גדול ואח"כ ושמשא אתחליש דהיינו שהעריב יותר ואח"כ כדין שלטא שמאלא עמו ואשתכח דינא בעלמא בשעת המנחה ובהיותה מתגברת והולכת ואתפשטת ליליא שכבר העריב מכל וכל ואין אור השמש כלל:

כדין בעי בר נש וכו' היינו תפלת ערבית.

כדין אתפתח חד פתיחו בשמשא וכו' היינו דרך יעלים אורו הת"ת ויאסוף רוחו ונשמתו אליו ושואב שפעו ולכך נעשה ממש פתח בו שהוא שער כניסת אורו והיינו שי"ב שעות ביום גוברות י"ב בחינות שבו שהם ששה קצוות ממטה למעלה וממעלה למטה ובבוא שעת הי"ג היא המלכות שהיא (חשובה) [בכ"י חשוכא] ושמאלא שליט גבורה ודין. ויצחק. מפני שהוא החופר בארות מים נקט יצחק להכריח יניקת המלכות מהגבורה.

כרי בירא תחותיה. משפיע במלכות וזה סמוך לערבית.

כיון דעאל ליליא. שגברה הליל' בעצם והחשיך כראוי והיינו משימנע רגל מן השוק דהיינו שעה שניה בלילה שהוא עת הגבורה כי שעה ראשונה בחסד ולכן זמן נרות חנוכה עד שיכלה רגל מן השוק:

פתקא דקוטפא. אגרת קץ כל בשר באחמתיה בחתימתו בשלימות נמצא כלומר כח הדין גובר בעצם והמלכות שהוא דין נגמר הדין בעצם. וכמה חבילין. מלאכי חבלה. שאטן בערבוביא. שאין להם סדר כמחנות הקדושה. חייכאן בנפשא. להתעותה בחלומות של הבל ופעמים בקרי.

ומאן דאשתכח בינייהו כלומר בני אדם בגוף שהולכים בלילה ביניהם ניזוקין ע"י השדים.

כד אתער רוח צפון היינו שהעושה הגבורה עם המלכות ששה שעות בו' קצוות שבה דהיינו מחסד ולמטה ובחצות עושה הגבורה ששה שעות עם הת"ת ונמצא רוח שהוא ת"ת צפון גבירה מתעורר בחצות:

כדין וכו' בסוד שמאלו תחת לראשי ברחמי אהבת החיבוק.

ואתחברו כחדא עם הת"ת ולא (ביחוד) [בכ"י בייחוד] ח"ו אלא ושריא בדרועא זרוע שמאל.

באתרא. כי שם מקומה. גבורה תתאה דאתי מגבורה עילאה ואפשר לפרש אתקבלו בהוד ואתחברו כחדא עם הגבורה ממש זו למטה מזו ושריא בדרועא היינו שעולה ממש אל הגבורה:

וקב"ה אתי. אם נפרש בת"ת יהיה דוקא בג"ע של מעלה ואם נפרש במלכות דהכי קאמר היושבת בגנים במקום אחר יהיה בג"ע של מטה ותרוייהו איתנייהו אתי לאשתעשעא. אם הוא הת"ת הוא מקבל משם התעוררות לייחד חכמה ובינה באותה שעה ממש ואם הוא המלכות מקבלת אז התעוררות להתייחד בבוקר.

דא אשתתף בהדה. עם השכינה. ומשבחן למלכא. משבח זה נעש' סוד התעוררות הזווג בין חכמה ובינה כדפי' בזוהר שיר השירי' והיינו דקאמר למלכא עילאה שהוא הבינה עם החכמה.

כתיבין בבני היכלא שדיוקן נשמתם חקוקה שם בהתעוררות זה. ואיקרון בשמהן לתת חלק לגוף הזה. ואילין רשימן בחוט של חסד כדדרשו בפסוק יומם יצוה ה' חסדו. שמא חדא קדישא. מפרש לקמיה.

דהוא שלטא מפלגות ליליא. ירצה מורה על עולם הבריאה והוא רומז על השליטה וההנהגה המנהגת מחצות ואילך דהיינו סוד הזווג העליון הנעשה למעלה בעולם הנשמות סוד הנהגת הבינה שבה סוד אותיות מנצפ"ך ומורה על סוד ג"ע מנוחת הנשמות דהיינו לחזות בנועם ה' ולכך אותיות מנצפ"ך (כלול) [בכ"י כלול לון] והיינו סוד אותיות ם' למרבה המשרה דהיינו הבינה כדמסיק ובו סוד (בי"ו) [בכ"י בית] דבראשית נקודה בהיכליה דהיינו סוד כלך יפה רעיתי שהרעיה הנזכרת בשיר השירים היא הבינה והחכמה בתוכה משבח ונודע שהבינה בסוד ספירותיה היא סוד ה' אותיות אלו דהיינו כדפי' בשיר השירים סוד ה' שבבינה היא ה' נקודות והם ה' אותיות אלו הכפולות:

ואינון אתוון מנצפ"ך כליל לון כלומר כל אותיות השם כלולות באותיות מנצפ"ך כיצד כ"ך ל' מ"ם נ"ן ס"ע פ"ף צ"ץ ומפני שאין בשם כל אותיות אלו מפרש להו ואזיל. הנה אותיות כל"ך יש בו אינם צריכים ביאור. אות מ"ם אין בו לזה ביאר ואמר מ"ם אוקמוה למרבה המשרה דהיינו שהיתה מ"ם פתוחה ונסתמ' ועניינה הבינה והנה תחלתה בית הוא כי בית היא הבינה והיא מחשבה סתימא בסוד אור דהיינו אויר דהיינו ב' ונקודה י' בהיכליה ע"י הוא"ו שהיא סוד הדעת סותמה וז"ש בי"ת היא אסתים להאי ולהאי שנסתמה משתי מקומות דהיינו מקום על ון ומקום תחתון מה שמ"ם פתוחה אינה סתומה אלא ממקום עליון כאשר נבאר.

כדין כתרי כלילן כלומר אז אות ם' נכללה בב' אותיות דהיינו מ"ם וביאר הענין ואמר הוא י' דשמא קדישא דהיינו חכמה אתקין ליה לבינה וסתים מבועהא שלא תהיה כך פרוצה כי ע"י היות חכמה בתוך בינה הבינה מתעלמת מפני אדיקות סבתה עמה. והנהנעלמה החכמה שם להוליד בה כל שאר הספירות והיינו סוד (כי"ו) [בכ"י בי"ו] שהוא חכמה בתוך בינה מולידה סוד ו' דהיינו ו' קצוות בתר דאולידת ו' דהיינו סוד ו' קצוות פתוחה היה (בתוך) [בכ"י בחד] גיסא דהיינו כ"ו שהיא מ"ם פתוחה והיינו בחד רישא דפתחא כי הפתח היה אז גדול ועתה נפתח בצד אחד מאותו הפתח לבד:

אסתמו מבועין בכל סטרין. ונעשה סוד מ"ם סתומה ובמקום אות מ"ם שנסתלקה לסבת העלמה באו בשם אי"א כי כ' היא תחלת הסתימה לכך תסתלק מ"ם וכ"ף דהיינו המדות ההעלם, ובאו במקום (ב' ) [בכ"י כ'] שתי אלפין ולסבת היות החכמה בתיך הבינה כענין בּ' נקודה בהיכליה לכך באה י' בין שתי אלפי"ן כזה אי"א ואלו ממש במקום ב' והטעם להורות על הפתיחה בעצם שהרי הם ב' בחינות הא' סתומה תכלית הסתימו מחריב העולם דהיינו למרבה המשרה הב' פתוחה קצת דהיינו מ"ם פתוחה ועדיין מורה על הסתימה דהיינו ב"ו שניהם דבוקים ם' סתומה ופתוחה קצת בשמאל הג' פתיחת בריאת העולם דהיינו כ"י ו' דהיינו סוד בראשית דהיינו הפתיחה (שפותח) [בכ"י שנפתח] לבריאת העולם הפתיחה הזאת שהיא בחינה רביעית דהיינו אלף בינה ונעשה שני אלפים וסוד אות ע' הנוסף ביאעוצ"ה יהיה סודו אא"ע דהיינו פתיחה (במנותה) [בכ"י במנוחה] בחסד מהבינה למנוחת הצדיקים בענין שמורה על הבינה הכוללת חמש והם שבע דהיינו שבעין והיינו דמסיק דא כליל אתוון אחרן וכו'. ן' דכר ונוקבא. כלומר במקום נ"ן שנסתלקו באו ג"כ אותיות אחרות. והטעם כי נ' היא סכת דוד הנופלת. ובהיות הבינה ם' סתומה דהיינו מהערב שמש עד חצות המלכות היא נ' נופלת ושם זה הוא מחצות ואילך א"כ כיון שנסתלקה ם' נסתלקה נ' וג"כ ן' פשוטה אין לה דרך הנה מפני שהיא דכר ונוקבא דא כליל כחדא ונודע שבהיות זכר דהיינו ת"ת ונקבה שהיא מלכות כלולות יחד שהוא סוד ד"ו פרצופין אין יחוד ואין זווג לכך נסתלקו אותיות אלו ובאו במקום נ"ן ו"ה דהיינו זכר ונקבה מולידים ומזדווגים והיינו ו"ה שבשם:

תלת מכאן ותלת מכאן. דהיינו שבהיות המלכות עם הת"ת נשארו הספירות גדולה גבורה ת"ת מצד אחד ונצח הוד יסוד מצד א' וכך הם האותיות מנצפ"ך שהם אותיות כ"ך ל' מ"ם נ"ן ס"ע פ"ף כל"מ מצד א' ס"ן באמצע עפ"ץ מצד א' היינו תלת מכאן ותלת מכאן דאינון שית דהיינו ס' שהיא שית ודאי.

כאילין תרין אתווון ס"ן כאשר נמנה אותם שתיהם לאחד מן הטעם הנזכר.

אתכלילו תריסר אתוון. דהיינו מאות כ' עד אות ץ כזה כל"ך מ"ם נ"ן ס"ע פ"ף צ"ץ הרי י"ג אותיות ואותיות ס"ן שתיהם א' נמצא י"ב סליק מינייהו תרי. דהיינו פץ שאינם מפני שהם נכללות ץ' בצ' ף' בפ' נמצאו עשר אותיות נכללות בשם זה דהיינו כל"ך סעפ"א יאעוצ"ה ועם היות שהם י"ג עם כל זה אי"א הוא ם' וה' הוא ן' כדפי' נמצאו עשר אותיות כדפי' ושם זה שולט מחצות עד אור הבוקר ששם זה מורה על המלכות שאינה עם הת"ת וסוד זה נרמז בפסוק כי יהיה נערה בתולה נער כתיב בעוד לילה שאינה מיוחדת עם בעלה ולכך ה' דהשחר הוא נפרדת ממלת שחר להורות שבעוד שאינו שחר אין ה' עם בעלה:

בתר דאסתלק ליליא דהיינו דין הגבורה. וצפרא נהיר שמתחיל ממשלת החסד דהיינו בוקר ושחר. כדין ה' דלתתא סלקא ואתכלילת בנהורא מצד ימין. וכדין ידעת השחר מקומו. ה' היא מתייחדת עם שחר ואתכלילת בגוה בשחר ואז אין ה' נפרדת ממלת שחר. משה הוא שמשא מדתו הת"ת. אתכליל סיהרא בגווה. ואין הירח מאירה כלל: