אור החמה על ספר הזהר ג:שיא

אילנא דההוא עלמא. רוחניות הצדקה היא מלכות שעיקרה לעולם הבא אמנם פירותיה שהיא משפעת למטה הם לעולם הזה:

למזכי ביה וכו' כדכתיב שבתי בבית ה' דהיינו מלכות לחזות בנועם ה' דהיינו מבינ' שהם חיין עילאין ולא בת"ת לבד אלא דלעילא בינה על דמעל.

ומאן דסאיב גרמיה שנמשך בעושר אחר התענוגים.

וההוא אילנא אשתאר וכו' שלא נדבק בה ע"י מעשה הצדקה:

אתאחיד בסוד נשמתו.

וקנה חולקיה. במעשיו וסליק בכל עת היינו מעלתו יותר ראשונה בנבואתו אחר כך בקבלת התורה אח"כ בתפלותיו של ישראל עד עתה כל ענייניו היו עולים ממדריגה אל מדרגה:

צדקה הוה אחיד. הת"ת נקרא ג"כ צדקה והוא בסוד צדק ה'.

כד קבילת עלה דכורא אתקריאת צדקה. א"כ צדק היא נקבה בלי זכר צדקה זכר ונקבה דהיינו נבואת משרע"ה מת"ת עם המלכות והיינו וידבר ה' דבור מלכות ה' ת"ת:

אנא פגים שהם דוחים הת"ת ודבקי' במלכות ואהרן פגים שהוא (שושבינתא) [בכ"י שושבינא] דמטרוניתא לייחד אותה עם הת"ת והם דוחים זכר ממנה:

ונחשון וכו' שהוא נשיא שבט יהודה שהוא מלכות ודאי ושלמותיו ע"י שם יהו"ה שבתוך המלכות שהוא ד' והיינו שם יהוד"ה שבו כלול יהו"ה ד' ועתה שהם דוחים שם יהו"ה תשאר מלכות יהודה דלה ועניה:

שבעים איש כנגד ז' ספירות שבה. שהיא בת שבע כנודע ותגל יולדתך דא אימיה דלתתא. וא"ת אביו ממש היכן הוא וי"ל דאתי מכ"ש מאימיה ועוד אחר שאמר אב ואם עליונים שהם לנשמה מכלל נפיק אב ואם תתאין ולא אמר ותגל יולדתך אלא לגלות על התחתונים וכיון שבא להזכיר א' מהם נקט אם דאתי אב מכ"ש כדאמרן:

בלא אמצעי כלל שלא היתה נבואתו מתלבשת בלבוש כענין מראות לשאר נביאים שהיו מתנבאי' ע"י אמצעי אמנם משרע"ה נשמתו עולה למעלה מכסא הכבוד ומשיג נבואתו בלי לבוש ובלי אמצעי למטה. ושאר נביאים היו מתנבאים ע"י אמצעיים לפי שלא היתה נשמתם עולה אלא להיכל א' ושם משיגים נבואתם שהיה יוצא מלפני כסא הכבוד ע"י ההיכלות האמצעיים ומשרע"ה ע"י היכל ששי היכל הרצון היה משיג בלי לבוש אלא בסוד מדרגת אצילות וסוד זה הוא סוד אבי"ע כי נבואת הנביאים נבואת הבריאה מתלבשת ביצירה והיו משיגים לבוש היצירה והיו מעיינים להשיג מה שנתלבש שם וכן האצילות שבתוך הבריאה שבתוך היצירה (והיו) [בכ"י והיינו] אמצעיים אמנם משרע"ה הי' בהיכל הרצון ועם כל זה משיג שם מה שאור הספירות דאצילות הם מתפשטות שם והיה דבוק בנשמת הבריאה המתלבשת בבריאה ויצירה. אמנם מעיין ומשיג בנשמה ממש כענין שהיה משיג בעצם האצילות המתפשט בבריאה מיצירה וענין זה מוכיח מתוך התיקונים ופ' פקודי:

שמא קדישא דחד סרי אתוון מתלבשות בי"א אותיות שיש במלות אלו א"ל נ"א רפ"א נ"א ל"ה:

ולא בעא משה לצלאה יתיר. ושמא היה מעביר (בדעתה) [בכ"י צרעתה] מיד. כ"ש קב"ה בעא ואין ראוי להתפלל יותר כי יאמר הקב"ה וכי בשביל כבודך אני עושה ואתה מתפלל לפני ובכל אתר וכו' ומעשה ירבעם עם הנביא יוכיח. ולזמנא דאתי אינו תובע עלבון עבודתו שעבדו ע"ז ותובע עלבונם של ישראל:

תם ונשלם

קמח ע"ב הרח"ו זלה"ה ת"ח אילנא דחיי וכו' זה יובן מהתיקונין ל' ע"ב כי עץ החיים הוא חבור יאההויה"ה המתפשט באור ישר מעילא לתתא. ואית ליה תרין סטרין הוי"ק בימין חג"ת ואהי"ה בשמאל בג"ה וז"ש תרין סטרין אחידן חד וכו' כי אותו שהוא עץ הדעת אחיד מתתא לעילא בסוד אור חוזר ועוד אפשר לפרשו בסוד עצמות וכלים כי העצמות נק' שמשא ומתפשט בגופא דהאי אילנא שהוא בחינת הכלים:

קנ ע"ב שמא דא סליק לסטרין אחרנין. פי' כי שם בן ע"ב נחלק להרבה פנים ל"ו ל"ו וגם לג' חלקים כ"ד כ"ד כ"ד ולד' חלקים ח"י ח"י ח"י ח"י ויתחלק לו' חלקים י"ב י"ב ויתחלק לי"ב חלקים גם כן:

קנב ע"ב מאי יסודא לא תימא וכו' פי' לא תימא ר"ל שאינו יסוד הנק' צדיק רק סוד יו"ד במלכות של אדנ"י הנק' אבן טבא כי הוא יסוד הכל כי היא אחרונה מעילא לתתא:

קנג ע"א הרח"ו זלה"ה בשם הרי"א זלה"ה פסחא בזמניה נטיל אתתא וכו' ניסן מלכות אייר יסוד כנז' במדבר קכ"ז ב' ולהכי פסח ראשון סליק מתתא לעילא מניסן מלכות. עולה אח"כ לאייר יסוד אך העושה פסח שני חוזר למיחת לתתא שהיה כבר באייר יסוד וחוזר למיחת ועביד ליה ניסן מלכות:

קנד ע"א בגליון. האי מקמי אנפין. חיות. ולבתר אנפין. אופנים. זיקא מד' זיקין וכו' פי' כי רוח החיה באופנים. יופיאל צדקיאל כנגד יששכר וזבולון עכ"ל:

קנה ע"א רישא חדא שיתין וחדא וכו'. קשה שזהו דגל רביעי שהוא של דן המאסף והאיך הוא קרא אותם בדגל ג' וחשבון דגל ג' של אפרים לא פריש מידי. וי"ל שבחניה הי' ד' דגלים ימין ושמאל זה כנגד זה אמנם בשעת המסעות ע"י התרועות שהיו כופפין סטרא דצפון היו מטילין אותם לאחוריהם כזה # אלא שהשמאל הוא במקום האחור וז"ש ובגין כך סטר צפון לאחורא והטעם למה הנוני"ן כפופין לאחוריהם לפי שישראל אמר נעשה ונשמע ועכשיו שקרי בהם ולפיכך הנוני"ן הפכו פניהם לאחור כלומר אין אנו רוצים לראותכם וז"ש הכתוב ויהי העם כמתאוננים כלו' מתו הנוני"ן מאחר שלא קיימו אותם עכ"ל:

קנה ע"ב בגליון. בזרעא דגידא וכו' פי' זרע הגיד היורד לבן ואח"כ (נפקא) [נ' שצ"ל נקפא] בבטן האשה כך היה המן יורד לבן בלתי נקפא עכ"ל:

קנב ע"ב רעיא מהימנא למעבד פסח שני וכו' אלא כיון דכ"י מתעטרא וכו' שהם עטרות הרבה כל אותם התיקונים שהיא מתעטרת מיום י"ד שהוא עיקר הפסח ותיקונו ואכילתו בט"ו והולכת ומתעטרת כל הז' ימי הפסח עד יום כ"א בניסן שנעשה נס הים ששם נתעטרה עטרה על עטרה ואלו הז' ימים מתפשטין ל' יום יום כענין שתחלתם מי"ד וט"ו בניסן ומתהלכין הז' עד י"ד וט"ו באייר ונמשכין ז' ימים שהם ימי העטרה ועכ"ז אין זמן הפסח אלא * נ' שצ"ל פתח. פסח הכניסה דהיינו י"ד וט"ו באייר לא משם ואילך משך הז' ימים. וא"ת א"כ יהיה לו תשלומין כל ימי ניסן ואייר לז"א שאין רשות ליכנס לראות במטרוניתא אלא בימי ההכרזה ואין הכרוז יוצא אלא סמוך לנעילה והיינו דקאמר יתי ויחמי עד דלא ינעלו תרעי ואין זה אלא בי"ד וט"ו יום ל' לי"ד וט"ו בניסן ונשאר עדיין ז' ימים כדי שיראה העטרה כנז' מהרמ"ק זלה"ה:

פקידא דא שחיטת הפסח וכו' בחולין דטהרה מסטרא דמיכאל וכו' הענין כי הטהרה מן הימין ע"י הכהן מפני שהלוי שהוא שמאלי נמשך אחר החיצונים שהם לשמאל לכך צריכים טהרה מכל החיצוני' ע"י הימין ואחר שהלוי נטהר מתעורר בו הקדש הקדשים שהוא לשמאל בבינה כי הקדושה היא קדוש ה' מכח הבינה ואע"ג שעיקר הקדוש היא החכמה עכ"ז אין הספירות מתקדשות דהיינו הבדל מכל התחתונים אפילו הטהורים אלא מכח הדין נחזקו לכך קדושה מהלוי והנה שההיכלות בסוד מטטרו"ן הנק' חול שהוא מתחלל פעמים הרבה בסוד החיצונים אשר סביביו. ועליו הקדש. והנה נשמתין מסטרא דמטטרו"ן אתקריאו חולין ויש בהם שני בחינות או חולין על טהרת הקדש או חולין על טהרת התרומה, וחולין בטהרה סתם הם מצד מיכאל דהיינו רוחין מהיכל ששי שהוא היכל הרצון ששם מיכאל לימין והחולין בהקדש הם נשמתין מסטרא דגבריאל דהיינו מהיכל הנז' ששם גבריאל לשמאל והיינו כהן מיכאל לוי גבריאל ויש נשמות שהם מלמעלה מכסא הכבוד שעל החיות והם קדש הקדשים כי על היכל קדש הקדשים לפנים מהפרגוד הם סוד נשמות חיצונות מתחת כסא הכבוד והיינו סוד יומין טבין דאינון קדש הקדשים:

שכינתא איהו פסח. וסוד פסח ראשון הוא סוד שכינה בימין דניסן הוא חסד. ופסח ב' שכינה בשמאל ואיהי רחמי משום דלאו דוקא ימינא ושמאלא אלא דתמן חכמה ותמן בינה.

דהשתא אינון רחמי בלי ספק והיינו כי פסח רחמי כאומרו ופסחתי עליכם. והשתא קשה כיון דתרי פסחי אינון אדרבה היו ראוי שהטהורים יעשו מצד השמאל כדי שלא יתדבקו בהם החיצונים והטמאים יעשו בראשון מימין שאין שם חיצונים כלל ויטהרו. וז"א ובגין דבגבורה מתעברין כל אשין נוכראין. שאין ביעור חמץ אלא שרפה שבכח הגבורה נשרפים כל החיצונים מה שאין כן ענין זה בימין לכך בהיות האדם טמא צריך להתקדש בקדושת השמאל שישרפו החיצינים ויתעברו ממנו מכל וכל והיינו סוד הנשמה שהיא מתלבנת באש הגבורה ומתאכלת שם כל מיני טומא' והיינו פסח שכינ' לשמאל לצד הגבור' כאומר כה דברי מ' פי' הגבורה ושם אם יצה"ר שהוא הקליפה קשה כאבן מתפוצץ וכו' בענין שמתבטלת ואין כן בסוד המים שאינם מבטלים הלכלוך אלא משטיפים אותו מעל הנשמה ונשאר קיים אלא שיורד למטה אל תחתית מצולות ים והכל בסוד התורה שהוא סוד הת"ת בסוד הימין ובסוד השמאל בימין מים ובשמאל אש וז"ש דימינא דתמן תורה שבכתב דאיהו מים וטהרה וכו' והיינו שטיפת השמאלים טהרה לבד ואם לו [נ' שצ"ל לא] יספיק לו טהרה כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר ע"י קדושה מהשמאל על כרחם מהרמ"ק זלה"ה:

קנג ע"א מאנא שהיא הנשמה שהיא נקשרת עם השכינה אתייחד בבעלה היא כמשל האשה דאתקדשת בשמאלא דהיינו ספירתה עד תתרחק ממנה החיצוני ויתעכל ואח"כ אטהרת בימינא דהיינו סוד הטבילה וכן אל הנשמה שריפתה באש גיהנם החזק היינו ספירתה ימים ידועים עד שיתעכל הטומאה ממנה ואח"כ מצננים לה גיהנם וטובלה במי מקוה ועולה אל הייחוד העליון בדבקותה עם השכינה והסוד יתבאר באומר מאני דפסחא שהם הנשמות מהם כלי פסח ראשון שטהרתם מהימין דהיינו כלים שנשתמש בהם בצונן שלא הרתיחו עצמן באש היצה"ר בעבירות ולכך מטבילין בצונן אין אש של גיהנם שולט בהם אלא מצערם אלא טובלין טבילה א' ועולין וז"ש אינון נשמתין וכו' מים פושרים אש גיהנם לא דולק הרבה ולא מצונן כשעור שהרתיחו עצמן ביצה"ר ובענייני העולם הרבה:

המשים ריוח בין הדבקים מקום שהיצה"ר מזדמן לידבק שם והוא פרצה וצריך להיות שם גבור עומד בפרץ ונותן שם ריוח שלא יתדבק אליו שם יצה"ר ולא יפגום אבר מאבריו ולא יחסר אות מתיבת רמ"ח שהם רמ"ח אברים לזה ודאי מצננין לו גיהנם בעוברי מעמק הבכא כאומרו גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע וכל מה שפירשנו הוא בסוד הרוחנות אחר פשיטת הנפש מהגוף אמנם אם נשמתין חומריים דהיינו שלא נתפשט הנפש מהגוף אלא הוא חומרי דהיינו כלי חרס שבירתן היא מתקנתן והיינו קדרות בפסח ישברו כרב והיינו סוד התשובה וההכנעה על החטאות ועל העונות ועל הפשעים עם הוידוי והיינו זבחי אלהים רוח נשברה:

בגין דתמרים וכו' הענין שהתמר בקו האמצעי ולזה יורה על סוד תם וירצה ת"ם מרי"ם והיינו תם עונך ע"י הרחמים האמצעיים יתמו ויתרפו המרים ועוד בדרך אחרת כי האמצעי כולל ימין ושמאל דהיינו תמן תם תמן מר ומכריע התם אל המר ונמתק בנטותו אל הימין ולזה עיקר התשובה לאחוז בקו האמצעי דהיינו התורה ובה יתכפרו העונות וזה שאמר מהכא מאן דאשתדל באורייתא וכו' ועיקר סיגוף ומרירות הוא מה שיסתגף בתורה וימרר בה וז"ש דאתמר בהון וימררו את חייהם והיינו שיכלה הדעת והשגה ויתמררו חייהם בתורה בענין ששלט הגלות במיתת יוסף (וברור הוא) [נלע"ד שצ"ל בדור ההוא] כך יהיה העוני בתורה בדור אחרון ועוני הממון לא יתן להם כח לעסוק בה כראוי שלא יחוננו לומדי תורה לעמי הארץ כדמסיק בענין שהכשרים יהיו עניים ולא יוכלו לרחם על לומדי תורה ולומדי תורה בעצמם עניים מן הדעת והעשירים הם מתרפים מלעזור מפני שאינם מקדושה פנימית אלא נשמתם מן החוץ ולזה כבוד התורה (הדל) [נ' שצ"ל תדל] והדעת יתמעט כנזכר:

נרפים אתם נרפים כפל. הם עצמן נרפים מן התורה ונרפים מלעזור לומדי התורה ואנשי חיל המסובבים על פתחי הנדיבים מעיר לעיר ולא יחוננו. עוד פי' אחר נרפין שהם אומרים שמכובד * נ' שצ"ל המס. הם אינם סומכים לומדי תורה ואינו אלא נרפים הם וכו' ובג"ד תכבד העבודה ויהיה תחלתם ברצון וסופם באונס תחלה אמרו בדברי שקר ואח"כ נעשה להם אמת שלא יהיה ריוח ממון בעולם שבאמת הוא תבן ואין ניתן להם ותבן הוא מהחיצוני מהשקר ולכך כינה הממון אל התבן וז"ש ממונא דשקרא וכו' ואלו היו יחסים בשם ה' ונותנים בטחונם בו מתחלה ואפילו שהיה כובד מס אם היו עוזרים לומדי תורה היה הקב"ה בטחונם והיה להם כח לכל כיון ששמו בטחונם בממון נרפים מלעזור בשביל המס אם כן שעו בדברי שקר לכן תבן לא ינתן להם דהיינו ממון ולא ישעו ולא יבטחו בממון דברי שקר וז"ש ובגין דלא ישעו ביה וכו' ומהיכן יפרעו המס מאחר שתבן דהיינו ממון אין ניתן להם ותוכן לבנים מהתוכן הגנוז יתנו בלי ריוח עד שתכלה הכל וז"ש ואילין דאית לון וכו' והענין הזה בא לייסד אלו ואלו ויזכו כלם לישועה ולא יאבדו מישראל לא העשירים ולא העניים בענין שכלם באו מרתה אל מרירות גלות ועוני ואותם העוסקים בתורה יתמררו יותר ויותר בעוני התורה והיינו אומר ואינון מארי משנה אוף הכי ויבואו וגו' ורעיא מהימנא שהוא מתלבש ומתנוצץ בנשמתו בכל לומדי תורה והוא יודע הלכה למשה מסיני על (לכוונה) [נ' שצ"ל מכונה] כשיגיעו לומדי התורה אל הגלות והקישוי הזה בגלות אז יתקיים ביה שם שם לו חוק ומשפט דהיינו התלבשות בתורה העליונה בשית סדרי משנה דמטטרון שיש בהם קושיא ומחלוקת ומרירית והוא מתמרר בתוכם עד שיתלבן ההלכה עכ"ז נחמתם במה שיעסקו אז בסוד הפנים המקובל מתוך החבורים אלו והיינו וימתקו המים כדמסיק (וזה בגלות כדמסיק) וזה בגלות אחרון באחרית הימים:

שם שם לו חוק. לרעיא מהימנא שהוא כלל כל הנשמות דת"ת חק שהוא יסוד ומשפט שהוא הת"ת ושם נסהו והעלהו בהאי עץ הדעת דהיינו בתורה בסוד שתא סדרי משנה מסטרא דמטטרון דתמן אסור והיתר אסור מצד הרע סמאל והיתר מצד עץ הדעת טוב וכן ע"י הקבלה שהוא מצד היסוד וזה שאמר:

ובאילין רזין דהיינו מלח יסוד הממתקת את הבשר מלכות וז"ש כל אינון קושיין וכו' שהם קשין בתורה שבע"פ מלכות מתתרצים ע"ד הסוד דהיינו יסוד רז ודאי אור והיינו כמה עניינים במאמרי רז"ל שאינם מתיישבים אלא ע"ד הסוד.

ויסורין דילך. המגיעים לעוסקים בתורה כיון שבהם ישיגו מעלה ברזין אילין וכו' יהון לך מתוקים בהשיג האדם סוד יסורין ישמח בהם והיינו שהם בסוד חולם מצד היסוד בסוד ויחלום יוסף חלום והרשעים בסוף הגלות לא ישיגו מעלת היסורין בחבלי משיח ואז יצאו מכלל ישראל והיינו מלח סדומית שהוא לילית יצה"ר שמסמא עיניהם ולא יזכו לראות בטוב ה' וענין זה יעשה הקב"ה לנסות בם ישראל לראות היעמדו באמונתו כענין מי המרים שהם לנסיון בדקם כסוטות אף כאן בדקם ביסורים הקשים ואז יצרפו ויתלבנו מהפסילת וגו' הרמ"ק זלה"ה:

קנג ע"ב דערב רב וכו' הם ד' בחינות א' רשעים שיצאו מן הכלל ועליהם נאמר והרשיעו רשעים. הב' מארי משנה שהם מתלבנים הג' שאר עם בני ישראל הכשרים שהם מצטרפים. הא מארי קבלה שהם משכילים דאיהו בתיבת נח לא הכל זוכים אליו מי שאינו חלקו מאליו הוא נדחה מאליו ולכך מתכנשין בהון שנים מעיר וז' ממלכותא ולזמנין שאין זכות בדור הם א' מעיר ושנים ממשפחה ואז הם מעטים והיינו בן הילוד ודאי מצד הנשמות הנולדות מאימא קדישא דהיינו ו' היאורה דהיינו יסוד רז ורז אור אתקרי לכך היאורה היינו אור ה' באורייתא תשליכוהו ובזה הבת שהיא מלכות תחיון בבן שהוא עץ החיים ודאי.

עורב כמדומה לי שהוא ירבעם ודאי שאם זכה היה משיח בן אפרים והיה מחזיר ישראל בתשובה והוא לא עשה כן אלא החטיא ישראל ולא חס על נשמתם כלל ולכך כמו משיח בן אפרים לא יצלח לעון הקדום עד שיבא משרע"ה עם משיח בן דוד ואליהו ויתקנו הכל:

ויהון חכמה וכו' הענין שג' מדות אלו הם פועלות בחסד אמנם היות שלשתם מסכימות לפעולות ימין דהיינו חסד יהיה שמה וז"ש ויהון חח"ן לימינא שיסכימו לפעולות הדין. ואמנם תלת משמאלא לא יהון שמאל כי אינו שבח אלא יהיו נקשרים כאחד כי בסוד הקשרם בבינה יתאחז הדין וז"ש ותלת משמאלא דהיינו שמדתם לפעול הדין יתקשרון כחדא כדי למתק הדין וכן יהיה הקשר לג' דרגין דאמצעיתא שהם הקושרים ימין ושמאל וז"ש דאחידן בימינא ושמאלא כענין שימצאו קשר הספירות כלם להסכים אל החסד כנז' וכל הכוונה בביאת הגואל ע"י משרע"ה סוד הקו האמצעי וכן דוד לימין וכן אפרים לשמאל ומשרע"ה באמצע כולל כלם ולכך ויהון וכו' בסוד הגאולה כנז' והכריח היות ג' אמצעיות למשה מספיק ירום מצד היסוד ונשא מצד הת"ת וגבה מאד מצד הכתר וזה בערך עצמו אמנם בערך היותו אמצעי כולל הימין והשמאל אמר ובגין דאנת תהא אחיד וכו' ימין ה' תלת זמנין כי שם ה' באמצע ודאי. וג' זמנין יהו"ה בכתר ות"ת ויסוד וג' ימיניים נקשרים בשלשתם (כ"ז) [כנז'] וז"ש ימין ה' תלת זמנין ואחר שהוכיח הימיני' אמר גם כן להוכיח השמאלים ולקבל תלת שמאלים דאחיד בהון משיח בן אפרים המתחייב מיתה מן השמאל. ואין המיתה מכל ג' השמאלים אלא אחד ולזה מחד שמאלא גבורה שהוא מדת הדין הקשה הוצרך לומר לא אמות:

ונתן ההוד למשה. כדכתיב ונתת מהודך עליו מכלל דהוד דמשה הוי"ה והיינו מכח אימא עילאה דעד הוד אתפשטת. וז"ש אתייהב לך מסטרא דבינה א"כ פשיטא לן דבינה והוד למשה וגבורה למשה א"צ ראיה דפשיטא דעמודא דאמצעיתא אחידא בגדולה וגבורה וא"כ אחר דתלתא שמאליים נמי למשה שהוא קו האמצעי לזה משרע"ה סובל יסורין כדי שלא ימות משיח והיינו סיד חבלי משיח לישראל שהם סוד ס' רבוא נשמות שמשרע"ה מאיר ומתלבש בהם שהם דור סובל חבלי משיח וז"ש רביה הוית אנת חרב ויבש דהיינו סוד ונהר יחרב בבית ראשון ויבש בבית שני מצד ההוד הנהפך עליו למשחית והטעם בגין משיח בן אפרים כדמסיק שנתחייב מיתה ועמו חייבים כל הברכיים אשר כרעו לבעל בימי ירבעם ושאר בתי דינין הנמשכים אחריו ולכך משרע"ה וכל דור הכשרים יחרב ויבש בכלא בנבואה שאין נבואה בגופך שפיר שהם מתלבשים בתחתונים ואצילות נשמתם מתעלם בסוד הגלות כדי לסבול חבלי מיתה על עון עגלי ירבעם וח"ו יתחייבו כליה אלא בעית רחמי עליהם שלא ימחו מספר חיים ע"י היסירין וסוד החיים כדי שלא ימותו מצד הגבורה נמשך ע"י סוד הבינה הממתקת הדין וז"ש כי אחיה מסטרא דבינה. ואתגבר עליה ק"ש וכו' בסוד עקידת יצחק ע"י אברהם אביו:

ואספר מעשי י"ה. מסטרא דהוד דהיינו הודאה לשם על טוב אשר גמלנו והטוב הוא מעשה יה דהיינו שיהיו יסורים וחבלי משיח ולא מיתה וכרת וז"ש יסור יסרני יה כדמפרש ואזיל יה חכמה ובינה וחכמה כוללת חסד ונצח ג' ימיניים ובינה כולל גבורה והוד ג' שמאליים והפשרה שביניהם שלא יהיה מיתה מצד השמאל ולא הצלה גמורה מצד הימין אלא יסורין אמצעיים וזה מצד קשר הימין והשמאל וז"ש ולמות לא נתנני מצד עמודא דאמצעיתא ת"ת הכוללת כתר ויסוד כנז' ומכריעה בין ימין ושמאל להיות המשפט ברחמים ואיהו בן י"ה שהוא המכריע בין חו"ב ו' בין י"ה ומיד שירצה עונם ביסורים יקים ו' קב"ה לשכינתיה ה' בי"ה חכמה ובינה הכלולות מכל הימין והשמאל כנז' וז"ש בי"ה בימינא ובשמאלא כמו ששתיהם הסכימו ליסורין כן יסכימו לגאולה ולזה יהיה להם רחמים מהימין ותחנונים מצד השמאל כי משם מצד הבינה וחנותי.

ובכמה פיוסין מצד הקו האמצעי לה לשכינה ולבנה ישראל הנשמות הקדושות לה כתיב אקים את סכת דוד ולבנהא כתיב בבכי יבואו וכו'.

קם רעיא מהימנא וכו'. לפי זה חסר השמיעה זו שתחלת הדברים הם דברי ר"מ וסופם דברי אחרים וחסר האמצעי והיינו קם רעיא מהימנא ונשיק ליה ובריך ליה וכו' למדבר. מהרמ"ק זלה"ה:

תם ונשלם פ' בהעלותך בילאו"א: