אור החמה על ספר הזהר ג:שי

ת"ח חביבו דקב"ה וכו'. ור' אלעזר הכריח ממה שאמר בספרא דר' ייסא סבא דבין בהאי גיסא ובין בהאי גיסא אתהדר דהיינו שהיא חוזרת פניה כדקאמרן ור' שמעון השיב שפיר קאמר ועכ"ז (לא) [בכ"י ליתא תיבת לא] פליגא עלי וביאור דברים אלו תמצא בספרא דרב המנונא סבא והכי [בכ"י והכי הוא] ולא פליגי דודאי אהדר אנפהא אלא שהראשונה היה פניה לישראל ואחריה לארון ואחרונה פניה לארון ולישראל כדפי' ואם תמצא שאחריה לפרשת ויהי העם כמתאוננים הוראת שעה היתה והשתא לא פליגי רב המנונא ור' ייסא:

א"ר יוסי לקיימא וכו' מפרש מלת גד שלשה פירושים. או לשון גדוד או לשון שבט גד או לשון גיד. לקיימא זרעא. קיומם ומזונם של ישראל במדבר שריא עלייהו וכו' וא"ת וכי א"י שהיא קדושה יגרע מהם המן הרוחני וי"ל שבמדבר כל דברים שבו חיצונים וטמאים גדלים בארץ העמים שהיא ממשלה השרים. לכך אין פירותיה כלי לקבל הרוחניות הקדוש שאין גוף טמא נעשה כלי לרוחני וקדוש ואם היה הקדושה ההיא בפירותיה ומזונותיה היה ניתן ע"י השרים וזה אינו שבענין המן שהוא מן השמים אין חלק לשרים כלל אמנם בא"י פירותיה הם ע"י הקדושה ואותו הרוחניות הראוי למן מתלבש בפירות הקדושים ההם דהיינו שם בן ד' מ"ן מתלבש בגוף שם אדנ"י שהיא תבואת ארץ ישראל ולכך אין מן בארץ ישראל. זרוע גידא מהיסוד ע"י זיוג העליון חוורא ברחמים דק ורוחני:

לאתר דמותא וכו' מנכות שבה אחוזים החיצוצים וכחות הדין שמהם מות הרי לך ואצלתי וכו' כדי שישארו אחריו ויהיו כלי לרוחו של משה המתעלם בתוכם ולכך כיון שנגזר עליו מיתה הוצרך לע' זקנים שאור לבואתו מתפשטת בהם כעין אחר מיתתו:

דהכא ידע עם היות שעדיין לא חטא במים ואם תאמר א"כ חטא מי מריבה מה היה וי"ל שעם היות שאדם מקלל עצמו אין הדבר מוכרח שיתקיים מיד אלא עומד הדבר ההוא תלוי אם יחטא האדם מתקיימת קללתו וראוי היה משרע"ה שיתלה חטאו זמן מה אמנם מפני שקלל עצמו ונתקיימו דבריו לעת חטאם:

וע"ד לא לבעי וכו' כי באותה שעה מזכירים חטאיו לקיים קללתו שהפקיר עצמו למיתה או לכל דבר בזמנין אחרנין וכו' הוקשה לו שהרי כמה פעמים אמר מחני נא ועם כל זה לא (יתפיס) [בכ"י נתפס] ועוד דהא כתיב ותפק לרעב נפשך נראה שמותר לקלל עצמו ומצוה לומר לו תצא נפשי שאין לי מה ליתן לך ותירץ שצריך שיהיה הקללה מגו רוגזא ודוחקא לצורך עצמו לדברי הבאי אמנם לצורך הדבור או למצוה וכיוצא מותר:

מנע מינייהו אינון מילין וכו' יראה שהיו אומרים וחוזרים ואומרי' לכל הבא לשמוע ואמר שימנעם מאותם הדברים ואפשר שאל הנבואה קאמר כיון שנבואתם על ידך כדכתיב ואצלתי מנע מהם נבואתם ולא יאמרו עוד דברים אלה. והשתא ניחא אומרו מי יתן כל עם ה' נביאים וגו' כ"ש שאאסוף רוח נבואתי מאלו המוכנים לקבל והשתא ניחא שפיר אומרו זכאה חולקיה דמשה דאיהו אסתלק וכו' ולכך הי' בידו להוסיף או לגרוע והיינו דברי ר' יהודה ששאר נביאים בספירו וכו' כענין שאור הלבנה מאור החמה ממש ובהמנע אור השמש מהלבנה תחשך אורה כן הנבואה לנביאים דהיינו כלאם

כד"א ויכלא. נשמר ממה דתרגם אונקלוס אסרינון לשון כלא. בישא דלבא וכו' יצה"ר הכולל כל צד החומר.

אמאי איהו רעה וטעם רעתו ממדרש הפסוק השני אמאי ולא ישליטנו שהרי אוכל ממנו כל תאותו דכתיב ואיננו חסר לנפשו שמורה שנהנה ואוכל. מתלבשין וכו' דרך משל. אע"ג דבעינן וכו' כלומר שצריך ג"כ שנתקן דבריו ע"ד הפשט: