אור החמה על ספר הזהר ג:שד

למקרב לכון וכו' פסוק לכם או לדורותיכם קא דריש והכי קאמר איש איש שהיה ראוי להיות איש וגרם שאינו איש דהיינו שאין נשמה בו וגרמה גרם כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה דהיינו שע"י הטומאה הוא רחוק מדרך הקדושה כדי שיתקרב לכם דהיינו מקום הקדושה להתקרב לישראל או לדורותיכם:

כמה דאתון מתקשרין. כי הדור הוא שלשלת קשורה בקדושה זה אחר זה כדי להתקרב ולהקשר עמכם ועשה פסח וכו' אמר ר' יצחק וכו' כלומר לפי דבריך דרך רחוקה אינה חלוקה בפני עצמה אלא פירוש וטעם לטמא לנפש שע"י היותו טמא הוא בדרך רחוקה ואין כן משמעות או בדרך רחוקה דמתחזי תרין מילין:

עד דלא מסאבין ליה דהיינו אומרו טמא לנפש אבל אינו בקליפות דהיינו בדרך רחוקה.

בתר דמסאבין ליה. היינו בדרך רחוקה שהוא בתוך הקליפות. והכל חלוקה א' ועם כל זה אמר או דמשמע אפי' האי או האי. אמנם יש לדקדק למה אין הקליפות שולטות עליו מיד דקאמר כאן עד וכו' כאן בתר וכו' וי"ל שאם נטמא באונס סמוך לערב פסח בענין שלא יכול ליטהר זה הוא טמא לנפש לבד שאין הקליפות רשות לשלוט בו אלא כאשר שהא שיעור טהרה ולא רצה ליטהר ולפי זה נמצא שעתה בזמננו זה שאין לנו טהרה אנו טמאים לנפש אבל אין אנו בדרך רחוקה. מפני שאנו אנוסים אמנם מי שנטמא והיה יכול למנות שלישי ושביעי בהזאותיו וטבילה ולא רצה זהו בדרך רחוק' מפני רוע בחירתו וזהו לענין שליטת הקליפות אמנם לענין הקדושה משמע או האי או האי לא שארי עלוי קדושה דלעילא:

ואי תימא הא וכו' כלומר שמא מתוך מה שפירשתי בענין דרך רחוק' שהקליפות שולטות בו ממש א"כ נמצא שהם ב' פסחים פסח לטהורים שאין קליפות שולטות בהם דהינו פסח א' ולאותם שהם טמאים ובחיצונים פסח שני ונמצא עושים הפסח בטהרת הגוף אמנם הם בקליפות בדרך רחוקה וזה שאמר הא בירחא תניינא עביד אי לא מתקן גרמיה. עם היות שלא נתקן ולא יצא מרשות הקליפות. לא אלא כמה וכו'. כלומר אל יעלה בדעתך שברשות הקליפות ובדרך רחוקה יעשה הפסח אלא כמה דאתדכי מטומאה הגוף ואתקן גרמיה מטומאת הנפש היינו מהקליפות:

מכאן כל בר נש וכו' עם היות שגרם בעיכוב טומאתו להמשיך עליו הקליפות עם כל זה כיון דמדכי גרמיה למטה לקבל נשמה קדושה מדכין ליה לעילא מכחות חיצונים שעליו דאי תימא וכו'. כלומר בשלמא למאי דס"ד שבטומאתו ממש הוא עושה כלומר בטהרת הגוף ושליטת הקליפות ניחא שהוא בחודש השני. כי לפי מה שפירשנו לעיל הראשון מלכות השני ת"ת הוא החודש השני בת"ת והכוונה שעולה במעלה למעלה. מקום שאין חשש אם יעשה הפסח בקליפות מפני שאינם פוגמות שם משא"כ אם יעשהו בפסח ראשון שהוא המלכות שהיא פגומה וז"ש דאי תימא דבדרגא עילאה יתיר קאים בירחא תניינא דהיינו בת"ת והטעם שהוא כן תבא לפרש מה שפירשתי לעיל אי תימא הא בירחא תניינא עביד ופירוש זה מוכרח מדקאמר דאי תימא בדל"ת ולא אמר ואי תימא בוא"ו ועוד שהאיך אפשר להשמר או שלא נאמר שהוא בקליפות או למעלה יותר שהם שני הפכים אם לא שנתלה זה בזה כי אדרבה מפני שהוא בלי תיקון הוא במעלה יתירה וזה כלל ידוע בספר ברית מנוחה כי כל שם שמעלתו יותר גדולה פועל בלי טהרה ובלי נקיות וכן פסח זה השני שהוא בקליפות צריך שיהיה בחודש השני שהוא מעל' יתירה ולזה אמר שאי אפשר שיהיה בת"ת מפני שאין הת"ת נאחז אלא ע"י המלכו' וז"ש ישראל זרעא קדישא שעמדו בקדושתם ולא נאחזו בקליפו':

דעבדו פסחא בזמניה נטלו ליה לסיהרא. דהיינו בחודש הראשון ולשמשא כחדא דהיינו בשנה השנית כדפי' לעיל.

ומאן דנטיל יסודא בקדמיתא דהיינו פתח שער הכניסה שהיא מלכות שם אדנ"י דהיינו מפתחות חיצונים:

נטיל בניינא. דהיינו ת"ת שם יהו"ה מפתחות פנימיים אמנם זה שבא בפסח שני ובא ליכנס במפתחות הפנימיים בלי מפתחות חיצונים אין לו במה ליכנס ואם יעלה על דעתך לומר שהן אמת חדש הראשון מלכות ושנה שנית ת"ת אמנם פסח שני הוא בחדש השני דהיינו יסוד שהוא חדש מצד מלכות שני מצד הת"ת והוא גם כן פתח שער כניסה בעלות המלכות אל מקומה הרמתה ואם כן ימצא שאלו גם כן הם נכנסים דרך שער הכניסה וז"ש מאי יסודא לא תימא יסודא עילאה קדישא עילאה והאריך בשמות אלו להורות שאין קליפות תופסות בו כמו שהם תופסות במלכו' מפני שהוא קדישא עילאה וקליפות נבדלות ממנו כדפי' בתיקונים בפסוק ויעזוב בגדו אצלה וינס ויצא החוצה. אם כן פסח שני שהוא בקליפות הוא כאן ונמצאו העושים אותו עם הקליפות תופסים אותו במקום שהקליפות מתבטלות ואוחזים בת"ת ובמלכות הנכללים בחדש השני לזה אמר שאינו כן כי לעולם שער הכניסה המלכות:

אלא יסודא דאבן טבא. כד"א אבן מאסו הבונים דהיינו בוני המרכבה הם אברהם יצחק ויעקב מאסו בה היתה לראש פנה ועם כל זה פתח שער כניסה לת"ת היא היא ולא היסוד וז"ש והאי הוא אבן דשארי עליה מאן דשארי. ואין כניסה למעלה אלא דרך בה לעולם. ועוד יש טעם שני לאומרו ואי תימא דבדרגא עילאה יתיר וכו' הוא מפני כי פסח הוא פתח שער כניסת ספירו' ז' שבועות ימי ליבון והעושים אותו בפסח שני עושים אותו אחר ספירת כ"ח ימי ליבון והוא במעלה יתירה וכו':