אור החמה על ספר הזהר ג:שג

לאתקנא להו וכו' ענין זה נתינת טעם לפסח למה עשו אותו מפני שהמעשת גורם זכירה וכדי שיזכרו חיובו עשו אותו פעם שנית ולא עשאוהו עוד עד שנכנסו לארץ ישראל אמנם טעם לדיני המצוה פעם אחרת אמר ואע"ג דהא אזהר וכו' בההוא אתר וכו' דהיינו במדבר סיני שבו ניתנו כל המצות וגם זו בכלל וזה שאמר הכתוב במדבר סיני ומטעם זה חזר ושנאן וע"ד בשנה השנית כלומר לדרך שאמר עתה יתיישב ג"כ אומרו בשנה השנית ע"ד נסתר שהכוונה כי במצרים עם היות שנאמר שם המצוה הזאת לא היה הת"ת מאיר במלכות אמנם עתה בשנה השנית שהוא ת"ת בהיותו בחודש הראשון שהוא מנכות וממטה למעלה מלכות א' ת"ת שני וזה שאמר שמשא דנהיר לסיהרא דהיינו שנה השנית בחודש הראשון עוד רצה בזה כי השנה י"ב חדשים והת"ת מאיר במלכות ובה י"ב בחינות לכל בחינה א' בת"ת כענין שהיא מגלגלת י"ב גלגולים בעוד שהיא מגלגל א' וכדין הוה וכו' שהת"ת השפיע במלכות שאר המצות ומצוה זו נתחדשה בכללם. נתלבשו בלבושי וכו' עניינם מבואר בפ' וארא ע"ש:

מאי דתחות דהיינו לשון נפלאות המכוסה בה. בלבושא דאתחזי וכו' שהם מדקדקי' בפשוטי המקרא. גופי תורה הם המצות ודיניהם בלבושא דאינון ספורין וכו' כענין גיד הנשה בספור יעקב. ופ' נחלות בספור בנות צלפחד ודין מברך את השם בספור מעשה המקלל ופסח שני בספור מעשה ויהיו אנשים וכן כל התור' מוסרים ודינים ומעשה חסידות בספורים. בנשמתא וכו'. דרך הנסתר כדרך הזוהר ושאר המחברי'. ולעלמא דאתי. הוא דרך אחר נסתר ונעלם לא יודע עניינו אלא אחר תחיית המתי' שעתיד הקב"ה לדרוש תור' חדשה דהיינו דרך נסתר (בסוד') [בכ"י בתור'] לא (יזכר) [בכ"י יוכר] עתה לנו:

שמיא וחיליהון. בזה נכלל בריאה יצירה עשיה והכל סוד לבוש לשכינה המנהגת העולם והיינו סיפורי התורה שבהם נתלבשו המצות נדפי'. כ"י דא גופא כי הוא נק' מצוה וכל מעשה המצות תלויים בה והוא גוף והיכל לת"ת כן פשט מעשה המצות גוף והיכל לנסתרם נשמתהא וכו' היינו מה שנכנס בהיכל שהוא המלכות כדפי' לעיל והוא סודות התורה ונסתר מעשה המצוה כדפי':

מאי ויעשו. כי עיקר המצוה היא אכילת הפסח אם כן ויאכלו הוה ליה למימר או וישחטו אי קאי אשחיטתו:

ההוא מלה מה (שגרמו) [בכ"י שנרמז] מעשה המצות כגון פסח המלכות מצד החסד ומלת ויעשו היינו לשון עשת שן לשון הארה ויאירו או ויתקנו כדפי' רז"ל בפסוק ויעש אלהים את הרקיע כן פי' בזוהר בכמה דוכתי. אמנם הכא לא רצה אלא עשי' כמשמעו משום כיון דבגיניה אתער ההוא מלה ר"ל שמתעורר להאיר כביכול כאלו עביד ליה מחדש עתה ולשון עשיה כמשמעו והטעם שהארת ספירה א' אינו כהארת השמש בירח שבחסרון אורה אין מציאות אותו האור הקודם שכבר חלף הלך לו. ובהיותה מאירה בחודש השני אין לו שינוי מהארה הקודמת שהכל א' אבל בהארת ספי' עליונה אין הדבר כן אלא בהאיר ספי' א' פעם א' ע"י מעשה המצוה פעם א' הנה ישאר המציאות ההוא קיים ולא יעבור ולא יחלוף לעולם ובהארתו פעם שנית מאיר בחינה שנית מה שלא האיר במעשה כמצוה הקודמת וכן בפעם שלישית אם כן העושה הפסח מאיר בחינה ידועה שלא האירה עד עתה (אי נמי) [בכ"י א"כ] כביכול כאלו עביד ליה וזהו ענין תפלה בכל יום ותפילין וכו':