אור החמה על ספר הזהר ג:שה

ר' יהודה פליג עליה דר' יוסי בחדא ומודי ליה בחדא והיינו דקאמר ודאי לאו איהו כמאן דנטיל וכו' כמה דאמרת דבהא מודינא לך. אמנם במאי דאמרת שאינו אוחז בת"ת ובמלכות בהא פליגנא עלך. וזה שאמר אבל כלא נטיל אפילו בירחא וכו' בין בת"ת ובין במלכות בשתי המדרגות והיינו לשון כלא דקאמר ולא מצד היות ירחא תניינא גורם הענין כאותם הפרושים שאמר ר' יוסי וז"ש אפילו בירחא תניינא שהוא זמן גרוע כדאמרת ולפי' אינו במעלה שוה עם העושים פסח בזמנו ולזה אמר ולאו כאיהו דנטיל ליה בזמניה. מ"ט מפני שדבריו כסותרות זו את זו. אם הוא כקודם ראוי שיהיה במעלה בהם ואם אינו כקודם אם כן אינו בהם כלל לזה אמר נטיל מתתא לעילא עולה ממלכות לת"ת וכולל אותם בבחי' העליה ודרך הקדש קרא לה מעלין בקדש ולא מורידי' אמנם המוריד אינו דרך נבחר וז"ש דא נטיל לה בתר זמניה נחית מעילא לתתא מת"ת למלכות כי הוא בא מן השני לראשון כענין שבערך היותם כלולים העוש' פסח ראשון והעושה פסח שני הת"ת והמלכות יקראו שנים וזה שאמר בגיני כך שלים וכו' ובערך דדא סליק ולא נחית ודא נחית ולא סליק אמרנו שאינם שוים וז"ש ולא שוים דדא וכו' אמנם יש לדקדק דכאן משמע שעולה ממטה למעלה הוא יותר נבחר מהיורד ממעלה למטה ובכמה דוכתי משמע איפכא שאור ישר יפה מאור חוזר ולעולם היושר יפה מן המהופך ושם יהו"ה הוה"י יוכיח וי"ל כי בערך שפע והאור כן הוא שהאדם המושך עליו אור ישר משפיע אמנם האוחז באור חוזר הוא דין ואין שפע אמנם מעשה הפסח עם ספירת הימים עד יום השבועות הוא סוד כניסת האדם במדרגת הקדושה ועלייתו מדרגה אחר מדרגה. והנה העושה פסח ראשון מונה בסוד העליה ובמנותו ז' שבועות ובתחלה עושה הפסח הרי הוא משיג לסוף החמשים בסוד הת"ת לגבי הבינה אמנם המונה ממעלה למטה בסוד פסח שני הוא [בכ"י מונה] בסוד אור חוזר שמתחיל ממלכות שער ראשון שהוא כלול למעלה שער אחרון ויורד עד שבא לת"ת שבמלכות שבבינה שבה ולפי זה ימצא כי העולה עולה במדרגות אור ישר ממלכות עד הבינה ממש והיורד יורד דרך אור חוזר ממלכות שבבינה עד בינה שבמלכות:

דכל מאן דזכי באורייתא. וכיון שפסח שני הוא מצוה מן התורה אין להכחיש שהוא בשמא קדישא שאין בין פסח שני לראשון אלא מה שיש בין שם ישר כזה יהו"ה או הפוך כזה הוה"י דהיינו אור ישר ואור חוזר: