אור החמה על ספר הזהר ג:שב

ע"י דכהנא שהוא בחסד והיינו שדקדק הכתוב הנה באומרו הציווי לאהרן כלומר ע"י יהיה התיקון לא ע"י ישראל או נשיאים במזבח ואח"כ נתן הטעם ואמר יאירו שבעת הנרות ואח"כ נתן טעם שני ואמר וזה מעשה המנור' וזה שאמר.

ומנרתא עלאה קיימא ואתעבידת מציאותה ממש בשעת מעשה היה ע"י נס ואות להורות לרום מעלתה מה שלא נמצא כך למזבח. ופירש עתה מקומה ואמר שהיא רומזת בחכמה ולעולם במלכות באותה בחינה וזה שאמר.

ומדבחא פנימאה דהיינו בינה והמנורה חכמה ודאי והם מיוחדות עם שאר הספירות נעלמות בפנימיותם וזה שאמר קיימא כחדא בחדוותא דכולא כלומר בשמחת שאר הספירות המושרשות בהם ומאירות בהם באורם וזה שאמר הכתוב שמן וקטורת ישמח לב דהיינו שמחת הספירות ע"י ומזבח החיצון למטה תדע דתרין מדבחאין הוו וכו' דהיינו בינה ומלכות:

חד פנימאה דכולא בינה תדע דהא קיימא לחדוותא כענין הבינה לספירות וחד לקרבא שהוא המלכות שהקרבנות כליל לאישים כמבואר במקומו.

ומהאי נפיק להאי מבינה יוצא השפע (והבינה) [בכ"י והברכות] למלכות: אדנ"י מלכות. יהו"ה בנקודת אלהי' בבינה:

וע"ד אתקריב קטורתא וכו' להורות קשר הבינה בשאר הספירות עם החכמה דהיינו קטורת קשר כל הספירות בבינ' כדמפרש ואזיל ובשעת השמן להורות על קשרם בחכמה וע"ד לא אתקריב וכו' שאין הבינה נפרדת לעולם מחכמה.

אשכחנא וכו' בא לתרץ קושיא א' דאת אמרת שאין קטורת אלא בשעת שמן ואינו שהרי בשעת המגפה היה נקרב בלא שמן לזה אמר כי שם טעם אחר לו כדאשכחנא וכו'.

דינא מהאי דלבר מלכות מזבח החיצון ועם היות שהוא מתעורר מלמעלה עכ"ז מהאי אשתכח למטה ולמעלה מפני שהיא מעוררת אותו שם במעשים הרעים העולים לה מבני אדם.

וחדותא וחידו. משפע הבינה וקשורא דנהירו מצד החכמה מההוא פנימאה דכולא בי' קיימא כלומר הכל עומד בבינ' ולבטל הדין די בהתעוררותא וזה שאמר וכד האי אתער וכו'.

קשירו הוא דכולא מבינה עד מלכות סוד הו"ה. לדכרא לון מפני שהם למטה בכחות הדין הקדושים החזקים.

ולדכאה לון מהדין החזק ולאמשכא לון למעלה לאתקשרא באתרייהו בצד הגבורה המתנהגת על פי החסד כדמפרש ואזיל.

ועל דא אתתא בהאי גוונא. לא שתעביר האשה שערות ראשה ח"ו שהרי היא צריכה להם ותיקוני השכינה הם השערות מפני שכחות הדין תחת ידה להנהגת התחתונים אמנם היא שוה ללויים בערך דלא יתחזו.

וכדין אתברכאן כל אינון וכו' כלומר כאשר מעביר שורשם מהגבורה למעלה שלא ינקו מדיניה אינו קוצץ אותם ח"ו אלא מעבירם מהשמאל ואז הם במקומם למטה בה הם יונקים מהימין והם מתברכין. ליואי לא סלקן הוצרך לזה דאי כדס"ד שהם בגבורה אם כן קציצת שערם היא קיצוץ נטיעות לזה אמר שהלויים אינם בגבורה עתה אלא הם למטה ואם היה הכהן מניף אותם תנופה בשערם היה משריש כחות הדין שבהם בגבורה לכך מעבירם קודם עלותם וגורם שיהיו יונקים מימין כדפי':

פרה אדומה לכאור' נראה המלכות שהיא בשמאל ובתיקונים פירשו שהיא הבינה וגם היא משפעת בשמאל וא"ת והאיך קרבנם שהוא דין נקרב ע"י הכהן שהוא ימין לזה אמר כהנא כל חילא וכו'.

וגופא עיקרא. ת"ת ישראל שהם כלל הכל. חמשים שנים בבינה (ז') [בכ"י נ'] שערים בר עשרים וחמש שנין וכו' הענין שהם כ"ה מדרגות מימין וכ"ה מדרגות משמאל וזהו סוד ויפן כ"ה וכ"ה ובעת הלידה שהקרירות [בכ"י מרובה] והאש [בכ"י מועט עד] כ"ה שנים הולך ונוסע כ"ה מדרגות ימיניות עד כ"ה שנים אחרים שהם כ"ה שמאליות ובשלימו לחמשין עולה בבינה ולכך ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד שהרי אינו מרכבה [בכ"י לגבורה]: והא אתמר כבר נצטוו עליו בפ' בא אל פרעה:

אלא בשנה השנית הוה. כלומר זהו מה שדקדק הכתוב באומרו ובשנה השנית כלומר צורך המצוה הזאת פעם אחרת היא מפני שהיה השנה השנית. כיון דעבדו ליה וכו' כמו כמה מצות שהיו לשעתן לבד: