אור החמה על ספר הזהר ג:שא

אברהם אתי לקבליה למשוך חוט של חסד למלכות ואינו מספיק להכניע הדין מפני שהגבור' מצד שני משפיע הדין והיא בעצמה דין הרי שנים נגד א' וכאשר נתוסף יעקב אז שכיך רוגזא כדמפרש ואזיל. אתפלגו מיא כלומר המלכות בקבלתה נחלקת בשפעה לשתי חלקים חלק חסד מימין וחלק רחמים מאמצע:

ועל דא אתוון כולהו עם היות יעקב איש הבינים והיה ראוי שיהיה חציו דין וחציו רחמים חציו ביושר וחציו בהפוך. אלא מפני שפעולתו בה היא לרחמים לכך אתוון כלהו בארח מישור. ועל דא עובדא וכו' כלומר מעשה סדר תיקון השם בתיבותיו מורה זווגא דאבהן וכו' מפני שכל תבה ותיבה אות אחת מכל פסוק ופסוק: אתעביד כולא כל מעשה המציאות כי בה כח כל הפעולות מפני שכלל כל ההנהגה בג' אבות:

וידעין חברייא מפני שהיה בידם מסורת כל פעולותיו.

לאתקנא עובדין וכו' פעולות השם על מתכונתם.

לדינא לרחמי וכו' כחות השם אפשר לפעול בו פעולות הדין פעולות הרחמים

במטלניהון. כפי בחי' קבלתם פעמים נוסעים לקבל כך פעמים כך:

בעובריהון למטה שהם משפיעים לנהל התחתונים ופועלים פעולות ידועות כדפי' לעיל. בקושרין היינו קשורם וייחודם זה בזה הם בעצמם פעמים גובר ימין פעמים שמאל. ולעולם כולם קשורים. לית מאן דיקום וכו' כלומר אין מעמד לחיצונים מה שאין כן בהיותם נפרדים שפעמים השרים גוברים מצד הגבורה אבל כד מתחברן לית וכו' או ירצה אין דבר נמנע לפעול על ידו.

שבעה קשורין וכו' הענין שהם ז' חלקים בשם כדמפרש ואזיל ונודע שכל שם ושם בעצמו הוא חלק מג' פסוקים ונתבאר כי ג' פסוקים הם רומזים בג' אבות וכל מקום אשר שם ג' אבות נמצאים שם שאר צדיקייא דהיינו ד' מדות אחרות שהם נהי"ם א"כ שבעה קשורין אינון דהיינו שבעה חלקים בשם

דמתקשראן בהו ובכל חלק וחלק שלשה אבות וארבע מדות אחרות (וחלק שם לשבעה חלקים ע"ש בארוכה.)

כל מהימנותא אשתכח מפני שכל מקום שנמצאו ז' ספירות שלש ראשונות גם כן הם שם הרי שנכלל שם כל האצילות:

ז' עננים וכו' הם ז' ספי' ששה קצוות וא' שהיה מבערת כל פגעים דעים דהיינו המלכות בגיני כך מטעם שאמרנו שכל האצילות נכלל בשלשה אבות.

וכדין אתער וכו' מפני שהיא נכללת מכלם ים כנרת סתם היא מלכות:

יהודה שזכה למלכות ולא זבולון. נטל מלכותא וכו' כוללת כל האצילות כדפי' מיוחדת עם ג' אבות שאז היא מתעטרת מכולם ולכך זכה למלכות אמנם זבולון זכה לה סתם.

עובדא דמנרתא א"כ למה אמר וזה מעשה המנורה וכו' ותקונהא ירכה ופרחה. וכל מה דבה. מעשה הדלקתה. דהא תקון לעילא וכו' כלומר שזאת המנורה אין תיקון כתיקון המזבח החיצון שתיקונה ע"י י"ב נשיאים אלא תיקונאה דוקא ע"י אהרן ואם תאמר במה יבדלו אם שהקרבנות הביאו הנשיאים גם שמן המנור' כך ואם לענין הדלקתו גם הקרבנות לא נקרבו אלא ע"י אהרן לזה תירץ דהא מנרתא וכו' כלומר המזבח שהוא במלכות ע"י הנשיאים שהם למטה היא מתתקנת א"כ בהבאת קרבנותיה ע"י הנשיאים ממש נתקנה ואהרן שלוחם אמנם מנרתא וכל (בוסינין) [בכ"י בוסמין] דילה אין תלוי עניינו בהבאת השמן אלא ע"י דאהרן נהרן כולהו:

י"ב נשיאי' אינון וכו' היינו כעין הים עומד על הי"ב בקר ונתבאר הענין בזוהר פ' ויצא.

לד' סטרין כענין הבקר כך הם הדגלים ויתבאר לקמן. וכולהו כגוונא דלעילא. המלכות שהיא המזבח אמנם המנורה אינה בחינה זו מפני שאין רמיזתה בערך המלכות עם התחתונים אלא (בערכה) [בכ"י ערכה] עם הספי' העליונו' והיינו דמנרתא אתמני בשבעה בוצינין דהיינו שהיא נימנית עם הספירות העליונות ומפני שראש לשבעה הספירות החסד לכך אדלקתא