אור החמה על ספר הזהר ג:ש

דרגא חד היסוד מקבל מכלם ומשפיעם. וע"ד כד האי נטלא כלומר בין לשם באר דהיינו שפע מועט כאשר נבאר בין לשם ים דהיינו שפע מרובה לשתי הבחינות

כד האי מלכות ע"י היסוד. נטלא בסיועא דאבהן נטלא מלמעלה כאשר יתבאר ולהיות קבלתה בעזרת ג' אבות לכך יתייחסו בה ואמר הכתוב כרוה נדיבי העם אמנם לה שתי בחינות הא' נקרא באר והב' נקרא ים וב' בחינות אלו הוא כפי בחי' קבלתה. יצחק נפיק מזיינא כלומר שיצחק שהוא הגבורה מאיר בשורשו שבבינה והוא נמשך למלכות למטה וז"ש והוא אתי לאמשכא אבתרא דדא ולא שתהיה עתה ההשפעה דין בדרך הגבורה שהוא דין חזק ומלכות מצד הדין רפה אלא אדרבא הגבורה נמשך אחר המלכות לנהל אותה ברחמים קצת ברצונה וז"ש אתי לאמשכא אבתרא דדא ומלי לה ואין נשפע לה מגבורה דין מפני ששפע זה מאימא כדין איקרי באר דיצחק הנה שיתייחס ליצחק שהוא הגבור' הצוחקת בשמחה לא הגבורה הכועסת ומפני שאדרבא הגבורה נמשכת אחריה לא היא אחר הגבורה יתייחס לנקבה וז"ש באר דמרים שהיא נקראת אחות אהרן:

ים כד אתנהרא מנהירו דאבא דהיינו מהימין דלא קאמר מאבא ממש אלא מנהירו דהיינו אל דאיקרי נהירו דאבא דהיינו חסד ואז נוסף על ריבוי ויתרון שפע החסד והחכמה על שפע הבינה והגבורה נוסף עוד שכל הספירות משפיעות בה וז"ש נחלא אזלא לגבה ומצד זה נקראים רבת השפע והוכיח שכל ענין זה לה ע"י היסוד ממה שאמר הכתוב אזלו מים מני ים דהיינו מלכות והטעם ונהר דהיינו יסוד יחרב ויבש והקשה לו את אמרת כל הנחלים הולכים אל הים וגומר מורה שאין שפעם (בעל המוריד) [בכ"י מעלה ומוריד] לה אם כן איך אמרת השתא כי סבת אזלו מים מני ים הוא מפני שנהר יחרב ויבש ותירץ שאין נהר זה קטן כנחלים אלא דהוא הוה נהר עילאה' ויקירא אם בגובה שעולה היסוד עד המוח והשפע החסד והחכמה הנז' נשפעים על ידו ואם מפני ריבוי שפעו ואין כן שאר הנחלים שהם קטנים וז"ש עילאה ויקירא גבוה וגדול וא"ת איך אפשר שנאמר שספי' תחתונה למטה דהיינו יסוד יהיה לו מעלות אלו ושאר הספירות העליונות הרמות (והגשמות) [בכ"י והנשאות] לא יהי' כך לזה אמר:

והוא כניש כל אינון נהרין דהיינו הספירות הנעלמות בבינה ונוחלין מציאותם לחוץ דנגדין מנגידו דההוא נהר קדישא דהיינו סוד הבינה מהחכמה כי הבינה נהר קדישא מצד החכמה הנק' קדש.

ודאי לא פסקין מימוי לעלמין דהיינו הבינה ששפעו לעולם בספירות אמנם שאר הספי' פוסקות שפעם (א') [בכ"י וזו] אינה פוסקת:

והוא עייל בגוה כלומר ע"י היסוד הוח נכנס ממש עצם אותו המציאות הנשפע בלי שיפרד בספי'.

מעדן עילאה חכמ' ומלי אגמהא כלומר כל בחינותיה שהספירות עצמם אם ישפיע נצח ממש במדת נצח שבה לא יתמלא ממנו כלל וזהו סוד ארץ לא שבעה ימים אמנם בבוא השפע משורש הנעלם בחכמה ובבינה אז השפע מרובה ומלי אגמהא כל פרטי ענפי הספירו' שבה. ולכך נקראת ים:

ומתמן ירתאן. כי בבוא השפע מהספירות למטה השפע נקפא בתוכה ואינו נשפע מפני שאין בה כדי שביעה אם לא יבא לה מלמעלה וא"ת אם כן ימצא עתה שאין שפע הנצח או ההוד או החסד וכן שאר הספירות נשפע לתחתונים אם לא ע"י שרשים הנעלמים לפי מה שאמרנו שאין שפעה נשפע לתחתונים וי"ל כי לכולהו עלמין אינו נשפע (יוכל) [בכ"י אבל] לדבר פרטי נשפע. עוד יש לומר כמה שפירשנו בזוהר פ' בראשית כי השפע עומד בה נקפא וקרוש והמים אינם נמשכים אם לא בהרבות המים בה ואז הם נשפעים למטה וע"ד זה גם כן בהיות נשפע ספי' א' נשפע לה לצורך הנהגת העולם כאשר יתעכב השפע בה והמים נקרשים בתוכה אז מתרבים המים מלמעלה ואותם המים הקרושי' בתוכה (ניתנים) [בכ"י ניתכים] ונמשכי' לתחתוני' להנהגת העולם השפל וכן פירשו שם לענין (ינשו) [בכ"י יבשת] המים במלכות כי מצד הדין שבה (נגידו) [בכ"י נגיבו] מיין אם לא בעזר הימין. אמנם אומרו הנה ירתאן כולהו עלמין. לשון ירושה יורה על היות השפע נשפע לכל בחינה כראוי כמו הירושה מאבות לבנים כי העולמות הברואים ע"י החסד ינקו שפע החסד והברואים מצד הגבורה ינקו שפע הגבורה והיא מחלקת שלל לאגפיה כפי הראוי להם ממקום שנאצלו והיינו ירושה:

ויסע מלאך וגומר כאן הוכיח שני דברים הא' ברכת המלכות בסייעתא דאבהן הב' דעלמין כולהו אתברכאן מפני הצלתן של ישראל שכיון שנשפע לישראל לתחתונים עובר דרך העולמות כלם נמצא כאן ג' עניינים הא' האבות. הב' כ"י הג' התחתונים:

כלא משתכחי כלומר כל שפע הספירות מפני שכלם נכללות בחסד דין ורחמים דהיינו ג' אבות ואפשר לפרש כולא משתכחי כל התחתונים להיותם יונקים ממנה מפני שהוא אז יונקת מכל הבחינות:

ובגיני כך וכו' כלומר מפני שהית' השכינ' הצלתן של ישראל יונקת מג' אבות לכך עתה במקום שספר הצלתן כלל ג' אבות בג' פסוקי הספור:

וכל אינון דאתו מסטריה מפני שהשם רומז בחסד ובכ"י ובמשתלשלים למטה מצד החסד.

הכא אתעטר אברהם בענפוי במציאות החסד שבחכמה שהוא עטרה לחסד ממש ואעטר לה לכ"י בחוט של חסד המשוך עליה בענין שהם ג' בחינות האמצעות חסד ועטרת החסד ומה שמאיר החסד למטה:

כד נהיר שמשא. ת"ת שהוא לימין כדכתיב מוליך לימין משה זרוע תפארתו. לקבלי אילין וכו' שהגבורה מצד הקדושים האוחזים בה ישראל אחוזים בה ומצד החיצונים האוחזים בה מצריים אחוזים בה. לכך היא בינונית בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויש בה כנגד אלו וכנגד אלו:

דהכי הוא דיומא דעיבא קשיא ליה. דלעיל בפסוק ראשון שהוא בחסד כתיב עמוד הענן אם כן מאי קאמר ויהי הענן לזה אמר דהכי הוא האמת דיומא דעיבא דיצחק הוי ולעיל קאמר עמוד הענן שאינו (ממשיך) [בכ"י מחשיך] השמש ח"ו אלא אדרב' מאיר בה אבל ויהי הענן דהיינו יומא דעיבא שיש בו חושך:

אתוון כולהו למפרע מפני שהדרך הישר הוא רחמים כזה יהו"ה והמהופך הוא דין כזה הוה"י מפני שהוא בסוד הנקבה והדין שמגביר התחתון על העליון או מפ:י שהוא בסוד העליה שמגביר השמאל על הימין שהירידה הוא (נגביר) [בכ"י כ' מגביר] ימין על שמאל מפ:י שמקדים ימין לשמאל והיינו סוד הזכר והעליה מקדים שמאל לימין והיינו סוד נקבה:

אינון דאתו מסטרא דאברהם דכתיב בהו וקרא זה אל זה ויקבלון דין מן דין בסוד הייחוד באר מלכות מצד הדין ויאר את הלילה האירה והשפיעה דיניה במלכות שהיא נקראת לילה:

אתקשר מהימנותא הספירות י' בה' ו' בה' שאר צדיקיא יוסף ומשה ואהרן ודוד שהם מרכבה לז' ספי' אברהם חסד יצחק גבור' יעקב ת"ת ובמדת אלו מדת שאר הספירות אהרן ומשה נצח והוד בגדולה וגבורה יוסף ביעקב דוד מלכות. מאנא דכולהו בענין ששלשה אבות שורש לג' פעולות חסד דין ורחמים:

סליק לסטרין אחרנין כלומר רומז במקומות אחרים בנה"י בג' אבות וכן כולו בחסד ע"ב שמות (וה"ו) [בכ"י כ' ורי"ו] אותיות בגבורה.

כד נהרא וכו' דקדק דקאמר כד נהרא ואתקשר כי כאשר מאיר לבד הוא באר אמנם בהיותו נקשר למעלה אז נעשה ימא רבא.

גלגלין תקיפין רמז לבחי' הדין וכוחותיו וענפיו: זעיף רוגזא תקיפא רמז למציאות הדין זעיף מימין הדין רוגזא שמאל הדין תקיפא אמצע הדין ולמטה מוסיף חימתא דהיינו כלל הכל: נטיל לעילא לקבל הדין מהגבורה סליק ונחית לתתא לפעול דיניה בתחתונים: