אור החמה על ספר הזהר ג:רצו

דקב"ה אתרעי בהו. שעם היות דכתיב ד' מסיני בא וזרח משעיר למו עם כל זה לא גלה להם סוד התור' אלא אדרבא פתח להם פתח שימאסו בה מפני שלא הי' רוצה בהם לישמעאל אמר דכתיב לא תגנוב ולעשו אמר דכתיב לא תרצח. אמנם לישראל אנסם כדדרשו רז"ל בפסוק ויתיצבו בתחתית ההר וגלה להם סודה:

אורייתא דקשוט. שהוא מהת"ת הנק' אמת ועל שמו נק' תורת אמת והיא נק' עץ חיים כדמסיק לקמיה הכוונה עץ שפירותיו חיים אמנם למטה עץ הדעת טוב ורע פירותיו (מיהת) [בכ"י מיתה] ולזה כתיב ומעץ הדעת טוב ורע לא האכל ממנו והטעם שכל הכחות האחוזים בת"ת וכל ענפיו קדושים והנאחז בהם נאחז בקדוש' שבה החיים הנצחיים ובהיות האדם עוסק בתור' אוחז בה ובפירותי' והיינו עסק התור' שכל התור' כולה שמותיו של הקב"ה וכל דביר ודבור שאדם מוציא מפי בתור' הוא אוחז ואוכל בעולם הזה ובבא ענף מהענפים ואותו האור נמשך דרך מדרגות הסולם ונמשך לנשמה והנשמ' לרוח ומרוח לנפש ומנפש לגוף והיינו להאי עלמא וחיין לעלמא דאתי:

וכל מאן דאשתדל באורייתא שעוסק בה ואחיד בה שמקיים מצותי' דהיינו לומד ע"מ לעשות והפכו אתפרש מאורייתא מעסק התורה:

מאן דשביק לה שאינו מקיים מצותי' או אפשר אשתדל באורייתא שעוסק בה ואחיד בה שזוכר מה שלומד שאינו שוכח תלמודו ששונה פרק אחד וחוזר עליו כמה פעמים והפכו מאן דשביק מילי דאורייתא ששוכח תלמודו מעצמו ואתפרש מאורייתא שאינו עוסק בה כלל:

היא חיין כלא בכלל. וכל מילי חיין. פרטי העניינים ומצותיה:

אילנא רחיית"ת. אחיד מעילא לתתא. מכתר עד מלכות כל האצילית דרך קו האמצעי והיא שמשה שכן כתיב כי שמש ומגן ד' צבאות:

נהיר לכולא כל ששה קצוות מאירים ממנו שעם היות שאנו מסיימין מקום האצילות אל הת"ת דהיינו למטה מחסד וגבורה. היינו מפני ששם הוא מתגלה. אמנם מציאותו מהכתר יורד בסוד הדעת ומאיר בחכמה ובינה ובו' קצוות וגילוי עצמותו בת"ת וז"ש ונהורא דיליה שארי ברישא. שאינו בחסד שמאיר מבינה ובינ' מחכמה. אמנם הת"ת נהורא דילי' שארי ברישא מהכתר תחלת הארתו והן אמת שהחכמ' והבינ' מוסיפים לו אור ודאי:

ואתפשט בגופא דאילנא. דהיינו דרך קו האמצעי. תרין סטרין חסד וגבור' דהיינו צפון ודרום:

חד ימינא מדתה חסד וחד שמאלא. מדתה דין ומלות צפון ודרום שם למדות עצמן. וימינא ושמאלא שם לפעולתם שהם פעולות דין ורחמים. ועוד אמר חד לצפון וחד לדרום ולא אמר חד צפון וחד דרום לומר שהם פועלות ממש בצפונו של עולם ובדרומו של עולם ולא מפני שהם בעלות מקום אלא שהם שולטות במקום כענין הלוך ונסוע הנגבה. הנה ממש בגשמי הי' נוסע לדרום וע"י כך הי' משיג ברוחני וכן מצפון תפתח הרעה ובא נבוכדנאצר * צ"ל מן הצפון מן הדרום:

ואינון בשעתא דשמשא נהיר. נמשך למטה אתקיף לדרועא וכו' כלומר ואינון משמשין דבשעתא דשמשא נהיר אתקיף וכו' דשמשא נהיר ביה דאתמר דנהיר מרישא:

מההוא נופא דאילנא אתקיף וכו' כלומר בבחינת הת"ת למטה שהוא נוף או גוף האילן שם אתקיף ר"ל מחזיק אורו של חסד ואנהיר בתוקפי' מאיר חסד בתוקפיה דת"ת ומתוקפיה ג"כ נהיר שמאלא שהוא גבור' ואתכליל בנהורי' דת"ת בענין שעם היות שהם שתי מדות נאצלות מחכמה ובינה עם כל זה ע"י הת"ת (מתחזק) [בכ"י מתחקק] אורם ונכללות בו. והנה ראשונה מאיר הת"ת בחסד ומצד מה שכלול מחסד אוחז בגבור' להכפות דינה וז"ש ומתוקפיה נהיר שמאלא ואהכליל בנהורי' גם כן וזה סוד הזכר שהוא מקריב לימין ואח"כ לשמאל כענין דרומית מזרחית מזרחית צפונית:

והוא כחתן יוצא. אחר שביאר כללות הזכר בימין (ובשמאל חזר לבאר חבוקו) [בכ"י ובשמאל מצד חבוקו] בימין ושמאנ הנקב' והיינו דאהדר לקרא דהוא כחתן והיינו דנהיר מרישא דקאמר כדמסיק:

מאן חופתו דא הוא עטרה היינו שבהיות הת"ת רוצה להתייחד עם המלכות הבינ' מעטרת אותו מאור הכתר וחכמ' ובינה עצמ' ושם נעשית לו חופה הכתר גג החופ' החכמ' והבינ' כותלי החופ' והיינו רישא דכל נהורא והיינו מקצה השמים שהוא בינה קצה לת"ת בעל שש קצוות ואוחז בשתי הקצוות מקצה השמים ועד קצה השמים. והנה בהיותו מאיר בתוך ג' ראשונות אינו יוצא אמנם בצאתו משם הוא תחלת גילוי ויוצא וזהו שאמר יוצא מחופתו וכן מקצה השמים מוצאו שמשם יוצא ומתגלה:

דא הוא שרותא מכולא. נתן טעם למה יוצא משם ולא מהכתר שהרי תחלת מציאותו מהכתר. לזה אמר דא הוא שרותא דכולא תחלת מציאות הדברים הוא מהבינ' כי מבינ' ולמעל' ובה בעצמה אין השג' לרוב דקות הדברים וז"ש דאיהו מקצה השמים כשאדם רוצה לומר תחלת כל הדברים או סופם אומר מקצה השמים דהיינו אפס מקום וכן הבינ' נקראת קצה השמים ששם סוף השמים ותחלתם:

רחימותא דנפשא. משל לרוב חשק הת"ת עם המלכות:

פריש דרועו כן הת"ת פריש לגבי מלכות החסד והגבור' ולכך בצאתו מן החופה מחזיק אורו בימין ובשמאל כדי להאיר במלכות להעלותה אליו וז"ש ומקבל' לה והיינו שמקומה על נצח והוד למטה מהת"ת בין חסד וגבורה. ואולם אין דרך החסד והגבור' אליה כדרך שאמר לעיל כי לעיל יקדים הת"ת לחסד ואח"כ לגבורה. אמנם בהחזיק בשתי הזרועות בה תחלה יקדים אליה הגבור' ואח"כ החסד וז"ש כהאי גוונא כלומר כדרך הזו שנאמר והוא כחתן יוצא דקאמר קרא היינו שהת"ת מתפשט מבינה לחסד ומחסד לגבור' ומתגל' במקומו בת"ת עצמו וז"ש:

אזלא שמשא ואתפשט לגבי מערב ולא למטה אלא למעלה מקום המערב דהיינו על נצח והוד ובהיותו שם מיד המלכות מתקנת עצמה להתיחד ולעלות על נצח והוד וז"ש כיון דמערב אתקרב סטר צפון שהוא הגבורה ולא הגבור' עצמה שהיא למעל' עם הת"ת אלא סטר צפון צד הגבור' דהיינו מה שמתפשט ממנה למטה ע"י הוד:

אתער לקבלא בקדמיתא. מפני שכל מעשה המלכות לשמאל והוא גבורה תתאה דאתי מגבורה עילאה ולכך סטר צפון מתעורר ראשונה:

וקריב למערב. דהיינו שמשפיע השמאל בה:

וזווגי ליה באתריה דהיינו שמעלה אותה על נצח והוד ששם מקומ' אל היחוד והזווג וראי' שיקדים השמאל ויעל' אותה על ההוד (דבינה) [בכ"י דנתיב] שמאלו תחת לראשי הרי הקדים תחלה השמאל ועוד אמר לראשי להורות שההוד למטה ממנה ממש שהוא עולה עליה:

ולבתר סטר דרום. דהיינו מה שמשפיע החסד ע"י נצח דאיהו ימינא שאין מטבע' להיות בימין ואינ' בימין עם היות שעלתה אלא אחר שעלתה ורואה הימין שהיא נאחזת בשמאל אוחז בה בחזקה להטותה לימין וז"ש דכתיב וימינו (אחר) תחבקני להטותה בחזקה לימין ואז שהמלכות בין ימין ושמאל למטה מת"ת ישיש כגבור לרוץ אורח היינו אורח לצדיק להמשיך (אותו) [בכ"י אורו] דרך היסוד שבין זכר לנקבה וז"ש לאנהרא לסיהרא וכו':

בהעלותך וגו' הענין כי המנורה הוא הת"ת המאיר לכילם והכי קאמר קרא בהעלותך את הנרות כאשר תרצה להאיר הספירות העליונות צריך שתכוון שכולם מאירות מהאמצעי דהיינו ת"ת והיינו אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות וז"ש בהעלותך את הנרות אילין בוצינין עילאין וקאמר הכא בהעלותך ית בוציניא אל מול פני המנורה יאירו בא להודיעך דכולא נהירין כחדא מן שמשא שהוא הת"ת קנה האמצעי: