אור החמה על ספר הזהר ג:רצד

ומאן דבעי צלותי' וכו' מפני שהחלום תלוי ועומד אם יתהפך לטוב או להפך וראיה כל החלומות הילכים אחר הפה ואם כן כמו שהספירות ע"י הרחמים הם מתהפכים מדין לרחמים כך החלום יתהפך ולפיכך מאן דבעי צלותיה בחלמיה דוקא יש לו ענין זה.

כתרין דימינא וכו' פסוק יברכך לימין יאר לשמאל ישא באמצע.

דבעיא דלא יטעון וכו' בגין וכו' מפני שיש מתברכין מימין ויש מתברכין מהשמאל ואם יכלכל [נ' שצ"ל יבלבל] המדרגות אין א' מהם מתברכין.

ואי יעבדון הכי וכו' כלומר אם יתקנו השם כראוי בענין שיתברכון אם כן תקיים בהם ואברכה מברכך ואני אברכם ואם לא יתקנו אינם מברכים ואינם מתברכים:

דכתיב טוב עין מקרא לא אתי אלא חדא דלא רחים לעמא ומההוא עובדא אתי דלא רחמין ליה עמיה ולהכי קאמר תאנא כל כהן וכו' ועובדא וכו'. ואח"כ כל כהן דהא לא רחים דכתיב וכו'.

עינא בישא כמו שיש בקדוש' מדרג' תקרא טוב עין כן בקליפות יש מדרג' תקרא רע עין. סגי ליה יתיר לישראל. פקח עיניך וראה ובגין. כלומר עם היות ששם אינו נראה ענין ברכה ממש עכ"ז ובגין לברכא היה שהרי נראה שוממותינו ברכה היא לישראל לבנות מקדשם.

יפתח עינוי. עם היות שבאדרא נרא' שיש פקיחה לדין עכ"ז יש פקיחה לרחמים וע"ש:

בלק מבעיא ליה שהרי בלעם מעולם לא קלל ובלק קראו לקלל.

וכל מילין דתימא וכו' נראה שחולק קצת שהרי למעל' אמר שלא דבר והשתא קאמר וכל מילין דתימא שנרא' שהי' מדבר אם לא שנאמר שהכוונ' כל דברים שהם בדעתך לדבר אני אהפכם ואכריחך שתדבר ברכות: דל מלכות טוב עין יסוד המקבל מבינה קדשי הקדשים ומשם יוצא השפע למט' כלומר כל זמנא וכו' שאין הכוונה ירושלים התחתונ' וישראל התחתונים עם היות דהא בהא תליא אלא הכוונ' ישראל ת"ת ירושלים מלכות. וכל זמנא דשכינתא היא בגלותא ואין לה יחוד עם ת"ת אין שתי אותיות י"ה מתיחדות וז"ש וכל תיקונין וכו' וכן פי' בתיקונים וירושלים של מטה מלכות ירושלים של מעלה בינה נשבע הקב"ה חכמ':