אור החמה על ספר הזהר ג:רצג
Ohr HaChammah on Zohar 3:293 · אור החמה על ספר הזהר · free full Hebrew text
Open in the reader →תרי זמני הא' בתפלתו על מעש' העגל והב' בתפלתו על ענין מרגלים ובי"ג מדות האריך הרב' והכל שלא כדרך הרב לכן לא כתבתיו ע"ש:
תאנא א"ר יוסי יומא חד הוה יתיבנא וכו' מאי קא חמא דוד לא מבעיא ליה אלא [בכ"י שלא] אמר אמת דודאי דהכי הוא שהב"ה מושיע הבהמה שהרי המבול יוכיח שהקב"ה הושיע הבהמ' עם האדם וכמה דברי' כאלו אמנם מבעיא ליה מה ראה עתה דוד לשבח להקב"ה על נס שעשה עם הבהמות וז"ש מאי קא חמא דוד זכו אדם כלומר הקב"ה עושה נס עם ישראל אם מפני זכותם הוא מושיעם כאדם מפני שקיימו המצוה ואם אינם זוכים וראויים אל הנס הקב"ה מושיעם כבהמות מפני קיום המין האנושי לבד. או ירצה זכה אדם כל טבע המציאות משועבד למין האנושי כדכתיב כל שתה תחת רגליו זכו אדם ישועתם ע"ד נס שלא כדרך טבע אלא הם מכניעים הטבע לא זכו בהמה כדרך הטבע שהוא מציאות שאר המינים שחיותם על צד הטבע או ירצה אם ישראל ראויים וזוכים חשובים לפני הקב"ה כאדם ואם לאו חשובים לפניו כבהמ' ועכ"ז מצד חסדו הוא מושיעם: כלא אתמר. הסוד והפשט נכלל בדבריו הראשונים אדם כגוונא דלעילא. ודמות פניהם פני אדם. בהמ' פני אריה פני שור פני נשר כדכתיב ודמות. החיות וחיה ובהמ' הכל אחד:
וישראל איקרון אדם ובהמ' מפני אצילות נשמתם מהחיות והמבחר אדם:
ועוד רזא דמלא אדם באצילות בהמ' למט' בסוד המרכב':
וכלהו מתברכן בשעתא חדא. שהשפע נשפע באצילות ובכל העולמות אל פני אדם ולשאר הפנים ברגע:
וכ"ש דכלא אית בהו. שיש בסוד פני אדם ויש בסוד פני ארי' וכן לשאר הפנים כדפירש בתיקונים:
ות"ח להוכיח שכלם מתברכים יחד שהרי אפילו תחתונים בעולם השפל עם העליונים יש להם מדה זו כ"ש עליונים ממש:
ומה דאשתכח לעילא וכו' כלומר לפי שיעור הנמצא למטה נמצא לעילא וממנו והוצרך לזה שלא תאמר למעל' יתרב' השפע ולמט' ימעט או למעל' יהי' שפע ברכ' מין א' ולמט' מין אחר לזה אמר ומה דאשתכח מאותו המין ומאותו שיעור או ירצ' עליונים תלויים בתחתונים ותחתונים בעליוני' תחתונים בעליונים לית ברכתא וכו' ועליונים בתחתוני' ומה דאשתכח וכו' ואם התחתונים חייבים בדין ונשפע להם בהכרח יהי' הדין גם למעל' שמה שיש למעל' יש למט' ואם למעל' היה רחמים לא היה דין למט' או להפך והכל עול' לדרך אחד:
כה תברכו בתחל' דהיינו מדת המלכות הרי העליונים.
ואחר כך אל בני ישראל הרי התחתונים ואמר עוד הפסוק אמור להם להורות שהאמיר' דהיינו הברכ' יהי' לשני המציאיות יחד לעליונים ולתחתונים:
וישמרך לתתא לישראל והכרח לזה הוא שמה שהברכ' מתחלקת לשתים דהוה ליה למימר יברכך וישמרך ה' או ה' יברכך וישמרך אלא שמע מינ' לשתים יברכך ה' למעל' וישמרך לתתא וכן יאר ה' וכו' ור' אבא פליג עליה שאין לחלק הברכ' לשתים אלא כל תיב' ותיב' מהברכ' היא למעל' ולמט' וז"ש.
כולהו כחדא מתברכן בכ"ב אתוון. גליפן דשמא קדישא והא כתיב ישא ה' שפי' יסלק רוגזיה אם כן מורה שיש בו דין כיון שצריך לסלקו ותירץ יסלק ויעבור בגין דלא ישתכח דינא אין הדין מהמדות בעצמו כדי שתאמר כיון שאמר יסלק הרי יש שם דין אלא הכוונ' יסלק ויעבור אותם הפנים אליך כדי שלא ימצא הדין ממקום אחר דהיינו שע"י העברת הפנים ההם דרך המדות במלכות יעכב הדין שהוא במדות למט' במלכות המתברכת שהוא נק' כה כנודע:
תניא א"ר יוסי סיוע לדבריו שהרי השכינ' שורה שם ובשע' קלה מברכת ומתברכת יחד.
אי הכי כלומר אי אמרת בשלמא דטעמא איהו מפני שלא יסיחו הכהנים דעתם מן הברכ' על ידי שמביטין אחרים בהם ניחא אבל להאי טעמא דאמר כיון דלא חמאן מאי איכפת וכו'.
משום דשמא קדישא דרמיזא כיון שעשר אצבעות רמז לעשר ספירות והם כסא לשכינה המביט בהם כמביט ממש בשכינ'.
תאנא לסיוע שעם היות שאינם מאיר ממש בעין צריכים הם להעלות בדעתם כאלו רואים ממש מדקאמר צריכין עמא וכו'.
רעוא אשתכח בכולהו עלמין שפע הכתר הנק' רצון.
ואשתכח שלמא שהספירות מקבלות זו מזו ע"י השלום שהוא יסוד ויחוד ת"ת ומלכות.
לאתברכא ז"א מעתיקא וכו' וא"ת הכא דמשמע שמתגל' א"א בז"א בכל יום ובאדרא לעיל משמע דדוקא ביום שבת בשעת מנח'. וי"ל דבכל יום מתגל' בבוקר דוקא ויום שבת אפילו בשעת מנחה כדי לבטל הדין עוד בכל יום תיקוני דיקנא לחוד. וביום שבת מצח הרצון במצחא לעילא מדיקנא: