אור החמה על ספר הזהר ג:רצב

על ידא דקדוש' כדי שאותה הקדוש' תהי' קדוש' נוספת על קדושתו שהרי כהן הוא קדש ואם נוטל מיד ישראל אין בו כח להוסיף הקדוש' על קדושת כהן אמנם מיד הלוי שהרי הוא קדוש כדכתיב וקדשת וז"ש:

הא אינון קדישין ועתה כהן הנוטל ידיו מידי הלוי עולה בקדוש' על קדושתו ואם תאמר ומנא לך שהלוי יצוק מים על ידי הכהן לזה אמר וכתיב בהו בלווים וגם את אחיך בנו לוי וגו' וא"ת דלמא היינו אחיו הכהנים שגם הם ממטה לוי ובכמה מקומות נקראו הכהנים לוים לזה אמר שבט אביך כלל כי מאחר שכתב את אחיך לוי מאי תו שבט אביך אלא ודאי לכלול גם הלויים וכתיב התם וישרתוך היינו שממש משרתים את הכהנים והא כיצד שהיו יוצקים מים על ידם כדפירש וז"ש: מכאן ממש מהאי קרא נפקא לן:

כל כהן דפריס וכו' בעי הוא לאקדשא בקדמיתא. ממש נוטל ידיו הלוי תחל' ואין ספק שהקידוש הזה הוא ע"י מים מפני שהמים הם מצד החסד ומעבירים כל קליפ' שבעולם ועתה יצדק שראוי שהכהן יתן הכלי ללוי לקדש ידיו שאין מים לעילא מצד החסד [בכ"י ללוי אלא מצד החסד]:

ואמאי לוי פירוש מן הטעם שאתה שולל שלא יהי' ישראל מפני שאינו קדוש ככהן כדי שיהי' הכהן עול' ומוסיף קדוש' על קדושתו מהאי טעמא נמי הי' ראוי שיהי' כהן ולא לוי שהרי לוי קדושתו למט' מהכהן. או ירצ' אמאי לוי שנצטרך לומר שיתקדש הוא תחל' והוא אין לו מים נצטרך לומר שיתן לו הכהן מים יהי' ע"י הכהן שהוא מהחסד והוא בעל המים:

דהא כהן דלא שלים וכו' כי כהן השלם פשיטא שאין ראוי שירד מגדולתו לקדש כהן אחר שכמותו יאי איכא למימר היינו כהן בעל מום וכיוצא וזה אין ראוי משום דלא בעי האי כהנא שלים וכו' ומאי דקשיא לך כי לוי למט' מכהן והאיך יתקדש הכהן על ידו הא לא קשיא שכיון שעולה לדוכן וכיוצא אין לו קדוש' נוספת על כל ישראל:

א"ר תנחום וכו' שני דברים הם הא' קדושה והב' טהרה הקדושה מן הימין והטהרה מן השמאל והיינו ראשונה נטהר האדם מן הדברים הרעים ואח"כ הוא מתקדש ששורה עליו הקדושה כיון שנטהר וכן פי' בזוהר ובתיקונים בקצת מקומות טהרה משמאל וקדושה מן הימין אמנם בקצת מקומות מהפך ומפרש טהרה מימין וקדושה מן השמאל ומה גם בתיקונים ובפ' חוקת ובשאר מקומות והענין כי טהרת הקליפות הוא מהימין לבערם ומצד השמאל מוסיף אח"כ קדושה ויראה לאסור אפילו המותר כאומרו קדש עצמך במותר לך וכדי להלום הדברים האלה נאמר כי קדושה תחלתה מימין וסופה משמאל וטהרה תחלתה משמאל וסופה מהימין והא כיצד קדושה עיקרה מהחכמה ושם מקום הקדש כדכתיב קדש ישראל ראשית וסופה בגבורה דהיינו שהחכמה משפעת בגבורה וע"י הקדושה מתחזקת וטהרה בבינה כי משם הקדושה על הטהרה ודאי ומשם מ"ט פנים טהור וסופה בימין החסד ומצד מה שהבינה משפעת בגבורה יש בה טהרה גם כן ומצד מה שהחכמה משפעת בחסד יש בה קדושה נמצא בחסד קדושה וטהרה ובגבורה קדושה וטהר' לפיכך יקרא הכהן קדוש וטהור והעיקר בו טהור מפני היות עיקר הטהרה בחסד כדפי' יקרא הכהן טהור בעצם וקדוש גם כן בהשאל' וגם כן הלוי יקרא קדוש וטהור קדוש בעצם מפני היות עיקר הקדושה בגבורה כדפי' נקרא טהור בהשאלה והיינו דקאמר ר' תנחום וטהור איקרי ולא אמר הוי כי עיקר הטהרה אל הכהנים כדפי' בזוהר לקמן בפסוק ואסף איש טהור וכו' ואמר ענין זה ר' תנחום להורות שיש בלוי נוסף על הקדושה גם כן טהרה אם כן אפשר לכהן להוסיף קדושה על קדושתו ע"י אחר שיש בלוי קדושה וטהרה:

כל חד וחד בלחודוי פי' כדפי' לעיל שאין הספירות יונקים זו מזו אלא כולם יחד בשוה מהמקור לכך צריך להפרידם לעשר אצבעות להראות שהם עשר יונקים ממקור א' בשוה כלם פונים למעלה אל המקור ואמר.

כמה דאתחזי ליה להורות כי השתא יניקתם מהמקור שלא תהיה יניקת חסד כיניקת גבורה וכיוצא והוצרך לזה לתת טעם אל הענין כי זה מעלתם כי ינק כל א' מהמקור ואם היו יונקים זה מזה והעליון שבכלם מהמקור ימצא שיהיה היניקה א' לכלם בשוה ולא לכל א' וא' כראוי לו אלא חסד מבינה וגבורה מחסד ות"ת בגבורה וכיוצא אבל עתה שכולם יונקים בשוה מהמקור העליון משפיע לכל א' וא' כראוי לו שפע רחמים ושמחה כי המקור העליון משפיע לכל ספי' וספירה מהתחתונות מעין מציאותה לפעולת רחמי' וכו':

דשמא קדישא בעי לאתפרשא וכו' הכרח גמור אל דבריו שצריך לפרט אותיו' השם בהגיון כדי שיהיו עשר ספירות הנכללות בשם רמוזות באותיות כל א' וא' יונקת מהמקור ואם היתה [ואם היה השם נזכר בכלל כדרכו וכו'] השם גובר בכלו כדרכו היתה היניקה בכלל ומפני שסוף סוף בשם בן ד' הם בכלל י' חכמה ה' בינה ו' שית ספירן והרי הם ו' ספי' בכללות אות א' לזה אמר ולא יתכוון באינון מילין להשפיע לכל א' וא' בפני עצמה על הדרך שיתבאר:

א"ר יצחק בעא קב"ה דיתברכון וכו' פי' נוסף על שפע הראוי למחייתם והשער הקצוב לאורם הוסיף להם בחינה נוספת כאור בהיר. בגין דיתברכון תתאי והוא האור החסד למעלה בסבת העונות שהוא בבחינת התחתונים וכבר היה באפשר שיהיה אותו השפע והברכה קצובה לתחתוני' בלי שירבה אור בספי' והיה לפי זה הברכה מהמלכות לתחתונים ורצה הקב"ה שיהיה בענין אחר שיהי' ברכת התחתונים מהמקור העליונים כדי שיתברכו בספי' בתוספות ברכה אגב תחתונים וז"ש דיתברכון עילאי בגין דיתברכון תתאי. וכיון שכן נמצאת תוספות ברכה זו לספירות תלוי בהתעוררות התחתונים וז"ש ויתברכון עילאי על ידוי דתתאי כי בהיותם מכינים עצמם למשוך השפע הרי הם מתברכים העליונים ע"י:

מכל קדישין דלתתא ישראל קדושים לויים קדושים מהם וכהנים קדושים יתר מכלם כי ישראל בת"ת מדרגה א' לויים בגבורה מדרגה שנית כהנים בחסד מדרגה שלישית והם יכולים למשוך השפע למלכות ממדרגה יותר גבוה מכולם וז"ש וחסידיך שהם מחסד יברכו כה שהיא מלכות עם היות שהיו ישראל יכולים לברך גם כן לה כמו שהם עושים בסוד ברכות ותפלות ומעשה המצות והיינו בעא דקאמר לעיל מהדר נמי אמאי דמסיק בעא שיהי' ברכ' זו ע"י קדישין מכלהו ואפשר לפרש אומרו מכל קדישין דלתתא דמהדר לכל אשר בעולם הפרוד מכסא הכבוד ולמט' שנשמתן של ישראל קדוש' מכלם שהם ממש מהכסא כנודע.

למאן מברך. למדרגות עליונות:

ומאן הוא ברכתא פי' המלות האיך הוא מושך דרך בחינות הספירות כדמסיק לקמיה. ואפשר לפרש למאן מברך למלכות כדכתיב כה תברכו ומאן הוא ברכתא מאי זה מקום ימשוך לה הברכ' דהיינו מה ענין הברכה.

מאי דעת דעת סתם אפשר דעל סוד הדעת קאמר דהיינו ת"ת בעלה דמטרוניתא והכי קאמר כי שפתי כהן דהיינו הברכה שמוציא בשפתיו ישמרו דעת כלומר הם מייחדים שמור שהיא מלכות עם הדעת שהוא ת"ת:

ותורה יבקשו מפיהו עילאין וכו' כלומר אפילו אותם שהם במרכב' עליונים כולם מבקשים תורה שהיא מלכות מפיהו מפני שכל עליונים הם שואבים שפע ממלכות וכיון שזה מייחד' עם בעלה ומושכ' למט' היא מקור להשפע' אל כל עליונים ותחתונים ולכך תור' יבקשו מפיהו ומפני שתור' היא גם כן בת"ת לכך אמר ומאי תור' תור' סתם דהיינו כלל הת"ת והמלכות והעיקר למלכות ששם נמשך שפע שניהם ביחודם והיא עיקרית באומרנו סתם תור' אמנם מכלל שניהם וז"ש היך אחידא תור' לעילא כלומר יבקשו מפיהו יחוד המלכות למעלה בשתוף שפע שניהם שזה נק' תור' סתם וז"ש היך אחידא תור' לעילא דאיקרי תור' סתם.

דתניא תור' שבכתב דהיינו ת"ת ותור' שבע"פ דהיינו מלכות מציאותם באינון כתרין עילאין ת"ת ומלכות דאיקרון הכי שהספי' נקראות תור' שבכתב ותור' שבע"פ ולפיכך תור' שבכתב ותור' שבעל פה הרמז להם באותם הספי' ובהיות האדם עוסק בתור' שבכתב ירמוז אל המשכת הת"ת ובהיותו עוסק בתור' שבע"פ ירמוז אל המשכת מהמלכות ואם כן ותור' דהיינו תורה סתם ירמוז אל סתם כללותם:

מ"ט כי מלאך ה' צבאות כלומר קרא יהיב טעמא למה עליונים יבקשו תור' מפיהו ואמר כי מלאך ה' צבאות כדפי' לעיל שהוא עיקר המרכב' העליונ' כדפי':

באינון מילין דלעילא הם הספירות מפני שאף אם יהי' ענין רומזות בספירות אם לא יכוון הכהן בייחודם לא יתייחדו וז"ש לייחדא שמא קדישא כמה דאצטריך כלומר שצריך לעכין הברכ' שיתייחדו הספירות העליונות הרומזות בשם יברכך יהו"ה יאר יהו"ה ישא יהו"ה כאשר יתבאר וכדי שיתייחדו צריך שיכוון שאם לא יכוון לא יתייחדו עם היות שהם רומזות בתיבות אלו וא"ת גם כל התפל' יש בה רמז לספירות וכל המצות אם כן צריך שיהיו כלם בקיאים כר' שמעון וחביריו לזה אמר כמה דאצטריך כלומר עם היות ששאר המצות והתפל' יש בה כוונ' גדולה ויחוד השם עם כל זה כאן הוא הצורך יותר לחומר הענין כדי שיתברכו הספירות:

צניעותא דספרא. ספר ידוע יש בו ה' פרקים והוא בזוהר פ' תרומ'.

אתגלייא ואתכסייא היינו שיש בה רמז לזעיר אפין ולאריך אפין דזעיר אנפין אתגלייא דהיינו המדות המתגלות למטה לפעול בתחתונים והיינו מחכמ' ולמט' עד סוף אריך אנפין אתכסייא דהיינו הספי' הנעלמות בכתר כנודע דאתגלייא כתיב וכו' היינו ששם החכמ' וכו' שם בארוכ':

ותאנא כד הוה צניעותא. שלא היו הפריצים:

הוה מתגלייא שמא וכו' כלומר היו הכהנים מברכים בשם קול רם שישמע הכל.

מדאסני חציפותא. כלומר משרבו הפריצים ואנשים שאין מהוגנין שהיו לומדים אותו מפי הכהנים ומשתמשים בו שלא כראוי:

סתום באתווי. כלומר לא היו מזכירים אותו אלא בהיכלו כזה אדנ"י:

מתגלייא כהנא מכוין כלומר כאשר היה נגלה היה הכהן מכוין שמא מתפריש. וקשיא ליה במה מכוין כי אחר שממש היה מזכירו מה לו לכוין ותירץ מכוין בסתימא דטמיר וגניז דהיינו בשם א"א.

ומתגלייא ומתפרשן. כלומר והשם הנגלה שהוא שם יו"ד ה"א וא"ו ה"א הוה מתפרש ומתבאר יותר בשם הוי"ה הפשוט.

סתים כולא כל ג' שמות הנז' באתוון רשימן שם אדנ"י.

כל הני כ"ב וכו' מדות של רחמים שאמרנו: