אור החמה על ספר הזהר ג:רצא

הה"ד כה תברכו וכו'. והכי דייק לקמיה דאמר אע"ג דהאי כה אשתכחת בדינים תבסמון לה תחלה ואח"כ תברכון לה דכתיב כה תברכו השתא מייתי ראיה לגבי ישראל דקאמר כה תברכו את בני ישראל שהכוונ' כה עצמה תברכו ותמתקו אל בני ישראל כדי שיהא משפיע לישראל החסד והרחמים וז"ש תברכון להאי חסד וכו':

ותבסמון לה לקבליהון דישראל. והנה לגבי ישראל נקיט תחלה תברכו ואח"כ תבסמו כי לערך המ' אל הספירות העליונות תחלה תתאחז [בכ"י תתמתק] כדי לקשט עצמה ואח"כ תתברך. אמנם התחתונים [בכ"י לערך התחתונים] ראשונה תתברך ובבוא אליה הברכה היא מתמתקת ולהכי קאמר תתברכון בהאי חסד לכ"ה נתבסמון לה לקבליהן דישראל הה"ד כה תברכו את בני ישראל שהכוונה לכה תברכו לנגד ישראל שלא תשפיע להם דין וג"פ מביא ראיה מפסוק כה תברכו הא' להוכיח שהוא שממש תברכו למלכות [בכ"י שממש למלכות תברכו] ועלה קאי באומרו הה"ד כה תברכו כלומר. הב' להוכיח שהוא ברכה ובסימותא ואמר דכתיב כה תברכו תברכון בהאי חסד לכ"ה ותבסמון ועוד הוכיח מכאן שהוא ע"י החסד מלשון תברכו שאין ברכה אלא מימין וז"ש דכתיב כה תברכו תברכון בהאי חסד וכו'. הג' הוכיח היות הענין לקבליהון דישראל ועלה קאמר הה"ד כה תברכו את בני ישראל וכו':

דלא מפרסמין. שאין מזכירין את השם הקדוש באותיותיו:

אמור סתם. אמור הוא מקור מורה על האמיר' שאינה יוצאה לשני דהיינו שמעלימים הדברים בלבם:

אמאי לא כתיב תאמרו. מדקאמר תברכו ולא תאמרו הכוונה שתברכו אותם בכוונה אף אם לא תאמרו להם דבר. ור' יהודה דריש קרא אמור להם בעת שאין פריצים דהיינו בשם ממש לא זכו שיש פריצים אמור סתם כדאמר לעיל אמאי לא כתיב תאמרו ותירץ שהי' מורה שמברכים לישראל ומיד לזה אמר כה תברכו לכה תברכו ודאי גם ישראל כשרים יהי' האמירה להם גם כן ואם לאו אמור סתם לשכינה לבד כה:

ר' יצחק פתח ואמר וראיתי אני דניאל וכו' א"ה אתעביד וכו':

כלל הדברים כי הוא יציבא בארעא גיורא בשמי שמיא בכמה צדדים הא' שהם נביאים קדושים והוא אינו נביא אלא מדבר ברוח הקודש במקום החול בהיכלות. הב' שהוא ראה ולא דחיל והם בראיה לא היו ודחילו ואף יהיו שוים במדרגתם קשה הרואה לא ירא ושאינו רואה ראה [בכ"י ירא]:

האי דאמרן. שנקרא צדק זאת כה והיא מלכות:

עדבא חולקיה כיון אל ג' בחינות הנז' הא' כה שהיא מתברכת לפעמים והיינו עדבא חולקיה הב' זאת שיש בה דינים אבל אינם פועלים למטה היינו שבה לאתחסנא הג' צדק שהיא ממש פועלת הדין בתחתונים ועליה אמר ולמעבד לה נוקמין ובשלשתם אחז דוד ולהכי קאמר בזאת אני בוטח דהיינו לאתחסנא שהיא האמצעית ואוחז בשתי הבחינות הקיצונות החוברות אל האמצעית והשתא קשיא ליה בזאת אני בוטח שהרי מדה זאת יש בה דין ואפשר שיתעורר הדין עליו ויפעול בו כדאמרן לעיל דאצטריכו כהני לבסמא לה לקבלייהו דישראל לכך מייתי מהאי תאנא וכו':

תאנא עביד קב"ה לדוד רתיכא קדישא עם אבהתא דהיינו ממש ג' בחינות שיש למלכות עם ג' אבות בחי' כ"ה עם חסד כדאמרן לעיל כה תברכו והרי מבוסמת לנגדו ובחינה זאת עם הת"ת דהיינו לאתחסנא שלא ישלטו בו ובחינת צדק עם הגבורה כדי לינקם מאויביו ואם כן שהוא רגל רביעי במרכבה מתייחדת המלכות על נצח והוד עם חג"ת שלשה אבות אם כן אין לו פחד מכל זה ומפני שהיה אפשר לפרש שיהיו ג' אבות בחגית למעלה ודוד במלכות למטה מתייחד מם ענפי חג"ת שהם נצח הוד יסוד ואם כן היא למטה כפי בחינתה דין לזה אמר התוספתא עם אבהן כתרין עילאין דכולא שהם למעלה מנה"י שהם ירושת משה ואהרן ויוסף ודוד למעל' ממהם:

מלכו ירית וכו' היא מלכות הגשמי על ישראל וזה לא נדחוק [בכ"י נתחזק] בעצם בו שפעמים אבד קצתו כגון בימי רחבעם פעמים כולו כגון בימי צדקיהו אמנם באתר מלכות דלעילא דהיינו מלכות רוחני סוד המדה הזאת אתתקף ואחסין בחוזק מפני שעם היות שמלכות הגשמי ינטל מלכות זה לא ינטל לעולם וז"ש מלכות דא דלא יעדי וכו' והיינו שעם היות שנחרב הבית ובטלה מלכות גשמי מזרע דוד עכ"ז הי' דניאל מבני דוד מצליח בו כדמסיק:

בשעתא דהאי כתרא וכו' בעת מלחמתם היא מתעוררת בחזקה וכן בעת שהיא מתעוררת בנבואה אל א' מהם היא מתעוררת בסטר דינא ושאר נביאים חוץ ממרע"ה לא יכלו לסבול נבואתם ממנה בבחינה דיניה ולכך לא נתנבא בדבור כמשרע"ה אלא באמיר' והנה דניאל להיות מדה זו חלק נחלה לו מאבותיו נתעוררה לו בחוזק דין ושאר נביאים לא סבלו כדרכם והוא שמע וסבל וכדי לעמוד על תוכן הענין הזה צריך לזכור כי הנבוא' בדרגין וכי' הכל שם בארוכה עיין שם:

בשעתא דהאי כה. הוא להכריח שפירוש הכתוב כה תברכו ר"ל למדת כ"ה תברכו ואין פי' במדת כ"ה תברכו את בני ישראל וז"ש בשעתא דהאי כ"ה אתער בדינוי לא יוכלון וכו' אם כן אי אפשר שיברכו לישראל במדה זו כיון שעיקרה דין אמנם יהי' הכוונה לברך למדת כ"ה לתקן דיניה וז"ש

ובשעתא דפרסי כהני ידייהו וכו' והיא מתתקנת וא"ת א"כ מאי קאמר את בני ישראל הכוונה שיהי' תיקון המלכות לבני ישראל כי לשאר האומות אין בחינתם כתיקונה כלל וז"ש:

ומתברכא באנפין נהירין לבנ"י ואתעדי וכו' הה"ד כה תברכו את ב"י כי עתה הכוונה למדת כ"ה עצמה תברכו ותתקנו כדי מדת [בכ"י שתשפיע מדת] כה רחמים לבני ישראל וקרא דייק תרתי באומר כה תברכו ירצה ממש מדת כה תברכו ובאומרו כה תברכו את ב"י משמע שאותה הברכ' שבמדת כה יהי' לבני ישראל ולא לשאר עמין ולהורות שתיהן לא אמר בכה תברכו:

ובגיני כך כתיב בהו וכו' פי' בשלמא אם ברכ' זו היא מחסד למלכות ניחא שרי' בהו בכהנים ולא בלויים ולא בישראלים מפני שאין להם בחי' עם החסד אלא אי אמרת שהוא ממלכות לישראל למה לא יהי' ע"י איזה שירצ' ופירש הטעם ואמר:

על ידוי דאיקרי חסיד והחסידים מברכים ומתקנים למדת כ"ה כדכתיב וחסידיך יברכו כ"ה וא"ת [אם כן] לימא שיהי' כל עיקר הענין לברך המלכות לבד ואת בני ישראל ירצ' בשביל בני ישראל [שאתם] שלוחיהם לעבודה זו לזה הכריח שתיהם ממה דדרשו רז"ל כה תברכו בשם המפורש דהיינו שמדת כ"ה היא מתברכת מלמעל' מהשם המפורש ולאידך אמר כה תברכו בלשון הקודש דהיינו המלכות הנק' לשון הקודש מצד החכמ' והיא המברכת למט' ואפשר להפך הענין כי השם מפורש כה שהיא מקום הפירוש ולמעל' הוא לשון הקדש:

מאן מטרוניתא. מפני שהי' אפשר לומר שעל ייחוד חכמ' בבינ' קאמר לזה אמר מאן מטרונותא ותירץ כנסת ישראל סתם דהיינו מלכות שהת"ת נכנסת אליה והיא נקראת אז כנסת ישראל:

שבחא דימינא וכו' שמדרך הימין להגביר על השמאל בסוד ויעקוד את יצחק בנו בענין שהדין נכנע ומטה כלפי חסד ע"י הת"ת שהוא גוף האדם שבאמצע והוא ימשול בך ת"ת לימינא מלכות לשמאלא והת"ת גובר עליה זכר על נקבה דכל הויה דשלטא י' על ה' ו' על ה' דכורא כדפי' בתיקונים וגובר שם הוי"ה על שם אדנ"י כזה יאהדונה"י והיינו והוא ימשול בך להפך זה אידהנוי"ה והיינו נקב' שולטת והוא דין ח"ו שמאל על ימין:

דיתוסף קדושה על קדוש' דילי' עם היות שידיו נקיות וקדושות עם כל זה צריך לקדש ידיו וליטול אותם פעם אחרת והענין שאין ענין הנטילה אל הכהן לטהרה לבד אלא לתוספות קדוש' וה' טבילות וי' קדושין דכהן גדול יוכיח שלא הי' לטהרה אלא לתוספות קדוש':