אור החמה על ספר הזהר ג:רצ

עולם ועולם מהו. האי חסד ד' דקאמר שהוא מתפשט מעולם ועד עולם מה ענינו ותירץ עולם חד שהוא ת"ת בסוד דכורא ז"א עולם תרי נוקבא דז"א והאי חסד שהוא יסוד מתפשט מהזכר אל הנקב' דהיינו מהעולם ועד עולם והשתא הקש' ר' חייא אי הכי שהם שתי עולמות נפרדים כדאמרת עולם חד עולם תרי א"כ לימא מן העולם ועד העולם כדקאמר באינך אתרי שזה מורה ת"ת בפני עצמו ומלכות בפני עצמ' וחסד היסוד מתפשט מזו לזו ותירץ שבאומרו מן העולם ועד העולם מורה פירושם [בכ"י פירודם]. אמנם מעולם ועד עולם דלא קאמר מן העולם מורה על יחודם יחד דהיינו תרי עלמי וכו' בענין ששתיהם יחד [בכ"י אחד]. והטעם שבאומרו מן העולם ועד העולם מורה שתי עולמות דהיינו מעולם זה ועד העולם השני וזה ימשך מפני ה' הידיע' שבשתי העולמות ותיבת מן. אמנם באומרו מעולם ועד עולם יורה כאלו אמר מקצה עולם זה עד קצה עולם עצמו ומפני שסתם ר' יצחק הסוד הרבה אמר ר' אלעזר מן העולם ועד העולם כללא דרזא עילא' דהיינו ז"א ונוקבי' דהיינו כל א' בפני עצמו אדם של מעל' שהוא ז"א ואדם של מטה נוקביה שהכל סוד אדם כנודע והיינו עולם ועולם אלא שהם מיוחדים יחד כדפירש והכריח כן ממה שפירשו בזוהר באדרא כי בז"א הם שנות עולם וימי עולם דהיינו שנות עולם ספירן דדכורא ימי עולם ספירן דנוקבא וז"ש ואוקמוה וכו':

על יראיו היינו סיום דברי ר' יצחק דמסיק קרא ואמר שאחר שמלת יראיו הנז' הנה הוא דחיל מחטא' דהיינו מדרגת ירא חטא שכלול בעצמו ג' מדרגות כדפי' לעיל לא מדרגת ירא שמים ונודע ששלש' מדרגות כולל זעיר ונוקבי' וז"ש דכל מאן דאיהו דחיל חטאה אתקרי אדם מפני כללות המדרגות אלו בו דהיינו זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם דהיינו שהוא כולל כל המדרגות האלו שהם מעולם ועד עולם זכר ונקבה וקאמר אימתי יהי' ירא חטא כולל סוד מעולם ועד עולם כדי שנאמר שמפני זה אמר הכתוב וחסד ד' דהיינו יסוד קושר מעולם ועד עולם ת"ת ומלכות על יראיו ותירץ דאית בי' ענוה יראה חסידות כללא דכולא כי זה כלל ז' ספירות ור' אלעזר מפרש דברי ר' יצחק שכשאומר דחיל חטאה אתקרי אדם הכוונ' כי במלת דחיל חטאה כולל ירא' וענוה וחסידות כדפי' לעיל והיינו נמי כללא דאדם ולהכי קאמר ר' יצחק בדבריו דחיל חטאה אתקרי אדם והקש' ר' יהודה שאין צורך שיהי' כולל שלש' אלא [בכ"י אלה] להיותו נקרא אדם דהא תנינן אדם כלל דכר ונוקבא דהיינו קב"ה ושכינתי' אם כן שאר הענין דאמרת דהיינו חסידות וכו' מנא לך ותירץ כי אלו גם כן הם בכללא דאדם דמאן דאתחבר דכר ונוקבא דהיינו כשנשא אדם אשה איקרי אדם וכדין דחיל חטאה ובעוד שלא נשא אשה אינו ירא חטא שאם הי' ירא מהחטא לא הי' עומד בלא אשה והנה ירא' זו הכוונ' כדי שעל ידי ירא' זו יהי' כלול גם כן מענוה וחסידות והיינו דקאמר ולא עוד וכו' והטעם שם בארוכה:

וחסד ה' וגו' אילין אינון כהני. פי' ממה שאמר וחסד מורה שאלו היראים הנז' הנה הם אותם שיש להם חלק מהחסד דהיינו כהני דאתו מסטרא דחסד כי לוים משמאלא כהני מימינא ישראל באמצעיתא ואמר דאתי מסטרא ולא אמר מחסד ממש מפני שנשמתם וכו' שם בארוכה:

ואחסינו אחסנא דא דהיינו שהם ראשונים לקבלת שפע החסד המתפשט דרך הת"ת והמלכות דהייני מעולם ועד עולם כדפי' לעיל ואמר אחסינו שבתורת ירושה ירשו ענין זה מפני משך נשמתם משם ולכל [בכ"י וכל] א' וא' יונק מהספירות בענין אחיזת נשמתו:

על יראיו כהני דלתתא. קשיא ליה על חסידיו הוה לי' למימר כיון דאתו מחסד מאי יראיו ותירץ משום דהוו כהני דלתתא שהם למטה ממלכות יקרא שמם על שם הירא' וגם שעיקר תפיסתם בהאי אחסנתא היא בהיותם אוחזים במדה זו בסוד וכפר בעדו ובעד ביתו דהיינו שכהן שאינו נשוי פסול לעבודה והטעם לאתכלל' בכללא דאדם דהיינו זכר ונקבה וכדפי' בזוהר פ' ויקרא דהיינו אדם כי יקריב מכם דוקא אדם שהוא שלם זכר ונקבה ולכך יקרא שמם יראים על שם שהם נכללים ביראה דהיינו שנשלמים בכללא דאדם שהיא הנקב':

וצדקתו לבני בנים. משום דזוכה כן מצאתי בקצת ספרים וירצה שהוא זוכה להמשיך ענין זה אל בני אדם וכן הבנים לבני בניהם כהנים אחר כהנים יורשים ומורישים מדה זו מה שאין כן בכתר תורה וכתר מלכות וכתר שם טוב. ואית דגרסי משום דחובה לבני בנים. ואפשר לפרשה ג"כ על הדרך הב' [בכ"י הנז'] שחובה היא העבוד' מאבות לבנים להמשיך החסד כדפי':

אי הכי מהו וצדקתו בשלמא לאידך פירושא דפרשת לעיל צדקתו ממש ניחא אבל להאי פירושא דאמרת דצדקתו אהדר למדת כהונ' שהוא ירושה לבני בנים אם כן חסדו מבעיא לי' שאין מדת הכהונ' נק' צדק שהוא דין אלא חסד שהוא רחמים כדאמרת לעיל:

אמר ר' אלעזר לתרץ דברי ר' יצחק היינו רזא דתנינן בזאת פי' בזאת יבא אהרן אל הקודש דהיינו מדת המלכות הנק' זאת ומורה שהכהונ' גם כן משמשת במדה זאת והמלכות נק' זאת בבחי' החסד תדע דקאמר קרא כי מאיש לוקחה זאת. הנה שאותה הבחי' הנלקחת מאיש זכר שהוא חסד כדמסיק נק' זאת אמנם בחינת עצמה מצד הדין אינה נק' זאת אלא אשה וזהו שאמר וכתיב לזאת שהיא אותה הבחינ' הנלקחת מהאיש יקרא מצד בחינת הדין שבה אשה ונמצאת עתה לפי זה דקרא הכי פירושו לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת כלומר ראוי שבחי' זאת שהיא מדת המלכות מצד החסד יקרא אשה מצד יסוד' שהיא מהגבור' והטעם כי שם זאת אינו מורה על בחינת' מן הדין שהיא יסודה אלא על בחינת' מהזכר שהוא חסד וז"ש והטעם כי מאיש לוקחה זאת ובבחי' היות' מאיש נקראת זאת ואין זה שמה מהדין אלא אשה כדפי' והשתא ניחא דהפיך ר' אלעזר קראי וקאמר בזאת דכתיב כי מאיש לוקחה זאת והיינו בחי' חסד אל הכהנים מאיש ודאי אמנם בחינתה ממש מהדין הוא מה שאמר הכתוב לזאת יקרא אשה והיינו דמפרש וזאת אתכלילת מאיש דהיינו חסד ובבחינת כללותה משם נקראת זאת כאלו נאמר מלת זאת מורה בחי' חסד כלול בתוכה והיינו כי מאיש שהוא חסד לוקחה זאת ועל שם האיש נק' זאת וא"ת א"כ שם זאת אינה מורה על הדין שבה כלל וא"כ הדרא קושיא לדוכתא אמאי צדקתו לימא חסדו או זאת דהיינו חסדו גם כן לזה אמר וזאת נוקבא חסד דכר אם כן חסדו לאל [בכ"י לא] מבעיא לי' למימר שמורה על הזכר וזאת גם כן אינה מלה המור' על החסד שבה לבד שאם כן תקרא זה בלשון זכר אלא וזאת נוקבא ודכר דאתי מסטרא חוורא שמור' על הרחמים הגמורים אקרי חסד ואם כן אם הי' אומר וחסדו לבני בנים לא הי' מורה מדה זאת וזא"ת כאשר נרצה לייחס בה מצד הדין שהיא נקבה נק צדק וז"ש וזאת איקרי צדק דאתיא מסטרא סומקא ומלת זאת אינו מורה ענין בחי' זו כלל אלא כי מאיש לוקחה זאת כדאמרן לעיל:

ובגיני כך אמר הכתוב כי להורות על בחינת דין בחי' נוקבא שבה תקרא אשה כדפי' לזאת יקרא אשה כדי שיורה על מציאות דיניה וז"ש ובגיני כך איקרי אתתא אם כן נמצא שאם היה אומר הכתוב וזאת לבני בנים לא היה מורה על דיניה וצד הנקבות וכ"ש אם היה אומר וחסדו לפיכך נקט הכתוב וצדקתו כי מלת צדק מורה על צד הדין והנקבות וז"ש והיינו דכתיב וצדקתו ולא חסדו ולא זאת וא"ת אי מלת צדקתו ג"כ מתייחס כי גם אין ראוי שיאמר צדקתו מפני שמורה בחינתה מן הדין ולא רחמים כלל ומן הטעם שאין ראוי שיאמר וחסדו מפני שאינו מורה בחי' הדין גם כן אין ראוי שיאמר וצדקתו שאינו מורה על בחינת הרחמים והיה ראוי שיאמר שם שיורה על שתי הבחינות לזה אמר מאי צדקתו צדקתו דחסד בשלמא אם היה אומר וצדק לבני בנים הוה קשה ודאי אבל השתא דקאמר וצדקתו שר"ל צדק שלו כינוי שלו דקאמר מורה על בחינתה גם כן מתייחדת עם הזכר שהיא בחי' רחמים וז"ש אין כינוי זה חוזר אל הכהן וגם לא אל השם הנזכר בפסוק אלא על מדת חסדו והכי קאמר וצדקתו של חסד זה דהיינו כאלו אמר בת זוגו כי מלת צדק מורה דין נקבה וכינוי שלו ר"ל בת זוגו דחסד צדקתו נקבתו ודאי:

לאתבסמא דא בדא מלת צדק עם כינוי צדקתו שלו דקאמר בענין שמלת צדקתו מורה דין ורחמים משותפים יחד דהיינו העבודה העיקרית לכהן או ירצה לאתבסמא דא בדא חסד וצדק וא"ת כיון שעיקר הכהן מחסד מה לו להזכיר עתה בחינת צדק לזה אמר שאינו שעיקר עבודת הכהנים אינו אלא לייחד צדק עם חסד והיינו דתנינן וכו' כל כהן וכו' מפני שאינו מבסם צדק עם חסד והם הם דברי ר' יצחק דקאמר משום דלית שכינתא שריא וכו' וכהנא בעי יתיר מכל עמא מפני שישראל משיג מדרגתו ר"ל שם ישראל עם היות שלא נשא אמת שאינו נקרא אדם אבל עבודתו ועסק מצותו הוא עושה עם היות שלא נשא. אמנם כהן אין לו עבודה כלל אם לא ישא אשה מפני שעיקר עבודתו לזווגא קב"ה ושכינתיה ואי לא אנסיב לא שריא תמן שכינתא והאיך מייחד אותה וז"ש וכהנא בעי יתיר למשרי ביה שכינתא ואחר שהשיג מדרגה זו משיג מדרגת הכהנים דהיינו היותו נק' חסיד וז"ש:

וכיון דשארת ביה שכינתא שריא ביה חסד שהוא עיקר מדתם לייחד למעלה:

ואיקרון חסידים ובעיין לברכא כי בעוד שאינו נשוי אינו עולה לדוכן לברך מפני שאינו נקרא חסיד ואינו במקום הברכה והטעם משום דלא שריא תמן שכינתא שהוא פתח הכניסה להיותו נק' חסיד כדפירש:

שריא בהו חסד וכו' כיון שאין החסד השורה עליהם לתמשיכם לבדכאלו נאמר שהם במלכות עיקר ושורה עליהם החסד אלא הם נקראים חסידים שנכנסים במלכות שכינתא דשרייא עלייהו במדת החסד בענין שהם נקראים חסידים שעצמם בחסד כדי שיהיו ברכה ממש לברך בחסד עצמו שהוא מברך. וז"ש ואיקרון חסידים ובעיין לברכא וכו' והיינו קרא דקאמר וחסידיך יברכו כ"ה הנה שאינם בשכינה וחסד שורה עליהם אלא הם נכנסים ע"י השכינה למעלה אל החסד כענין שהם מברכים כ"ה כדמסיק לקמן. ואמר לברכא עמא כי ע"י שמושכים השפע למלכות יונקים ממנה כל ישראל בסוד נשמתם שבה והיינו נמי לברכא עמא והיינו לברכא לכ"ה ומשום דקרא דחסידך יברכוכה אין הכרח שיהי' בכהנים דדלמא אישראלים קא מהדר לזה הכריח מקרא דתומך ואוריך דהיינו עבודת הכהנים כדכתיב ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים וקאמר:

לאיש חסידיך. דהיינו הכהן דאיקרי חסיד ומשום דהאי עבוד' דאורים ותומים הוא דוקא בכהן גדול אפשר דהכי קאמר תומך ואורך אינו ראוי לכל כהן אלא לאיש חסידך ואין מכאן ראי' שיהי' כל כהן נק' חסיד לזה הכריח מענין ברכת כהנים וז"ש ומשום דכהנא איקרי חסיד בעי לברכא וא"ת שברכ' זו היא ממלכות ל שראל והם [בכ"י ואם] אינם חסידים מחסד למעל' לאו הכי הוא שהרי בגין כך כתיב בה כה תברכו הכ ונ' למדת כ"ה שהיא מלכות תברכו ותשפיעו אם כן אינם מושכים מהמלכות לתחתונים בחסד אלא מלמעל' למלכות:

מ"ט משום דאקרון פי' ולמה הם יכולים לברך למדה זו משום דאיקרון חסידים דהיינו שמושכים שפע מהחסד לברך המלכות כי כוס של ברכ' בימין כנודע ומפני שהמלכות מתברכת מהימין והשמאל והאמצע הכריח שאין ברכת' אלא ע"י החסידים לבד שהם מחסד וז"ש וחסידיך יברכוכ'. הנה שאמר שאותם הנקראים חסידים מפני שהם מרכבה לחסד יברכו למדת כ"ה אף אם נאמר שאין וחסידיך הנז' הנה הכהנים עכ"ז נפקא לן שהראוים לברך למדת כ"ה הם החסידים א"כ לדרך זה נאמר שהכהנים שהם מברכים למדת כ"ה הם נקראים חסידים דאי לאו הכי לא היו מברכ ם למדת כ"ה. ומשום דלעיל אמרינן כי לעלות למדת חסידים [בכ"י חסידות] אצטריך למהוי יראים וענוים קודם לזה אמר דהכי דרשו רבנן וכו' ומפני שכבר אמרנו שכל ענין זה תלוי ביראה שהיא מלכות דהיינו דאי לא אנסיב פסול לעבודה מפני שאין בו ירא' והיינו דקאמר וצדקתו לבני בנים דודאי במלת [בכ"י במדת] צדק תליא מלתא וצדקו דברי ר' יצחק עם דברי ר' אלעזר האי צדק שהיא מלכות איקרי כה ולא בבחינת צדק ממש שהרי צדק הוא דין גמור כדכתבו בזוהר בפטירת ר"ש אלא בחינ' עליונ' שהיא רחמים ומתערין מינ' דינין וז"ש דכל דינין מתערין מכ"ה וכו' ומפני שפסוק מכה רבה היא רמז בעלמא מייתי ראי' מקרא דהנה לא שמעת עד כ"ה:

וכלא חד לאו חד ממש שאם כן שתי כינוים למה אלא בחינ' א' היא צדק ובחינ' שנית היא זאת ובחינה שלישית כ"ה בענין שצדק היא ממש מדה אחרונה שבה שהיא דין ממש דנה את העולם בדיניה ולמעל' מבחי' זאת הי' בחי' הנק' זאת דהיינו שהיא נק' אם [בכ"י את] וכלולה מז' מדות ולפיכך היא נק' זאת ובחינ' זו היא דין אבל לא כצדק ולמעל' מבחינ' זו היא בחינת כה והיא נגד הבינ' וכמו שהבינ' מתערין דין כן במלכות עצמה מתערין דינים מבחינת הבינ' אל שאר המציאות וז"ש מהאי כ"ה מתערין דינים ומכ"ה מתעוררים לזאת ושם הם בעצם ומשפיע אותם לצדק וצדק היא הפועלת אותם בתחתונים ועתה שאנו אומרים שהדינים הם מתעוררים ממנה מדאתחבר חסד עמה עתה מתבסמת שאין הדינים מתעוררים שאם הי' שממש הית' דין לא הית' מתבסמת ע"י הכהנים אלא ע"י הלוים כדכתיב ועבד הלוי הוא שע"י השיר היו מתקנים דין הגבור' ממקומו אמנם כ"ה שאין עיקרה דין אלא דינין מתערין מינ' לכך מדאתחבר חסד עמה מתבסמא:

ובגין כך אתמסר דא לכהן. ולא ללוי כדאמרן וענין דינין מתערין מינה הכוונ' שבעוד שהם במלכות בני ראשונות עדיין השפע שבת רחמים ואין אותו הדין מתגלה ולא יקרא דין בעצם אלא במדרגת המלכות ובערך הספירות בעצמם בבינ' גבורה מלכות הם ערך ג' בחי' אלו במלכות עצמ' אל גילוי הדין לכך הם בו [בכ"י בה] ג' אלו ואומרו אתמסר דא לכהן לאו דוקא כ"ה כי גם צדק וזאת נמסר לכהן דכתיב בזאת יבא אהרן וכתיב כהניך ילבשו צדק וכתיב וצדקתו לבני בנים כדאמרן לעיל אלא כיון דמינ' ובה מתערין דינין ע"י היות' מיוחדת לגבור' הלוים מסלקים הגבור' המתקנים אותה והכהנים מיחדים המלכות בחסד שלא יתעורר בה הדינים שבה:

כלומר אע"ג דהאי כה אשתכחת בדינים שהם נשפעים בה מהגבורה והם נעלמים בה ושקטים על שמריהם תברכון לה ואין כוונת הכתוב לומר בכ"ה תברכו את בני ישראל כמשמעו אלא בחסד תברכו לכה ולהכי קאמר כלומר וכפל ואמר תבסמון ותברכון מפני שהם שני דברים הא' למתק את הדין שבה ונוסף על זה לברך אותה להשפיע בה שפע ברכה ומאחר שאמר הכתוב תברכו מכ"ש תבסמו שאי אפשר ברכה אם לא תתבסם קודם וז"ש בגין דיתברך ותתבסם: