אור החמה על ספר הזהר ג:כט

דאתעביד גרמיה חול ירד מיסוד העומד בפני הגזרות אל מטטרו"ן כי הוא לא עמד ירד אל החול שאינו עומד. איש האדמה ולא הארץ אלא אדומה בדינים. דבגיניה אתתקנת וגו' כי נעשה איש ובעל לייחד האדמה. דאיהו גרים שהיה יכול לעמוד בפרץ ולא עמד. זאת לי מאי וגומר בזולת מה שהקשה דהל"ל הם לי קשיא ליה שאין צורך במלת זאת לי. לית מאן דאשגח טעם אל מציאות הקשת בעולם ומאן גרים לי שאם היה נח מתפלל עליהם לא הייתי שולח מי המבול ולכך שמא אין מי שיתפלל על הדור ואאבד עולמי לכך מכאן ואילך צריך אני לעשות למען שמי א"כ מי נח גרמו שהקב"ה רואה שאין מגין מתפלל על הדור ונותן הקשת שבגווניו הוא רמז אל המ' בסוד קישוטיה מג' אבות שהם ג' גוונים והיא נקשרת עם היסוד כנזכר בפ' נח:

מכאן סימנא שהוא מגין ולא כנח שלא הגין. תלת זמנין להראות תלתין יומין. אוכמא להראות הדינים וירוקא להראות התעוררותם מבינה או להראות שתלוי בבקשת רחמים בענין שפי' אם בדם דין חזק חתומה אם בטיט שהיא המ' עפר ומים חסד ותלוי ברחמים.

חמו חד חויא שליח הנחש העליון ושמא היה בא תפלתם. אשתניק ננער בבגדיו ויש גורסין אשתביק יר' נתרחק ורץ אחריו: קפטר ידוי קשר ידיו זו בזו כשלשלת בחוזק לאחוז בו כי לשון קפטר הוא לשון שלשלת פוסקרא דקיטפא כינוי אל קיבוץ החצונים. וקיטפא לשון אשכול. קפטורא שלשלת. בורירי הם החצונים לשון בור והכוונה השוממים תרגום לא תשם לא תבור והיינו שממהירות הגזרה היה מתעורר הנחש ורוצה לשלוט בעולם ומפזר כחותיו לפעול בתחתונים ויצא מלאך מאת ה' להכריז שנתבטלה הגזרה שיחזרו אל מקומם ויתאספו אל מעונותם וירבצון שהרי נתבטל כחם מלמעלה ולא ניתן להם שליטה בעולם וז"ש לא שרייאן בעלמא לכן אתם עולו לאתרייכו. פודגדא חולי השבץ. ויחל לשון חלחלה וכאב לכל הפרקים צדקות אהב שעושים התחתונים משום דעל ידם יחזו ביושר שע"י המעשים ההגונים מתיישרים פנים עליונים שהם הספירות אותם הצריכים להתפלל עליהם תדיר בני העולם וז"ש בעיין למבעי רחמי וגומר זו היא כוונת ר' שמעון מתחלה ולהכי לא הוה קשיא ליה מה דמקשה ר' אלעזר ור' אלעזר הבין דברי ר"ש בדרך זה ישר פי' הצדיקים והישרים יחזו ויביטו בתפלותיהם הספירות שהם פנימו וז"ש מאי פנימו וגומר ואו' אי הכי יר' אא"ב כס"ד דהכי פי' ישר שהוא בעולם יחזו פנימו דהקב"ה ניחא לשין ישר ויחזו אלא השתא דאמרת יחזו היינו הצדיקים בתפלתם א"כ הוה ליה למימר ישרים יחזו וגומר ור"ש לא רצה לפרש כר' אלעזר משום דלא משמע דממילא ישר יחזו וישגיחו בו הספירות אלא שע"י התפלה הוא הענין כדהוה עובדא לכך פי' כנזכר ימי קדם הספירות הנעלמות והשרשים הנעלמים בכתר ולזה יק' סתימא הכולל בעצמו סתימין ושרשים רבים ונק' קדם ע"ש קדימתו לכל הספירות וימי עולם הם הספירות המתגלים מבינה הנק' עולם. דאינון חמאן ירצ' התחתונות רואות ומשגיחות ביושר בשורשיהם הנעלם והיינו פי' הכתוב ה' בז"א בכח הצדק ודין לא לפנים מן השורה ולכך צדקות אהב שע"י הצדקות הנעשות בעולם ישר יחזו וגומר דהיינו היות פנים דז"א מביטים ומאירים מפנים דא"א ביושר ולא מצודדות אל הדין שכאשר הפנים התחתונים מתעקמות ואינם מקבלים האור אז הוא הסתר פנים שלעולם עינא עילא' פקיחא והמקור משפיע אלא שהעקמימות בא מהפנים התחתו' כנזכר. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. רזא עילא' דאינון ימי קדם וגומר אריך י"ג זעיר ט' כד מסתכלין אנפין דאריך באנפין דזעיר וגומר זהו פנימו פני אריך לפני זעיר וחזו באורח ישר. עכ"ל: