אור החמה על ספר הזהר ג:כז

זכה ליקרא מ' בעולם הזה ומ' לעולם הבא כדכתיב וצדיקים ירשו ארץ. וזכה לברכתא היינו ע"י הת"ת הקושר מבינה עד המ'. יוסף זכה מפני זכות הברית זכה אל השור ראשון לקרבנות ולזה הקשה אי הכי מעיקרא סליק אדעתא דברכות בכור שורו אינה בזכות הברית אלא שכל השבטים משולים לחיות ויוסף לשור השתא דאמרת זכה א"כ למה שור ולא אריה שהוא ימין שהיסוד בימין נאחז כנודע. ולזה אמר שזכה למעלה ולא עלה עד הימין כדי שיהי' שם להגין ולבטל שור נגח שהחטיא ירבעם לישראל. תרין דרגין יסוד ומ' מילה ופריעה ולהם ב' שמות שד"י אדנ"י וז"ש בשמהן איקרון והיינו שור פרה כיון שמ' פרה בהכרח זווגו שור והיינו שניהם בשמאל ואין בזה פגם למעלת יוסף וז"ש בכור שהוא יוסף שורו שהוא מדתו נטיל לשמאל הדר לו ודאי ולאו כשוורין וגומר שהם בעלי הדין החזק המזיק אלא שור שקרניו יפים קרני הוד והם קרני רחמים קרני ראם ולכך דינו לבטל והיינו בהם עמים ינגח וגומר משמע דכל מאן דנטיר להאי רשמא וגומר לנטרא ליה מכלא מכל מיני הקליפות שכלם נכנעים תחת שני שמות אלו. יקרא עילאה כבוד חכמה עילאה ושם הם סוד הקרנים כנזכר: ואפשר לפרש ולאו כשוורין דעלמא בועז ופלטי בן ליש שעם היות שזכו למדה זו לא נתייחד' עמהם כיוסף. בהם עמים ינגח וגומר ע"י שיונק מלמעלה יש בו כח לבטל הקליפות דהיינו בהם עמים וגומר שהם אפסי ארץ דהיינו מצולות ים. תרין מלכו יסוד ומ'. חד הוא יסוד וחד בנו מ'. ברית חביב מכלא ששלמה שמר כל התורה כולה ומשום דאהב נשים נכריות שנגע בברית אבד המ'. וירבעם בטל כל התורה ומפני שיוסף שמר הברית נתן לו המ':

בגיני כך יר' מפני מעלת הברית כדפי' אר"ש האי בר נש דאוליד בר אתקשר בשכינתא הבן ואפשר שהוא האב וקאמר האי בר נש דאוליד בר דהיינו שיכניסהו בברית אתקשר דהיינו נקשר עמה יותר ממה שהיה עד עתה וכמעט שהוא מרכב' אליה ולא בבחינתה למטה אלא בחינה שדרך בה יכנס לכל שאר המדות וז"ש דאיהי פתחא לכל פתחין פתחא דאתקשר וגומר דהיינו שם אדנ"י פתח המתייחד עם שם יהו"ד שהוא ג"כ פתח ליכנס למעלה יותר וכל זה בסוד הברית.

נטיר קמי קב"ה במ' שהיא לפני הב"ה ת"ת ששם היה כשנימול. דדיני' מתערי בעלמא במ' שממנה דינים בעולם. אשגח קב"ה בההוא דמא שהוא סוד העברת הקליפות וגילוי היסוד ושזיב עלמא שמשפיע רחמים וחסד מצד הבינה במ' ששם נקשר סוד הברית והעד ובן שמונת ימים שהיא הבינה כאו' ואם בגבורות שמוני' שנה והיינו גבורה דכלילא כל גבורן והיא במדרגה ח' ממטה למעלה והיינו היסוד כק' חי בסוד הבינה אלדי"ם חיים והיינו י' יסוד ח' בינה וזהו סוד צדיקים בעולם הבא וז"ש וכלא בחד מתקלא:

תאנא בההוא דמא זכי עלמא וגומר כי בינה על החסד וע"י פעולת אל כאו' אל מלך יושב על כסא רחמים ומתנהג בחסידות במדת החסד:

אר"ש תרין כתרין וגומר ת"ת ומ' יומם ולילה. ואינון פתחא דכל שאר כתרין ע"י מ' נכנסים אל כל הספי' וע"י הת"ת משיגים כל הספירות דהיינו אספקלריא המאירה ושאינה מאירה. חד דינא מ' גבורה תתאה וחד רחמי ת"ת ומתבסמין דא בדא ע"י ייחודם והרחמים גוברים. חד חוורא דהיינו פועל חסד מפני קירוב דבסטרא דדכורא שריא חסד וחד סומקא שהוא פועל הדין דבסטרא דנוקבא שריא גבורה. בגין לאתבסמא דא בדא ונמתקים הרחמים הדין ברחמים ורחמים בדין שאין העולם כדאי להשתמש בכל א' לבדו וז"ש ובג"כ אתקשרן וגומר. והאי ברית וגו' היינו יסוד המייחד שתיהן ואוחז. בקדמיתא בדינא מתחיל בדינא ולא שריא ביה ולבתר שריא ביה חסד דמאן דאלים גבר בסוד אשה כי תזריע ומטה המדות כלפי החסד וז"ש ואתבסם כלא בבחינת חסד:

ודא הוא ברית דאקרי וגומר יר' ראיה לדבריו שאמר שע"י דם הברית העולם מתקיים ואין כוונת או' יומם ולילה על הת"ת ומ' אלא הכוונה על יסוד עצמו נק' יומם ולילה ואין הכוונה אוחז ביומם ראשון ואח"כ בלילה שזה הפך מה שאמרו אלא הכוונה לומר אחיד בתרוייהו ואחר שבא להזכירם הזכיר יומם ראשונה ועל האי אקרי בר נש וגומר הענין שאין בעל ב' קצוות נק' שלם ולכך נק' היסוד שלם שהוא כולל יומם ולילה והוא האמצע ולכך בר נש כשנימול נק' שלים, דכתיב לראיה שהחסד נק' יומם דכתיב יומם יצוה ה' חסדו ולילה הקצה השני ולא מתקיימא וגומר עם היות שהיה מכוון אליה באו' הלוך ונסוע הנגבה לא מתקיימא. אבל הלילה שהיא מ' מיד כשנולד זוכה אליה אפי' לא נימול כנז"ל אתקשר בשכינתא ובהיותו נימול זוכה אל היסוד כדי לאחוז בחסד הנק' יומם: דא הוא כתרא עשיראה וגו' הענין שכל ענין המדה המ' פתח והשוכן א"ס מלכא וגו' והאהל כלי הספירות. וכתיב פתחו לי שערי צדק והיינו הוכחה לו' שהיא פתחא לכל משכנא והיינו וקרייה דוד מלכא שהיא מדתו ויר' שערי צדק שהם בעצם צדק לא הבחינות האחרונות שבה א"כ היא בעצמה קרא פתחא: כחום היום בנהירו דחסד וגומר יר' והוא אברם יושב והיה צורתו חקוקה במ' בישיבתו בחסד בעת חוזק הארתו שיום הוא חסד בענין שהוא מורה מקומו בחסד ועומד ומשפיע במ' וז"ש כמה דיתיב בהאי יתיב בהאי והיה כולל מציאותו בשתי מדות המ' והחסד בתוקפו מאיר במ':

אימתי אתקיימו ביה שניהם כאחד כד אתגזר מפני שהיסוד משלים ומייחד ב' מדות אלו שהם יומם חסד ולילה מ' גבורה בג"כ וגומר:

תאנא כתיב ופסח וגומר פסח דרועא ימינא משרה אותה ה' על הפתח לאתבסמא דינא ברחמי על ידי הברית שמשם הדם והוא הכרח אל כל הנדרש. גר צדק ולא יתיר לא נכחד מר' אלעזר עליית עם קדש במדרגות הקדושה אלא שרצה לפרש שאותה העליה יהיה ע"י מעשה המצות אמנם ע"י הברית נק' גר צדק ולא יתיר ושאלה זו נמשכה לו בחושבו שהחומר לא יעלה ולא יוריד בענין זה לכך לא חלק בין נזרע בקדושה לנזרע שלא בקדושה ואביו הצילו מזה כדמפרש ואזיל מהרמ"ק זלה"ה:

גליון וכתיב ואם בגבורות פ' שנה וגומר לכך יצחק חי ק"פ שנה על שנימול אחר ק"ף שעות שהם ז' ימים ולילה א'. שייך לעיל. זכה בשור דאיהו קדמאה לקרבנא פי' שור שהקריב אדה"ר. עכל"ה: