אור החמה על ספר הזהר ג:רנה

תורה דלעילא ת"ת. בתקוני שמא דא כדמסיק כי שם זה הוא בתקוני עתיק יומין שבהם סוד שם בן ארבע כמבואר לקמן והשתא קאמר עת לעשות בתקוני אריך דהיינו לה' והטעם משום דהפרו תורתך דהיינו זעיר אנפין תורה דלעילא שהיא מתבטלא.

אשריך ישראל דהיינו ת"ת אורייתא דלעילא זעיר אנפין מ"י כמוך דהיינו מ"י המכונה עתה על שהם באריך אנפין כי שלש ראשונות עקרם בבינה כמוך לתקוני זעיר מאריך. וכן מי כמוך באלים ה' שהוא על הדרך הנרמז לעיל.

קרא לר' אלעזר תקנם כסדר שלש ראשונות רבי שמעון במקום הכתר ר' אלעזר במקום החכמה ר' אבא במקום הבינה וזהו שאמר אנן כללא דכולא כי שלש ראשונות כלל כל האצילות.

אתתקנו קיימין הם שבעה חברים שיהיו מתתקנים כסדר שבעה ספירות שבעה עמודי עולם.

כנופיא עלאה. מלאכי השרת לשמוע דבריהם כדמסיק בשלהי דבריו לקמן.

התם יאות הוא למדחל מפני שנסתכל במקום הדין שמת והחיה אותו אלישע. או ירצה מפני שפסוק שמעתי על זעיר אנפין אתמר דאית ביה דינא ולכך ראוי למדחל מצד הדין שבו אמנם אנן בחביבותא שהיה עתה עסקם באריך אנפין שאין בו דין שפירוש זה מוכח לקמן סימן ח'.

ואהבת לרעך כמוך הנה שנקט הכתוב בחברו ואהבת ונקט באהבת השם ואהבת את ה' אלקיך כמו שאהבת חברו היא אהבה שאין עמה יראה גם אהבת השם בהכרח היא אהבה שאין בה יראה ולכך אין ראוי שנירא כיון דבחביבותא תליא מילתא.

וכתיב אהבתי אתכם. שמא תאמר שאהבת ה' לחוד ואהבת חבירו לחוד כתיב אהבתי אתכם וכו' והנה ענין אהבתי אינו שנירא ממנו שהאוהב כל מגמתו שיאהב ולא ירא האהוב שמה שהאדם עושה מאהבה אינו מיראה ואם הוא מיראה א"כ באמת אינו מאהבה. כיון דאמר רכיל אמאי הולך כי מלת רכיל יאמר על בעל לשון הרע מפני שהוא כרוכל שמוליך מכאן לכאן אם כן מלת הולך אצל רכיל הוא כפל. ושנית כי במקום הולך היה לו לומר איש וזהו שאמר איש רכיל הוה ליה למימר מאי הולך.

חיזרא מקל או סובין כי שניהם נמצאו במלה זו ושייכי הכא.

רוחא דקיומא מצד הקדושה קבוע בגופו שרוחו נאמן וקבוע בגוף.

לית עלמא מתקיימא. כי צדיק יסוד ויסוד היינו סו"ד וסוד היינו רזא.

אנן קיימי עלמין ואין להם סבוב לשמים ופעולה לארץ כדי שנאמר שישקטו מפעולתם אלא על ידינו אם כן מוכרחים הם לשמוע.

אתחלחלו כענין ותתחלחל המלכה. מהימנותא דמהימנותא היינו אריך אנפין כי פסוק זה מעיד על הכחות העליונות העולות שם במציאות קודם גלוי הנמצאות ובטולם כמו שמבאר לקמן.

צלותא ברעוא יהא. כלומר תקובל תפלתנו ברצון:

ומה דיימרון חברייא לקמן שכל אחד ואחד היה עונה חלקו בתקוני אריך.

עד דלא ייתון בני ישראל. בשאר האומות כדרלעומר מלך עילם וכו' ועם כל זה לא אמר הכתוב אלה המלכים אשר מלכו בעילם לפני מלוך וכו'.

ועד דלא יהא מלכא וכו' ואם תאמר שהכוונה להודיענו מה שמלכו אחר שהיו ישראל במציאות גם אלו טובא הוו עד לא הוה מלכא לבני ישראל.

ומה אתחזי הכא. כלומר מה צורך בהודעת ענין זה כנושא מלכות משאר הדברים. ובזה נתבארה שמועה זו. מכאן ואילך לא אתפרש מפני שקדם לנו באורו בחש"ק בס"ד: