אור החמה על ספר הזהר ג:רנג

עד דישתלימו עובדוי כלומר עד שיקבל מארי דחובא חוביה וישאר נקי מכל סוג ואח"כ יכנס לאור באור החיים כשיעור מעשיו הטובים אם זכה בעולם הזה במעשה המצות ותורה:

וכל קרבי אתון שייפי קרבי מפרש לשון קרובי שהם קרובים יחד זה לזה או ירצה קרובי אל הנפש כדמסיק:

דמשתתפי ברוחא וכו' ולאודאה עלייהי כענין המכין מצעדי גבר וזוקף כפופים ופוקח עורים ומתיר אסורים שאדם נותן שבח להקב"ה על מציאות הכוונת האברי': דאקדים בהאי עלמא מה שהנשמות נבדלות מתאוות גשמיות אחר סילוקה מהעולם הזה מקדם הוא בהיותו בגוף ונפש להתאחד בקונו וז"ש יפליא שפירש עצמו מדרכי העולם דהיינו לנדור נדר נזיר וזה להדבק בקונו דהיינו להזיר לה':

כיון דאסיר ליה חמרא שנראה שעיקר הכוונה פן ישתה וישכח מחוקק א"כ ענבים למה דלאו מידי דמשכר איהו ויגדל הקושי בענין הכהנים דכתיב בהו יין ושכר והותרו בענבים וז"ש דהא הכא אית לאסתכלא וכו':

יין לעילא. בבינה שממנה התעוררות הדין כנודע:

שכר לשמאלא. בגבורה שבה היין המשכר בסוד מדת הדין הקשה נמשך מבינה וענבים הם ו' ספירות נכללות במלכות מקבלת מדין הגבורה והבינה והיינו היין המשומר בענביו מששת ימי וכו':

ואי תימא וכו' כיון דאת אמרת כי יין ושכר וענבים הם ג' מדות אלו והוא מפליא עצמו מהם אם כן נמצא דשביק להו מהימנותא והרי קוצץ בנטיעות שממש דוחה ג' מדות אלו ומסלק חלקו מהם ותירץ לא אתחזי ביה עובדא וכו' להבין ענין זה על מתכונתו היינו צריכים להאריך בביאורו הרבה כמה שפירשנו במקומות אחרים בענין הספירות שכל א' כלולה מעשר ועכ"ז עיקר הפעולה בא' וכלם משותפות בפעולה ההוא אבל הנה בקצרה הכוונה כי ח"ו שיהיה הוא אוחז במדה ודוחה מדה אחרת אמנם העיקר כי הוא אוחז בי' ספירות בכלל אמנם על צד המדות הפועלת למטה אינו אוחז אלא בימין וז"ש לא אתחזי ביה עובדא ממעשה ספירות הדין ופעולתם הוא נבדל אמנם ממציאותם ממש אין נבדל שלא לקצץ והיינו כמשל פעולת הימין שכל י' ספירות פועלות כפעולתו והם נכללים עמה בפעולת החסד ומי שיאחז בזה אף אם לא יאחז בגבורה בפעולות הדין כיון שהיא נכללת עם החסד בפעולת החסד לא יקרא קיצוץ ח"ו והיינו דרך מרכבת אברהם לחסד ויצחק לגבורה:

בעי דיתרבי שיער רישיה וכו' כדי להשכיל ענין זה על מתכונתו צריך לבאר הקדמה אחת בסוד השער שנתבארה בתיקונין בחכמת הפרצוף והיינו שהשער הם ג' מינים הא' מורה על הגבורה דין חזק וזה יהיה שערא קמיט וקציר שערות חזקים וקצרים ונקטעים מורים על חוזק וגבורה הב' מורה חסד גמור וזה יהיה שערא שעיע ורפי ותלי פי' ארוך וחלק מורה על החסד הג' בינוני לא קציר ולא אריך לא רפה ולא חזק והוא נקמט מעט הוא בת"ת מדה בינוני והנה ג' בחינות אלו הם בסוד פרצופי בני אדם ובהיות השער העליון מקור ממש לזה כי פרצוף תחתון ופרצוף עליון הכל א' בהיות האדם מרכבה אל צד השמאל בשערותיו דהיינו קוצותיו תלתלים שחורות כעורב מורים דין:

ושערא לא תלי מפני שהכחות ההם אין בהם סוד אריכת דהיינו יניקה מארך אפים שהוא א"א ולכך הם מקומות נמשכים בקוצר כחות הדין והיינו לא תלי שערא דקאמרן כי שער סתם הוא סוד אין בחינת הת"ת הנמשכות ממבועא עילאה וכאשר הם נמשכים בחסד מצד הימין הם נמשכים והולכים להשקות למטה והיינו אריכת השער וחלקתו מורה על השפעת הרחמים אמנם מצד הגבורה הוא קצר מצד הגבורה והדין וקמיט מורה על המנע השפע וקושיו מורה על מדת הדין הקשה לכך אמר כי הנזיר פורש עצמו מצד הדין כדמסיק לקמיה לכך בעי דיתרבי שער רישיה ודיקניה שזה מורה אל המשכת הרחמים והוא מצד הימין ובעי דיתפרש מיין שהוא בינה ושכר גבורה וענבים מלכות בגין דכולהו סטר שמאלא ששלש מדות אלו נקראות אלהים:

ולא תליין שערא כדפי' כי התלות השער מורה על הרחמים והחסד ואלו מדות של דין ומפני ששער לא קיימא אלא בגבורה כדפי' לכך בא להכריח הענין. ואמר יין אימא עילאה:

שכר סטרא דאחידו וכו' ונפקו מיין עילאה. ודין השכר כדין היין וכיון שהשכר ודאי לא תלי שערא כדמוכח מענין הלויים כן ענין היין שהוא בינה עם היות שענין שער לא נדע בו בפירוש:

אתפריש מכל סטר שמאלא לאחזאה וכו' פי' נבדל מן היין ומורה במעשה ממש הענין כמה שפירש עצמו מן הדברים הנרמזים בהם. או ירצה אתפרש מכל סטר שמאלא ולא שנבדל ממש ח"ו לקצץ בנטיעות אלא שהבדל הוא לאחזאה פי' בבחי' הראות בעצמו פעולת הספ רות האלו ממש כדפי' לעיל.

והא דיקנא לא אשתכחת ג' מיני שער הם הא' הוא הזקן שאין דרך להעבירו וזה אין לה כלל שאלו היה בה היה דין קשה מאוד ופוגם במקומו. הב' שער הראש והזכר מעביר דינו ומעבירו אמנם הנקבה מתקנת אותו בדרך אחרת שהיא מקבלת אותו ובזה נתקן החסד דהיינו תלי ורפי. הג' שער שאר הגוף הם כחות הדין בזכר קדושים ובנקבה מעברת אותם מכל וכל כדי להזקק עם בעלה ואלו יקשר לו נימא יעשה כרות שפכה דהיינו ח"ו אותו צינור יעשה כרות וקצוץ שיהיה שופך אל החוץ מפני שאותו הנימא שהיא חיצונית נקשרת לו ופרצה לו פרץ:

בגיני כך הוא תלוי וכו' להראות שמקומה למעלה במקום שאין דין צד הימין דתלי שערא בזה מורה הבדלו מן הדין כדפי':

נזיר אלהים וכו' מג' ספירות הנק' אלהים שהם בינה וגבורה ומלכות. פריש מן דינא כלל. פי' מכל מציאות הדין ואין לו בהם אחיזה כלל. נפש מלכות:

וע"ד כתיב חטא כדמפרש לקמיה חטא לשון גרעון כאומרו ובני שלמה חטאים פי' גרועים שגרע ממנה יין ושכר שהם בינה וגבורה המשפיעים למלכות וזה שאינו נאחז בדין אינו מושך לה מאותם המדות:

אי הכי אמאי וכפר עליו הכהן וכו' כי לפי מה שפירש דחטא אינו לשון עון וחטאת אלא לשון גרעון א"כ מה ענין וכפר שכיון שאין עון א"צ כפרה

שמשון נזיר אלהים הוה אמאי אתעניש שהרי היה במקום שאין דין והאיך פגע בו מדת הדין ובשלמא למאי דסליק אדעתין דממש חטא על הנפש כמשמעו ניחא אלא לדידך דאמרת דהיינו גרע דינא אמאי אתעניש:

ואית מאן דאמר להכרח שלא תהיה חטאתו ענין הנזירות לבד כדס"ד שהרי יש מי שעלה בדעתו לומר שאין לו חלק לעולם הבא ואם אין לו עון אלא הנזירות לבד. וכי בשביל זה לא יהיה לו חלק לעוה"ב. אלא ודאי כדפירש שהיה הפגם שפגם בבעל בת אל נכר גדול משאר החוטאי' בעון זה מפני קדושת הנזירות שבו כדפי':

מ"ט בגין דאמר לא מפני זה אין לו חלק אלא זה ראיה שאבד עצמו בעון וידע שאין לו חלק ואמר תמות וגו' ודקדק כן מדאמר תמות נפשי ולא אמר אמות עם פלשתים משמע דימות נפשו עמהון בההוא עלמא: