אור החמה על ספר הזהר ג:רנ

באתרייהו קיימי. במלכות: ביה אתדנו מים המרים המארוים כדפי וא"ת והרי האנשים גם הם נידונם ע"י דהא כתיב והוא ישפוט תבל בצדק וי"ל עוד שהרי פי' לעיל בפסוק ויורהו ה' עץ וישלך אל המים שנבדקו אנשים ונשים יחד והרי בדיקה שוה לכולם. וי"ל כי זכרים בבחי' המדות הזכרים שבה והנקבות בבחי' עצמה והיינו מים מרים מצד הזכרים מצד הגבורה העליונה שבה וז"ש ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם ואלו המאררים לא כתיב כי מאררים הם נקבה בסוד זוהמא שהטיל נחש על חוה צד נקבות שבה כדפי' לעיל וא"ת והרי במרה זכרים ונקבות נפקדו אם כן למה לא נזכרו מאררים וי"ל דמרה נקבה מרים זכרים:

ר' חזקיה פתח אשתך כגפן פוריה וגומר אלא מדידיה מאילן אחר אין לה הרכבה אלא דוקא ממינו מה שאין כן שאר אילנות שמקבלים הרכבה ממינים רבים: כתורא דא מפני שמשל זה הגפן רעוע שהרי היא מקבלת מגפן אחרת ונמצא לפי זה כי מין אחר שהוא גוי או כותי וכיוצא אינה מקבלת אבל ישראל אחר תקבל לזה הביא משל התור שאינה מקבלת תור אחר כמותו אלא בת זוגו לבד. וא"ת קרא אמאי נקט גפן לזה אמר וע"ד כגפן פוריה בירכתי ביתך פי' על דמיון זה כמשל התור הביא משל הגפן כי כענין הגפן שאינה מקבלת מין זר כן האשה כולם זרים לה חוץ מן בעלה ולכך כפל בירכתי ביתיך גפן לאו דוקא ועוד לתועלת פוריה וענפה דקאמר דלא שייך בתור: ענפים לכל סטרא. בנים הגונים עוסקים בתורה שהם בשש קצוות ובנות. ואן פי' והיכן תהיה עמידתה. דלא תיתי לשקרא כי ע"י שהיא יצאנית הוא שלומית לכל אדם דברנית והרבה שחוק עישה: לשקרא בברית עילאה. יסוד כדמפרש ואזיל: והיא אתקשרת שהיא במלכות נקבה ומלכות קשורה ביסוד:

בירכתי ביתיך כי הבית מלכות ירכתי בית נצח והוד דתמן ברית ובהיותה בירכתי הבית אינה פוגמת המדה הזאת כדפי' ומה שהוסיף בענין שלמה אמר היה לבאר מלת ירכתי ביתיך כדפרישית:

תינבא טרוף דעת וכמוהו רבים בתלמוד מאינון צניעותא דביתא שאין ענין מהצניעות שצריכה האשה לעשות בשוק אלא מאותו הצניעות שצריכה לשמור אפילו בתוך ביתה:

לאתתקנא ביה להתקשט בו ליופי:

מסכנותא לביתא לפי מה שפירשו רז"ל כי שר העוני נבל שמיה אפשר שזה נבלות ושם נאחז נבול או מטעם שמחזיק הקליפות כדמפרש ר' יהודה לקמן והם מארת ה' בבית רשע ונופל בעניות וכאשר נדקדק לשון מסכנותא בביתא נפרש דהיינו שגורם סלוק השפע בבית העליון שהוא מלכות ומשם נמשך אל הבית התחתין שהוא ביתה ממש והיינו בגילוי השער שנאחזים בשערות העליונות החיצונים כאשר יתבאר בדברי ר' יהודה:

וגרים לבנהא דלא יתחשבון מדה כנגד מדה היא מזלזלת בשערות לבעלה וגם בניה יזלזלו ואין טעם זה מספיק ואפשר שהשערות גלויים גורם פגם ברישא דמטרוניתא אם כן לא יהיו בניה ראשי הדור:

וגרים מלה אחרא וכו'. רוח הטומאה שעושה שם משכנה בבית:

מאן גרים דא וכו' פי' אין ענין זה מפני שמתקשטת לפני בני אדם כי זו חולה רעה הרבה אלא מאן גרים דא שהוא שערא דאתחזי מרישא לבר אם כן אם יהיה בביתה מפני עון הגילוי לבד ומכ"ש בשוקא דאיכא תרתי גילוי השיער ומחטיאה בני אדם וכ"ש חציפותא אחרא כגון שוק מגולה רגל מגולה מגביה קולה בניגון ושאר עריות שבאשה: