אור החמה על ספר הזהר ג:כה

ת"ח בשעתא דבר נש קם מקדים אל השכינ' ורוח צפון ת"ת מצד הגבורה ואתפלג ליליא שהלילה היא נחצית ע"י התורה לשני חצאים חציה ליל חשך ודין מעורבת בחצונים וחציה לילה דהיינו מתאחדת ברוח צפון ומנגנת בסוד שיר ושבח ומשכמת בסוד התעוררות הייחוד בין חכמה ובינ' והיינו לשבחא למלכא בינה קדישא מיוחדת עם חכמה. היושבת שכינה בגנים ג"ע תחתון וג"ע עליון חברים צדיקים שבגנים שהם חברים עם הככינה כלם מקשיבי' לקולך אתה העוסק בתורה. אתון שבחון למלכא ע"י התורה אעטרו שהמלך מתעטר בנשמת הצדיק ההוא לינק מלמעלה בסוד ההתעוררות והענין כי ההיא אילתא מ' מתעטרת כדמפ' ואזיל ואז כדי להשפיעה הוא מקבל מלמעלה. ומאן אינון כלומר בכל העוסקים בתורה מתעטרת אמנם העיקר הם אותם העומדים בבית ה' דהיינו מ' בלילות שמשתתפין עמה כדפי'. וברכתא דילהון ברכתא שמעמקת שפעה יותר כדמסיק שאו וגומר וברכו כלומר ברכתכם עיקרית וברכו את ה' והטעם שאו ידיכם כדמפרש ואזיל מהו קדש אתר עילאה וגומר:

ובר נש דעביד כן ואין בידו עון שיעבר תפלתו אלא זכי להאי להשפיע במ' משם יברכך ה' מציון כלומר את תברך לקב"ה כלומר דהיינו ת"ת מאתר דאקרי קדש עילאה שנמשך לת"ת כדי להשפיע למ' והצדיק ושכינה מתברכים יחד מהת"ת ע"י היסוד וז"ש יברך לך מאתר דאקרי ציון והיינו החלק ההגון לך מהתעוררותך המקור העליון דהיינו ואת ומטרוניתא שנעשו חברים תתברכון כחדא כמה דזווגא דלכון הוה כחדא לשבחא וגומר. כך מההוא אתר וגומר ואע"פ שהוא בחיים בעולם הזה א"כ אינו מתברך אלא ממ' שהיא המשפעת בתחתונים ועוד היאך הת"ת מברך אינו מברך אלא היסוד כיון שהברכו' נמשכו' אליו משם לז"א שהת"ת הוא המברך והאדם למטה שכינה רוכבת עליו והא כיצד כשהת"ת נותן הברכות העליונו' ביסוד אומר זה חלק השכינה וזה משאת מאת פני לפלוני וז"ש יזמין לך ברכאן וז"ש יברכך ה' מציון כלומר משם יזמין לך הברכות כנזכר. מאן טוב ירושלם וגומר פי' יברכך הוא חלקך וראה בטוב הוא חלק המ' שהוא ג"כ נהנה ממנה כמו שנעשה שותף עמה וז"ש וע"ד יברכך וגומר כלא חד מלה.

וראה בנים לבניך שפיר כמו שהוא עטר להקב"ה כך יהיה הוא עול' במדרג' עליונה שהם בנים לבניך דהיינו שלא יפסוק תורה מזרעו שהוא חוט המשולש והטעם שיהיו עוסקים בתורה כמותו בלילה ששכר מצוה מצוה וכמו שגרם ייחוד בין אבא ואימא ועלה ת"ת אל ייחודם ואריך אנפין ישפיעם כן ממש יעלה אל סוד המבוע הזה בסוד וראה בנים לבניך מדה כנגד מדה לכך שפיר.

מהו שלום על יש' אם הכוונה ברכה לכלל ישראל ושלום על ישראל היל"ל דאהדר למלת וראה ג"כ שלום על ישראל.

ועוד מאי קא בעי הכא ישראל שעד עתה בברכת היחיד קימי' ואם הכוונה שיתברכו בסבתו מה ענין זה הנה ודאי שכן דרך כל המברכים והמשפיעים ולז"א מאי קא בעי הכא ירצה מה נשתנה מקום זה.

ותירץ שע"י שתזכה לברכה מציון ולראו' בטוב ירושלם דהיינו היותו מרכבה לברכה מת"ת וממ' עוד יזכה לעלות במדרגה רוחניית יותר והוא לייחד אפי' למעלה מהת"ת ומשם ימשיך הברכות על ישראל קדישא ת"ת מצד החכמה מתקדש ודאי ושלום היינו שבחא היא דעילאי ותתאי כלו' תשלים בין חכמה ובינה מצד הדעת וכן תשלים בין חסד וגבור' וכן לכל העולמות כלם כנזכר בסוד השלמים לעילא. וכל זה גרם לו בעסק התורה בלילה וז"ש ומילי דאורייתא אסגין שלמא בעלמא כי ג"כ בסוד התורה יושלם כל זה:

נפש כי תחטא וגומר ר' יוסי פתח וגומר לאזדהרא מהתרחק מאה שערים מן ההיתר כדי שלא להגיע לשער א' מן האיסור וז"ש דלא למחטי וזה על ג' דרכים אם לא חטא כלל מחוביהון דשאר בני עלמא אם חטא לעזוב חטאו והיינו מחוביהון ממש אשר חטא על הנפש ועוד לשוב בהרחק וזהו לאזדהרא דלא למחטי וגומר:

אתערו בני עלמא פי' מן העבירו' שאתם משוקעים בם ושובו אתערו לאזדהרא שלא לחטא עוד והיינו תשובת הגדר. אתערו נשמתא היינו לעסוק בתורה ומצוה ובזה באה הנשמה אל הגוף. בכמה ויעודין בכמה קסטורין היינו עונשין. ולא עוד אלא שגם מראה לו שכר. לאשתעשעא בהו לא בראיה בלבד אלא בהנאה. יעדון כדי שתדע נועם הצדיקים והוא סוד הייחוד ע"י הצדיקים שהקב"ה משתעשע עם הצדיקים בג"ע:

נפקא וקיימא קמי מלכא בהיכל ידוע בכסא הכבוד ג"ע עליון וגם אור השכינה עוטה אותה מעיל ועליה קאמר בלבוש יקר והיינו מהכבוד העליון שהוא מתפשט עד המ' והיינו ל"ב נתיבות חכמה שבהם נברא העולם ובהם כל ציורי הנמצאות לרמוז שבכל צדיק וצדיק תלוי כל הנמצאות כלם. אסתכלת ביקרא וגומר היינו סוד הייחוד הנעש' בכל יום ומעטר לה וגומר וכל זה דמיון המזומן לה לעתיד כדי שיתאוה לו ולא יחטא:

בשעתא דמטי זמנא שגלוי לפניו עת להולד הנשמ' לצורכ' ולצורך העולם מורידה מג"ע עליון לג"ע תחתון כדי שיראה מה שמזומן לה שם. וטעם ל' יום דעד ל' יום לא מתיאשא נשמתא בדוכתא כנזכר פ' תזריע. וסלקא לאתרה לעיל' להשביע' קודם בואה ואח"כ משם שולח אותה וזה שאמר לבתר דכל האזהרות והצויים נחתא לעלמא להתלבש בטפה ההיא ברצון כל. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ולא עוד אלא וראה בטוב וגומר מאן הוא טוב ירושלם וגומר הנה נראה הענין כפול כי ציון וטוב ירושלם הכל נראה א' ואיך אמר יברכך וראה בטוב ירושלם כנרא' שהם שני עניינים. ועוד באומרו ולא עוד אלא אמר וראה בטוב וגומר כנראה שהוא דבר עליוני יותר מציון. האמנם אפשר לפרש כי יש ברכות נמשכות אל המלכות מיסוד עצמו הנק' ציון ויש ברכות נמשכות אל המ' מן הת"ת עצמו וכנגד אלו אמר וראה בטוב ירושלם ולא כינה אותם על ציון רק שאמר כי הם טוב ירושלם וברכותיו והשפעתו הנשפע לירושלם ממלכא קדישא שהוא הת"ת אמנם אמת הוא כי לא נחית אלא דרך ציון כנודע כי אין שום השפעה למ' אלא דרך היסוד אמנם אינו מועיל רק למעבר לבד אמנם מ"ש יברכך ה' מציון הוא ברכות ציון עצמו ולכן פה הוזכר שמו אמנם למטה לא הוזכר שמו כי הם הברכות הנשפעות אל ירושלם מן הת"ת ולהיותם עליונות מברכות ציון עצמו לז"א ולא עוד אלא וראה בטוב ירושלם, או אפשר לפרש במה שהודעתיך פרשת בשלח דף נ' ע"ב כי יש בכל ספירה וספירה סוד עצמות וכלים והכלי נק' יסוד והעצמות נק' צדיק והנה לז"א יברכך ה' מציון הוא סוד השפע הנשפע ע"י ייחוד גופא בגופא ואח"כ וראה בטוב ירושלם הם הברכות העיקריות שהם רוחא ברוחא עצמות בעצמות ולכן קרא אל העצמות מלכא קדישא כי סוד העצמות המתפשט בכל הי"ס והוא אחדות שלימה כי אין להאריך בו עתה כי לזה שינה כאן שמו וקראו צדיק כמ"ש ע"י ההוא דרגא דצדיק ולז"א ולא עוד אלא וראה וגומר כי הם ברכו' עליונות ורוחניות מאד מאד. עכ"ל: ועיין בס' אור הגנוז בס"ד: