אור החמה על ספר הזהר ג:כד

ונקרא אברהם המשל נשיא שהחסד עול' עלהכל שהבינה הנק' אלי"ם המשילו ונשאו על כל הספי'. פחד נק' ע"ש שצריך לפחד מחוזק דינא יעקב ת"ת נק' אמת. ושלום יסוד משך הוא"ו ועיקר עבוד' לקשור שלום באמת כאו' אהבו שע"י שלומם שהם עולים וקושרים הספירות הימניים על השמאליים ומכריעים ההכרעות נמצאו כלם תלויים באהבת אמת ושלום וז"ש וע"ד האשלמותא דכלא וזה סגולת קרבן שלמים לאהוב אמת ושלום זה לזה ולהשלים ע"י כל הספי' וז"ש ומאן דקריב ליה אסגי שלמא וגומר כי מלת שלמים לשון רבים מורה על ענין אסגי שלמא ריבוי שלימות. יעקב עביד שלם ובגין דאחיד אוחז ומשלים חסד וגבורה והקרבן שלמים הם מכפרים טל עשה ועל לא תעשה ובערך ריבוי המצות שהם משלימים נקראו שלמים לשון רבים דהיינו שלומות הרבה וז"ש וע"ד אקרי שלמים. גבר שלים יר' בסוד כללותו מכל הבחינות הצריכות ושלמים לשון רבים יר' שלמות וכללות העליונים ותחתונים בו וז"ש לעילא ותתא בסוד שמע וברוך שם:

ר' אחא אמר אם על תודה יר' שהתודה באה על עון כגון חבוש בבית האסורים וכיוצא מסתמא עון היה בידו ואח"כ גרם שנתכפר לו וניצול ונתייחדו המדות העליונות וז"ש אם על תודה כדמסיק שהיא מ' והקריב הת"ת שהוא על התודה וייחדנו עם התודה ופי' כי התודה מ' וראי' או' חטא עליה לשון נקבה דייקא והענין שהלחם היא מלכות ובהיותה חמץ מור' שהחצוני קרוב אל ה' ובהיותה מצה נבדל משם ולכך לתקן ביעור חמץ אתיא מצה וחלת כתיב חסר וא"ו שהיא בעלה ועתה נתרן עם ו':

ור' חייא מוסיף על דברי ר' אחא ודייק או' שלמיו לשון רבים והכוונה על זבח תודה שהיא מ' והיינו או' אתידע יקריב ב' שלמים בשלימות דהיינו ליחדא עם הת"ת ויסוד:

ור' יצחק פליג אדר' חייא דקשיא ליה טובא א' תודת שלמיו מורה שהשלום הזה נפעל ע"י התודה מ' והיינו תודת סמוך לשלמיו ואם כדברי ר' חייא הל"ל על זבח תודה שלמיו ועוד דמשמע שהתודה למטה מן הלחם כאו' על זבח תודת וגומר אם כדבריו שהשלמים למעלה אין הלחם למעלה ממנו אלא ממט' במ' לזה פי' שהמ' בעצמה נק' תודת שלמיו דהיינו תודה שפועלת שלומים הרבה וכל הספירות נשלמות בייחודה ואתער רחמי בכלהו עלמין עליונים וחתתונים.

ור' יוסי מתרץ לישנא אליבא דר' חייא ואמר מה שאמר תודת שלמיו בסמיכות יר' תודה מתברכת מתרי שלומי ולעולם תודה למטה ולחם בחינה עליונה על בחינה זו וז"ש דכ"י אתברכא מאינון אתרי ואין הכוונה שהם בה דא"כ קשה דלחם למעלה מתודה אלא היא למטה מתברכת ואח"כ לחם שהיא יחוד' למעל' וא"א לפרש שלמיו במ' כדפי' ר' יצחק משום דאינון שלימו דכלא הם אלו ולא המ' ומוכיח היות קרבן זה במ' בהיות' חסר' מתלבשת בקליפות וז"ש לחם חמץ הא ידיע שהיא המ' בהיות העליונות מסתלקות ממנה ואם יקשה לך היאך מקרבה חמץ ששם מזדמנים החצונים ואמר משום דכמה דהוה חטאה וגומר. כדי לתקן הפגם ההוא ממש והיינו חלת חסר ו' שנסתלק ממנ' וזה שאמר ת"ח וגומר אמנם מה שראוי להקשות או' בלולות בשמן כי מי נתן שמן שהוא מחכמה במקום פגום שהיא חמץ אם אפי' ו' שהוא בת"ת אסתלק ממנה איך יהיה בה שמן מחכמה וז"ש למאי קא רמיזא:

ור"ש תירץ כי ענין תודה בחמץ וחלת חסר כדפי' לעיל הכוונה במ' בהיותה מתלבשת בכחות הדין שהם למטה ממנה וז"ש הכי אינון להט החרב המתהפכה והענין המ' חרב וכחותיה להט מתהפכת לדין ולרחמים ואין לפרש להט בחצונים ח"ו דא"כ לא היו נקרבים ע"ג המזבח אלא הם טהורי' כחות בעלי דינים ולזה משפיע עליהם שמן כדמסיק בגין דכלהו וגומר ואם לא ישפיעו שמן להפכם מדין אל רחמים יערערו עליו ויתבעו הדין לכך צריך לתיקנם כדי שלא יקטרגו עליו.

ודא הוא יין וגומר פי' גם זה טעם היין אע"ג שלא הוקש' לר' יוסי דבאתר חד תלי יין ושמן ומים לניסוך והשתא מפרש כל חד וחד ואזיל.

מים בחג בניסוך היה לאשקאה גנתא שהיא המ' וכל אינון נטועין שהם ז' ספירות שבה הנכללי' בג' הדסים וב' ערבות ולולב ואתרוג וע"י היו מקבלים שפע רחמי' בסוד מימי החסד ומעבירים מים זדונים. וכן ביין ג"כ ב' מיני יין וז"ש יין אית אתר וגומר שהוא טוב דהיינו הדין המעורר הזווג ומשמח מצד הבינה הנק' עם החכמה ששם ת"ח ונבון וגומר ואית אתר דאיהו לאתענשא שהוא הדין החזק מצד הבינה המעוררת דינים ע"י הגבורה והוא מתעבר ע"י יין הטוב. והנה שנים אלו יש בקרבן שהוא בהם ויש שאינו בהם אמנם שמן מצטרך לעולם אין מנחה בלא שמן מפני שהוא לעורר הרחמים אינו להעביר שמן אחר ח"ו שהכל שמן טוב וזה שאמר ושמן לא אעדי וגומר. מנחת קנאות מעוררת הדין עליה לכך אין בה לא שמן חכמה ולא לבונה כתר אלא באה מן השעורה מן הסערה והדין והיינו וצבתה וגומר. משא"כ בתודה שהכל שלום כאו' זבח השלמים אם על תודה:

בני מהימנותא פי' נאחזים בספירות אינון דמשתדלי הם בסוד הת"ת וידעי לייחדא וגומר הכל בסוד התורה והיינו אותם העוסקים בסודות ושבחא דאינון כלומר העיקריים ומשובחים שבהם הם אינון וגומר ומתדבקי בה ע"י ההשכמה וע"י התור' נעשים חברים עם השכינ' שהיא משבחת והם משבחים כדלקמן. מהרמ"ק זלה"ה: