אור החמה על ספר הזהר ג:רמח

שאיל לה הזהרי שאם אין את טהורה אבדי כתובותיך וצאי ואל תשתי:

באורח מישור יהו"ה למפרע הוה"י:

אתוון טריסן בטיהרין פי' שהאותיות מתלבשת באורות אחרים שהם אותיות אדנ"י דהיינו ינא"ד זה לבוש לשם ישר וזה לבוש לשם הפוך והם מתלבשות בי' בתוך א' דהיינו רחמי ברחמי וכן ד' בתוך ה' דהיינו דינא בדינא וכן ו' בתוך נ' דהיינו רחמי בדינא שהוא"ו רחמים והנ' דין סוכת דוד הנופלת:

דינא ברחמי ה' בתוך י' דהיינו ד' אותיות השם י' רחמים ה' דין ו' רחמים ה' דין ואותיות אדנ"י א' רחמים ד' דין דלה ועניה נ' דין ודאי כדפירש י' רחמים ואם כן היו אותיות דין קצתם בקצתם וכן רחמים קצתם בקצתם ולפעמים דין ברחמים ורחמים בדין והיינו ד' שמות כזה יאהדונה"י היונהדי"א וחד זמנא דקאמר היינו יתן ה' אותך לאלה וזה היה כותב ביושר לבתר למפרע היינו בתת ה' את ירכך נופלת וזה היה כותב למפרע ואפשר דעל זה קאמר דינא בדינא רחמי ברחמי פי' מקום הדין שהוא בתת ה' את ירכך נופלת ואת בטנך צבה היה כותב שם הדין ומקום הרחמים דהיינו יתן ה' א תך לאלה שאינו מקום הדין החזק כזה היה כותב ביושר אמנם היה אומר יתן ה' אותך דמשמע שהדין לא היה ממש בשם אלא יתן יעשה ענין זה עתה שיתהפך הדין וז"ש רחמי בדינא ששם הרחמים יפעל הדין ואם היתה נקיה גם שם הדין שהוא בתת ה' דמשמע דממילא השם פועל הדין מתערב ברחמים לפעול והענין כדמפרש ואזיל שהדין מסתלק ומניח הרחמים לפעול והיינו סיועו או שמסתלק הרחמים דמכח הדין לפעול והיינו סיועו שמסייע הדין אל הרחמים והרחמים אל הדין והיינו דקאמר רחמי אשתקעי ודינין סלקין או רחמי סלקין ודינין אשתארי ופי' זה ניחא לי יתיר. ואפשר לפרשו על צד הקל יותר על דרך הנזכר כי הכוונה לתת טעם למה שתי שמות הא' ישר והא' הפוך ואמר דינא בדינא ורחמי ברחמי פי' שם הדין שיפעול דין אם טמאה היא ורחמים הוא שם ישר שיפעול ברחמים אם טהורה היא ושמא תאמר שיש פירוד בין הדין והרחמים לאו הכי אלא רחמי פועל בדינא ודינא פועל ברחמי והא כיצד כדמפרש ואזיל שכאשר ירצה לפעול הדין יסתלק הרחמים ונותן לו מקום לפעול וכן כאשר ירצה לפעול הרחמים יסתלק הדין ונותן לו מקום לפעול והיינו הסכמת הדין והרחמים יחד:

אמאי כתיב הכא שם שם וגו'. הכוונ' שאין לו קשר עם הקודם וגם עם הבא אחריו יהי' ראוי שאם הדבר כפשוטו שדינים ושבת במרה אפקיד והיינו דקאמר שם שם לו וגי' שיהי' פרשה לעצמה אלא ודאי על נסיון קמיה קא מהדר שהקב"ה צרפם שם כדמפרש ואזיל וז"ש רזא דמלה הוא הכא על מיא הוה:

בגין דמצראי וכו'. תימא וכי מצרים יודעים ענין הנסיון ואף יודעים ה' הם יאמינו בו אמנם הכוונ' על תביעת הקליפות שהיו אומרים אין ישראל ראוים שתשר' שכינ' ביניהם שמא הם בני זנונים וז"ש הקב"ה למשה הא כמה חבילין קיימין גביכון שהם שוטני הדין:

כתוב שמא קדישא. היינו ויורהו ה' עץ כי שם בן ד' (בריבוע) עולה מקום דהיינו קמ"ו הסר משם עצם השם שהם כ"ו ישארו ק"ס דהיינו מנין ע"ץ וכן ד' אותיות הם בשם וגובהם עשרה דהיינו השם במילואו והיינו רשות היחיד שרחבו ד' דהיינו מצד הבינ' שהיא נק' רחובות הנהר וגובהו מצד החכמה עשרה שהוא הגוב' ודאי ומצד החכמ' מתפשט השם לעשר ובתשבורת ד' טפחים מרובעים הם ד' פעמים ד' הם י"ו וגובהם עשר' הם עשר' פעמים י"ו דהיינו ק"ס טפחים היינו עץ ודאי ועל השם הזה אמר ויורהו ה' עץ:

ורמי למיא מחוק אותו בענין הסוטה:

ויבדקון וכו'. תימה מה ענין בדיק' זו אם לייחסם שלא היו מזרע מצרים אם כן הבנים שלא חטאו אלא שהי' כמשל פנוי הבא על בת ישראל שהולד בעצמו פגום. אמנם הוא אינו חייב מיתה כדי שיבדק בסוט' במה הי' ניכר וכיוצא בזה הבנות. ועוד אם לא קדמה להם קינוי וסתיר' למה ימותו ע"י המים וכבר הי' אפשר לזה לתרץ שמי שחטא אף אם לא קינא לה בעלה תמות כיון שחטאה. אמנם קשה בדיק' לאנשים למה שהרי אין בדיקת מי סוטה אלא לנשים וגם לזאת לעצמה נוכל לתרץ כי אין מים בודקים בנשים אם לא יהיו האנשים נקיים מעון לכך נבדקו הם כדי שיבדקו הנה האמנם היותר מסתבר בזה כי הי' ענין בדיקה זו לא ממש שימותו אמנם יתגלו בהם סימנים ידועים כדי שיוכר בהם אם כשרים ואם לאו ואחר שיבדקו הבנים ואמותם ואביהם והכל נתייחסו כלם הבנים שהם כשרים והאבות שלא חטאו וגם כן אמותם ובדיקה זו אינה ממש כבדיקת הסוטה בכל תנאיה כי בדיק' זו אל הבנים בעצמם להכיר אם מישראל הם וע"י זה נודע בן שלומית בת דברי שאמו ובנה נודעו וניכרו בסימנים ידועים ולא שתהי' הבדיק' ממש להמית:

וכלהו נפקו גוברין וכו' דהיינו שיהיו פרושים מן העריות כענין שבטי יה עדות לישראל ולא נפסלו כנז' וכשראו ענין זה המקטרגים לא קטרגו עוד על ישראל כלל ולא הוצרך בדיקה זו אלא כדי שעולתה תקפץ פיה: