אור החמה על ספר הזהר ג:רמב

ושמאלא מקבל לה בסוד שמאלו תחת לראשי ועד עתה היתה בסוד הדין החזק ועתה מצד הדין הרפה הקשור בחסד המעורר החבוק ואהבת הזיוג:

כרוזא קארי. היינו גבריאל המלאך בסוד קריאת הגבר שפירש בזוהר:

מאן דאתער לזווגא וכו'. פי' מי שקם בחצות הלילה כדי שיהיה מזומן עד אור הבוקר שהימין מעורר להשלים החיבוק בסוד וימינו תחבקני:

דמיכין וטעמין טעמא דמותא. מפני שיש שינה שאינה בכלל מיתה כגון פחות משיתין נשמי כדפי' פ' ויחי לזה אמר דמיכין שינה שיש בה טעמא דמותא דהייני משתין נשמי ולמעלה:

ונשמתא סלקא לעילא. מפני שיש נשמה שאינה עולה כי מי ומי העולות כי רובם מתעבות [נ' שצ"ל מתעכבות] בין אינון חבילי טהירין כדפי' בזוהר פ' ויהי מקץ:

קיימא באתר דקיימא. לקמן מפרש קמיה מלכא. אבל קשה שהרי כל השערים ננעלים ואם כן האיך יש מקום לנשמה לעלות למעלה ועוד קשה מה הכוונה בהעלם זה כיון שסופו לגלות לקמיה כדאמר קמיה מלכא ועוד אין זה ענין גדול כ"כ להעלימו. וי"ל כי כל השערים שאמרנו שהם ננעלים כדפי' בזוהר הכוונה נעילה שלא יכנסו טמאים להיכלות שלא יהנו מאור קדושת ההיכלות עתה שהן שולטים ומתפשטים בעולמות אמנם הרוחניים הדקים בנשמות אדרבה אין להם סגירה כי הם מסתלקים ושומרי הפתחים אינם עומדים בפניהם. וקרוב לזה פירשו בזוהר מדרש רות אמנם להיות העליה עתה אל הנשמה מקום גבוה אל היכל ידוע לא רצה להאריך בפירוש הענין ואמר קיימא באתר דקיימא והן אמת שהיא קמיה מלכא קדישא שהוא הדיין הוא בעל דין. אמנם היכל שבו (עדיין) [ענין] זה לא האריך בביאורו ועל אותו המציאות אמר קיימא באתר דקיימא:

מ"ט בגין וכו' פי' וכי כל היום עיני ה' משוטטים בכל הארץ עדים על מעשה האדם ומה צורך הכתיבה הזאת עתה בלילה ע"י הנשמה לזה אמר בגין דנשמתא סלקא לעילא ואסהידת על עובדוי והודאת בעל דין כמאה עדים דמי:

וקיימא באתר דקיימא שאינה נכנסת לפני מלך מלכי המלכים שאין המלאכים נכנסים שם או השמחים עד בוא הנשמה שהיא עולה ודבריה כרוכים אחריה:

אתרשים ההוא מלה וההוא חובא. אפשר דהיינו רושם שנרשם ברוח והרוח רושם ממש בגוף בסוד חכמת השרטוט ועד שמצטייר בנשמה מלמעלה בלילה אינו מצטייר בגוף לבד שהרוח הוא הרושם בגוף כדפי' בזוהר פ' יתרו ולפי' אמר שהנשמה עולה וההוא עין או פגם מתדבקת עמה והיא חוזרת למטה וכדין אתרשים ההוא מלה וכו':

אימתי בזמן שאין וכו'. פי' שאין הנשמה מרמה אותו ומעיד עליו ומגלה מסתורין שנו והיינו שאינו חוטא כדי שלא ליתן מקום לנשמה ליכנס ע"י אותו הדיבור הרע כי הנשמה העניה עולה ואותן הדיבורים הפגומים נאחזים בה והיא עולה פגומה:

כד"א ויאמר שאול אל הקני. מסופיה דקרא מוכח דכתיב ואתה עשית חסד וכו' והיינו יתרו שיצא אל המדבר ונתגייר וכדפי' רז"ל:

והא אוקמוה וכתיב ואת הקני. ואח"כ פירשו שנק' קני על שם האומה הקודמת לו כגון אוריה החתי וכיוצא רבים:

ואתמר דרך אחרת דהיינו מלשון קן דעבד קינא וכו' ויצדק הפי' הזה במלת קני כי ממלת נפרד אי אפשר אלא לפרשו ע"ד הפי' הראשון דהיינו אתפרש מההוא עמא דהוה בקדמיתא ואתדבק ביה בקב"ה א"כ לפי זה ראוי שנפרש קני כפי' נפרד מקין והיינו דמהדר נפרד מקין. זכאה בר נש וכו' וכדמסיק לקמיה ואי גרסינן ואי תימא דעבד קינא במדברא וכו' ניחא שפיר דקאמר הכי ואי תימא שיהי' פי' קיני דעבד קינא וכו' אי אפשר כי נפרד מקין גזרתו (הפר) [הפך] עבד קינא ועל כרחך הכוונה אתפרש מההוא עמא א"כ לדרך זה נפרש הקיני כדאמרן: