אור החמה על ספר הזהר ג:רמא

אודי חטאי. בברכת שומע תפלה כדפי' בזוהר:

מאי קמ"ל וכו' כלומר מה צורך עתה במסירה זו עתה מפני שהתפלל על חטאיו. דאמר אודינא על חטאי הא נפשי וכו' ותירץ מפני שבוודוי ותפלה כל עונותיו נמחלים זולת עון חילול השם שאינו מתכפר אלא במיתה לבד. לזה מקבל עליו המיתה בלב שלם כדי שיתכפר לו ג"כ עון חילול השם:

הוא גרים עליה לאסתלקא כדכתיב ויאמר להשמידם וכו':

בזמנא דהאי אילנא וכו'. מדה כנגד מדה הוא לא ייחדם עתה שהיא בפירוד מהת"ת פוגע בו והיינו ויש נספה בלא משפט דהיינו מפני שצדק בלא משפט כדפי' בזוהר פ' האזינו אמר ר' יהודה וכו' כי ע"י התיקונים שמתקנים בתפלתם הם דבקים בו דהיינו עול מלכותא קדישא דאשרי עליה:

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם:

קיז ע"א רח"ו בס"ד אתחיל לכתוב פירוש הרח"ו בקיצור שהעתקתי מספר החכם ר' אברהם אזולאי זלה"ה:

ואע"ג דנוקבא אחדת וכו'. צ"ל ואע"ג דנוקבא אחידת בסטרוי היא נמי כלילת מתרין סטרין פי' כי הוא אמר שהאדם הי' כלול מכל סטרוי ואמר כי גם הנקבה היא כלילת נמי מתרין סטרין כמו הדכורא עם היותה אחידת בסטריה דדכורא וטפלה אליו עם כל זה גם היא כלולה מתרין סטרין כוותיה:

עד דקבילו ישראל אורייתא. זה יובן בר"מ פ' בהר דף קי"א ענין גלגול אדם בג' אבות לתקן אשר עות וז"א ועכ"ד לא אשתלים וכו':

קיז ע"ב אוף הכא בעי קב"ה למפקד חיילין דאורייתא וכו' הכונה כי היו ב' מספרים א' מספר ישראל ועלו לס' רבוא וב' מספר הלוים. והנה ישראל הם כנגד אורייתא שהוא ת"ת כי שם ישראל נרמז ולכך עלו לס' רבוא כנגד אותיות התורה שהם ס' רבוא והלויים אתי מסטרא דגבורה שהיא מלכות ושם הוא המשכן ולויים אינון חיילין דמשכנא כי תמיד עובדים אותו:

ואית אחרנין דלית להו חושבנא והם הנשים והקטנים מבן עשרים והגדולים מבן ס' גם אפשר כי הענין הוא כמ"ש רש"י ז"ל בפ' במדבר סיני כי מנה משה את ישראל כמה פעמים בצאתם ממצרים וכשנפלו בעגל ובהשראת שכינה במשכן. והענין הוא כי בצאתם ממצרים קודם מתן תורה מנאן לידע מנין החיילים המקבלים את התור' ואח"כ אחר נתינת התורה נפלו בעגל מנאן לכפרם ע"י נדבת המשכן ועוד חזר ומנאן אחר בנין המשכן בעת הקמתו לידע מנין החיילים שעליהם שרתה השכינה בהקמת המשכן והנה מנין הב' שהוא לנדבת המשכן כגון בפ' כי תשא וכ"כ רש"י ז"ל שם ומנין הג' גם כן נזכר בפ' במדבר סיני שהיא השראת השכינה. והנה אמר עתה כי ב' מנינים הם שוים והם מנין ישראל לקבלת התורה ומנינם להשראת השכינה במשכן ונתן טעם כי צריך הזכרת מנין בפה ממש. והנה המנין הא' שהוא לקבלת התורה לא נזכר בתורה ולכך אמר כי גם הוא נזכר ונרמז בפסוק זה והוא דהוליל באוהל מועד כי ענין המנין הוא להשראת השכינה באהל מועד ואם כן הול"ל באהל מועד ותו לא אך אומר במדבר סיני הוא לרמוז מנין נתינת התורה שהיא במדבר סיני ושם ניתנה ונתן טעם למה אלו הב' מנינים נרמזים יחדיו ונתן טעם כי הם כנגד ת"ת ומלכות כי נתינת התורה היא השראת הת"ת תורה שבכתב בתוכם ומנין הב' הוא להשראת שכינה הרי נזכרו שניהם יחד לסבת יחודם ואחדותם כנודע כי כן צריך ולכן הקדים מדבר סיני לאוהל מועד כי כן ראוי להקדים הת"ת לו וגם כי כן הקדים מנין התורה למנין המשכן. עוד נתן טעם להשואתם והוא להיות כי שני המניינים עלו לחשבון א' בשוה לכן לא סדרם כל א' בפני עצמו וז"א וכלהו הוו כחד. עוד פי' ואמר כי הנה מדבר סיני ואהל מועד הם הת"ת ומלכות וג"כ הזכיר החודש השני שהוא סוד היסוד המחברם ומיחדם הנק' חדש זיו ע"ש שנותן זיו ומאיר לסיהרא כי החדש הראשון ניסן הוא במלכות והת"ת ביסוד ממטה למעלה היחוד החדש הראשון מלכות עם חדש הג' ת"ת דשליט ביה אוריאל הנז' פ' יתרו דף ע"ח ע"א או אפשר כמו שאמר דף רמ"ח א' בפ' פנחס על ובראשי חדשיכם כי הראשון הוא יעקב והב' הוא יוסף שהוא ראש החדש השני כי חדש היא סיהרא מלכות. והנה עוד רמז כי הנה לצאתם מארץ מצרים מיותר אך רמז עוד כאן ענין מנין יציאת מצרים שהי' בחודש הראשון כדי לקבל התורה ועם היות שפי' בזה פי' אחר זהו האמתי ותו לא:

זכרנו אילין גוברין. פי' זכרנו מלשון מזכיר ר"ל שמזכיר ומורה אותם וצריכים לברכה וגם הנשים נק' בית ישראל וצריך אותם עם שאינם נמנים ומ"ש.

תרין ברכאן הוו וגומר אפשר ירמוז למ"ש אח"כ כי ב' ברכות הם א' קודם המנין וא' אחר המנין והטעם שנתן למה סליק מותנא במניינא הכוונה כי נודע דכל חשבון הוא כמו שהיא ברכה תתאה אמנם ברכה עילאה שהוא סוד חכמה עליונה אסור הוא לברכה על מנין כי הנה לרוב התעלמותה נכנית בשם נקודה חדא דלא שייך בה מניינא ואם כן המזכיר' על המנין קודם שתסתלק ואחרי שנסתלק' שורה רוח הטומאה הנק' רע עין וזה תמצא בפ' בראשית דף מ"ו ע"ב וכן פ' פנחס דף ר"ב ב' כי החושבנין במלכות וז"א וברכתא לא שריא במניינא פי' סוד ברכה עליונה חכמה עילאה לא שריא במניינא ועוד אפשר כי נודע שלא תחול הברכה רק בדבר הסמוי מן העין והוא כי נודע עין רעה היא הקליפה ולא יכול לשלטא ההוא רע עין באצילות כי הוא סמוי מעינו ואין בו הסתכלות להם ושם באצילות הוא עיקר הברכ' נמצא כי כאשר יהיה דבר שאין בו מנין לא תחול בו עין רע כי כיון שאין העין שולט בו תחול בו הברכה וגם כי הנה האצילות אין בו מנין כי הכל אחדות שוה ואינו נכנס בענין מנין כי מנין יפול בגדר נפרדים ועולם הנפרדים הוא ממט"ט ולמטה אם כן למעלה אין תופס בו שום מספר כי לא נפרדים הם ח"ו א"כ בכל מקום שלא יתפוס בו מנין תחול בו הברכ' העליונ' כמו שהוא למעלה באצילותו:

קיח ע"א יעשה שלום לי לעילא וכו'. הכונה כי בהקדים העשיה לחלום אם כן העשיה באה על השלום כי ממש מתקן ועושה השלום העליון הנרמז ביסוד אמנם שלום יעשה לי ר"ל כי השלום יעשה ויתקן אותי לתתא:

חדי בבי טרונייא. תרגום סרני פלשתים טורני ר"ל בבית השררה והמלכות של בבל:

א"ר אבא וכו'. אפשר דפליגי ר' אבא ור' אלעזר דר' אלעזר שרי למחדי בישראל עומדים בארץ ישראל אפילו בגלות אמנם ר' אבא אסר בכל דוכתא אלא בזמן שירושלים בחדוה שהוא בעת בניינה אז יחדי בר נש ולז"א כי ר' אלעזר לטעמיה דפסוק עבדו וגו' איירי בין בזמן הגלות בין בזמן הבנין. אמנם החילוק הוא בין בשיושבין עליה בין בשאין יושבין עליה. אמנם האמת נראה דאין חולקין ואומר דאמר עבדו וגו' בפי' פי' האחד אפשר שנתן החילוק ההוא חזר לבאר חילוק אחר והיא סברת ר' אבא שאמרנו כי בהיותה בגלות אסורה. אמנם פי' הענין זה כי אומר ביראה ר"ל בעת שהשכינה בגלות שאז לא נק' אהבה אלא יראה בסוד המייסרת ומטלת יראה לפי שאין נוהגים כשורה והק' לו ר' יהודה כי קראה שמחה בהיותה בגלות כנראה מאומרו תצאו ותירץ ר' אלעזר כי אדרבה מלה זו מורה בפי' כי בעת יציאתה מהגלות תקרא שמחה ולא קודם עכ"ל:

גליון ברחימותא נשוק שהן אהבה הן ד' רוחין דאתחברן. כדאיתא פ' תרומה ומתעטרן קמיה ואמר פלניא וכו' יובן מדף מ"ה שורה ל"ג ע"א פ' קדושים עכ"ל:

קיח ע"ב י' מזרח וכו' כצ"ל ומן ה' תליין דרום וצפון וההוא דבינייהו י' מזרח ה' צפון ודרום תליין ביה ו' באמצעיתא. והענין כי אחרי אומר לעיל י' מזרח הכוונה לרמוז על החכמה הנק' מזרח וה' היא אם הבנים היא בינה שם רמוזים דרום וצפון והטעם כי תרווייהו תלוין ביה וכ"כ ומן ה' תליין דרום וצפון וההוא דבינייהו שהוא ת"ת וחזר לבארו היטיב ואמר כי י' הוא מזרח הוא חכמה וה' להיות דמיניה תליין דרום וצפון אם כן שם יקרא דרום וצפון ו' הוא באמצעיתא כדמות המטה היותה בין צפון ודרום:

ה' בתראה מערב נמצא עתה כי כמו שלמטה ממרכבת המלאכים נמצאו ד מחנות ושכינתא באמצעיתא כן הוא שם באצילות מזרח בחכמה דרום וצפון בבינה דמיניה תליין ומערב במלכות ות"ת הרמוז בוא"ו באמצעיתא כי הוא אדם העליון דכלילן כל הד' ביה וכנזכר לעיל דהא אילנא עילאה קדישא בהו וכו וכולהו כלילן ביה באדם וכו' והוא הכן היושב בין דרום וצפון וכן תמצא למטה בענין המזבח:

קרן דרומית מזרחית. הוא דרום חסד דאתכלילת במזרח הוא חכמה. מזרחית צפונית הוא חכמה עם צפון הוא הבינה. צפונית מערבית הוא הבינה עם המלכות והמזבח באמצע והוא ת"ת וזהו אומר אחרי שפי' בא לו לקרן דרומית וכו' אמר באחרונה ורזא דא אוליפנא קב"ה יהיב מטתיה וכו' הכוונה שלא נטעה לכנות שום רוח מאלו הד' כח"ד כי ת"ת הוא היושב באמצע. אמנם הד' רוחות הם מה שאמרנו י' מזרח ה' דרום וצפון דביה תליין ה' בתראה מערב ו' באמצעיתא. ואתאחד בשמא קדישא דאיהו שירותא וכו' פי' כי הי' הוא בחכמה ועליו אמר שרותא דכלא וכו' פי' כי הי' היא החכמה הנק' ראשית והה"א בינה ועליו אמר עילאה דכולא כנודע בהקראו אל עליון והוא"ו בת"ת ועליו נאמר קדישא דכולא כי הוא שאנו קוראים אליו קדוש ר"ל קדש ו' והה"א בתראה מלכות שהיא כלה כלולה מכלם ועליה אמר כלא אתכליל ביה ע"כ:

גליון תרין מכאן וכו' פי' כזה # כי השנים הם מצד האורך כזה # והשנים מצד הרוחב כזה # והיא באמצעיתא עכ"ל:

קיט ע"א כד"א ועליך יזרח ה' וגו' הראיה הוא ממה דכתיב בתריה והלכו גוים לאורך ומלכים וגומר אפים ארץ ישתחוו לך וגו':

ואי יסרב ביה ודאי נבדוק אבתריה וכו' אפשר שחוזר על השכינה שאם מסרבת במה שאינה שולחת לו נפשו:

נבדוק אבתריה דהאי גברא. דודאי כיון שלא החזירה לו נפשו הוא לסבת היותו פגום ולא רצתה שיחזור בתשובה רק שימות בלא תשובה. או חוזר לבעל הפקדון וזה יורה אומר נבדוק ואין בדיקה אחר המיתה. ופי' כך כי אם הנפקד מעכב הפקדון בידו נבדוק אבתריה כי אין עושה זה הבא מזרע ישראל הכשר רק משאר עמין אף הבא מזרע ישראל כשמפקידים אליה נשמתם ודאי שתשאר גם הנשמות בדין גמור ולא בעול חלילה. אמנם עכ"ז להיותה מצד הקדושה העצומה עושה לפנים מן השורה ומחזרת פקדון לבעליו עכ"ל:

גליון עיין ריש ואתחנן:

קיט ע"ב ואע"ג דהאי אל אוקימנא וכו' ירצה כי הוא אמר שכל האצילות נרמז ברישא והקליפות בזנבא ועל הא אמר מה אקוב אני השרוי בקליפות אם האל הוא הקדושה והרישא לא קבה כי אין להם יכולת אלא בציווי הקדושה והקשה אם מלת אל קאי [על] השכינה הי' טוב כי אין בקליפה שום יכולת אלא בציווי הקדושה אפילו דרגא בתראה שהיא השכינה אבל הא אוקמוה אל דהכא דהאי פסוקא דאיירי בחסד א"כ נראה שאין שליטה עליהם כי אם החסד לא למטה מחסד לז"א עכ"ז מאחר דהאי מלכותא קדישא נטיל שמא דכולא כי לכן נקרא כלה אם כן גם שם זה של אל יהי' בשכינה נמצא שאפילו שכינה דרגא בתראה שולטת עליהם:

והא חזי אל שדי וכו' הביא ראיה כי הנה גם שהיסוד נק' אל שדי כנזכר בפ' ויקרא דף י"א ע"ב עכ"ז היסיד אינו אלא שדי לבד משום דמזונא וספוקא אתי מיני' לעולם שהיא בו ואיהו אמר לעולם די. אמנם אל הוא החסד ונק' כן היסוד כד משפיע במלכות ונותן טוב וחסד למטה נמצא כי אל הוא בחסד וכתיב אני אל שדי פרה ורבה וגו' כבר זכרנו כי היסוד נק' אל שדי והוא נק' מערב לשון עירוב הנז' בתיקונין:

תם פרשת במדבר

ר' אבא פתח אשרי אדם וגו' האי קרא לא רישיה סיפיה כי אומרו לא יחשוב ה' לו עון מורה שהקב"ה אינו מחשב לו עון מפני נקיותו ואח"כ אמר ואין ברוחו רמיה מורה שהוא מדבר בענין מדותיו פתח בנקיות העונות וסיים ביושר המדות:

ולאו סיפיה רישיה ואית לאסתכלא ביה. כי קשה דידיה אדידיה כדפי'. או ירצה דקשה עוד שמורה שיהי' באדם רמיה ועכ"ז לא יחשוב ה' לו עון מדמני להו בתרתי חדא לא יחשוב ויותר מזה אין ברוחו ואין זה אמת שאי אפשר שיהי' ברוחו רמיה ולא יחשוב ה' לו עון או להפך:

בשעתא דצלותא דמנחה דינא וכו'. מכי נטו צללי ערב שהוא מכי שחרן כותלי בדיני הגבור' וכל ענייני העולם הזה מתנהגין על הדין ולזה אז החולים חוליים מתחזקים. ובית המקדש נחרב בשעת המנחה ואז כחות הדין מתגברים בעולם וז"ש דינא שריא וכו' פי' פעולת הדין למטה וג"כ המלכות יונק מהגבורה וז"ש ויצחק תקן צלותא דמנחה וגם כן ממש הגבורה שולטת וז"ש וגבורה שלטא בעלמא ואומר עילאה לרמוז על התעוררות הדין ממקומו עד דאתי דאתער ליליא מלכות גבורה תתאה מתעוררת לבדה בדיניה וכוחותיה בגין לקבלא לה וכו'. פי' מה שמתעוררת הגבורה בשעת המנחה היא נגד המלכות ומלכות שלטה לבדה עד חצות שהיא פוגעת בשמאל בסוד החיבוק כדמפרש ואזיל כי כל התעוררות הגבורה אינו אלא לסוד החיבוק אמנם מזמנא דשארי צלותא דמנח' אתפרש שמאלא מהחסד שהי' מיוחד עמה בבוקר בסוד שמאלו תחת לראשי:

ואתער ליליא. לבתר מצד הדין:

בתר דאתער כל אינון נטורי תרעין שהם ראשי גייסות בין הקדש והטמא שהם שומרי פתחי ההיכלות שבין הקודש לחיצונים ותחת ממשלתם כמה מהחיצונים:

טעמא דמותא. שינה א' מס' במיתה:

אתער שמאלא כמלקדמין. כמו שנתעורר בחצות היום מתעורר בחצות לילה וורדא מלכות שהיא עד עתה בין הקוצים שרי [בכ"י שהם] הקליפות:

סלקא ריחין קישוטין מנשמות שבגן עדן:

והיא משבחת. לעורר הזיוג העליון בין אבא ואימא עילאין: