אור החמה על ספר הזהר ג:רמ

ר' שמעון פתח ואמר לדוד אליך וגו' מאי קא חמי דוד וכו' שאמר אליך ה' נפשי אשא שאין ענין זה נמצא בכל הדברים שהוא ענין זר ואמאי סדורא דא למנפל. קשיא לאנשי כנסת הגדולה. אילנא תתאה מלכות דתלא ביה מותא. כחות חיצונים. פריש ענפוי כחותיה החיצונים השולטים בלילה כנודע. וע"ד אתחשיך מציאות כל הארץ שהיא מחשכת העולם.

טעמא דמותא השינה שהיא א' מס' במיתה ואקדים קודם שיטלנה

ואפקדיה בידיה בפקדונא. פי' עם היות שאני חייב איני רוצה לתת נפשי אלא בפקדון ושולל פריעת החוב בשעתא דאתי צפרא דאתער אילנא דחיי מהימנא עילאה המחזיר נשמות והיינו ע"י הת"ת עץ החיים שהוא מתגלה במלכות והיא נעשית אמונה ע"י אמת והיינו מהימנא עילאה:

מתעטר בטוטפי תפילין אתכסי בכיסוי ציצית. והסדר להפך כדמפרש לקמיה ולא חס עתה אל הסדר:

בקורבניה. פרשת התמיד וסדר העבודה כמסודר בסדר היום:

בסדורא. דשבחיה ע"י הזמירות מושך המלכות עליו:

סדורא דצלותא. ברכות דק"ש וק"ש ועמידה הוא קשר הת"ת ומלכות כדמפרש לקמיה:

אע"ג דצלותא תלא בדבורא. שהוא עיקר מצותה בדיבור ומזה היה עולה בדעת שאין למצוה זו צורך אל מציאות המעשה כלל עם כל זה כולא תליא בעיקרא דעובדא וצריך שיקדים מעשה גשמי אל הדבור כדמפרש ואזיל:

מאי עובדא. שהרי אין מצוה זו תלויה במעשה כנטילת לולב וכיוצא:

ההוא עובדא דעביד וכו'. ומה שנמצא שקדמה מעשה אל התפלה אנו מוכרחים לומר שהוא מעשה גשמי אל התפלה כדמפרש ואזיל:

ולא יצלי בר נש צלותיה עד דיחזי וכו'. פי' מצוות שעיקרם המעשה יקדים להם הדבור כגון ברכת המצות ומצוה שעיקרה הדיבור יקדים לה המעשה ולפיכך לא יצלי וכו':

עובדא בגוויה וכו' כדי שהמעשה ההוא יהי' גוף להתלבש בו הדבור הרוחני:

בעא לדכאה גרמיה. לפנות הגוף בצרכיו כדפי' בגמרא הרוצה לקבל עול מלכות שמים שלמה יפנה ויטול ידיו והיינו עבודת [בכ"י טהרת] הגוף כקרבן אל הנפש:

פרישו דמצוה. עטיפת ציצית שהיא בחי' המלכות למטה בסוד ופרשו עליו בגד כליל תכלת:

לבתר יתקשר. הת"ת והמלכות יחד כדמפרש ואזיל:

מהו תפילין. כלומר כיצד התפילין רומזים אל הקשר והיחוד ותירץ תפלה של ראש דהיינו ת"ת ותפלה של יד דהיינו מלכות והיא בחי' אחרת גבוהה מבחינת הציצית:

בשמאליה ועל לביה. שמורה שהמלכות שהיא ציצית עול מלכות שמים עלתה לגביה דהיינו שימני כחותם וגו' והיא אומרת כן אל הת"ת והיינו על לבך שנמצאת השמאל תחתיה ודאי תחת לראשי:

בקרבנין במילולא דפומוי. קריאת [שמע] סידור התמיד:

פרישו דמצוה. בשבחי דדוד שמושך המלכות אליו:

תפלה מיושב. תיקוני דמטרוניתא וקב"ה ת"ת דאתמשך לגבה והיינו שמע ישראל בסוד מטה בין צפון לדרום:

תפלה מעומד. מלכות עולה לגבי ת"ת והוצרכתי לזה מפני שתפלה מעומד שכינה שהיא נקראת תפלה וק"ש רמ"ח תיבין ת"ת אלא ודאי כדפי':

מלולא לא אשכח וכו' שהמעשה גוף אל הדבור הרוחני וכסא אליה כדפירשתי:

ואתפגים ההוא לעילא ברוחני שהוא הדבור ותתא בגשמי שהוא המעשה:

ולא עוד אלא דבעינן וכו'. פי' שלא יספיק שיעשה כל המעשה כגון שיתעטף ויניח תפילין ויחלוץ תפליו ויפשוט טליתו ואח"כ יתפלל כי עם היות שעשה המעשה כיון שאינו עליו בעוד שהוא ממלל מלולא אינו מספיק אלא דבעינן לאחזי עובדא ודאי ולמללא מלולא עליה ממש על המעשה כדפי':

דהא אתפרש מאילנא דחיי מהת"ת והיחוד העליון וירד למטה במלכות ואומרו וכניש רגלוי דהיינו ג' פסיעות: