אור החמה על ספר הזהר ג:כג

אור אקרי המשילו הרוחניות הדק לאור כי הגשם הדק שבעולם הזה הרוחני הוא האור. לישראל באן אתר וגומר וא"ת מאי קא מבעיא ליה והא כתיב כי חלק ה' עמו וי"ל באיזו ספירה פרטית קא מבעיא ליה ופשיט ליה בת"ת המתפשט מחכמה בענין שהם אחוזים בת"ת בסוד תורה הנמשכת מחכמה והיינו רקיע השמים רקיע מצד החכמ' השמים מצד הבינ' והיינו יהי רקיע בתוך המים במילי ירצה שהרקיע מתפשט והולך בתוך דברי תורה שהם סוד ת"ת ומ' וסוד הדעת נשמה אליהם ומתפשט באורו בהם וישראל הם ממש בסוד נשמתם מהרקיע הזה שמשם נמצאו. ויהי מבדיל וגומר כי בהיות הת"ת אוחז הגבורה ומכריעה לחסד נמצא נוטלה מלהשפיע בחצונים והם נבדלים מהקדושה וע"ד קדושים שהם ישראל מבדילים בפעולות הת"ת מצד החכמה והיינו לא יהיה לך מצד החכמה וכן יהי רקיע. לא תשא מצד הבינה כדמפרש ואזיל כאילו פריש אימא בינה מאתרה מעל שש קצוות לעילא ששם סלוקה וזה ע"י הפגם שפוגם בשבועה בבת שבע שהיא מ' ובז' הספירות ואין כסא המ' כתקונה וז"ש וכתרין לא מתיישבין בדוכתייהו לא העליונות ולא התחתונות נמצא פגם בין י"ה ובין ו"ה ובין י"ה לו"ה שהכל נפגם והיינו לא תשא את שם מ' ה' אלדיך חכמה בינה את לרבות הת"ת והיינו את שם ה' יהו"ד ממש ד' אותיות אלו כנזכר ואפשר לפרש אימא מ' כתרין שש קצוות וממילא פגום באימא עילאה ואין ספק שהנדר פוגם למעלה והשבועה למטה וניחא להאי פי' ונרגן מפריד. מקום א' מ' עם הת"ת יקוו המים יושפעו ויתקבצו ובזה הבינה עליהם ואם לאו היא מסתלקת:

זכור את יום מצד החסד שמצדו הייחוד אל הת"ת והמ' שעיקר ייחודם ביום השבת וז"ש זכור את יום השבת ייחוד הת"ת ומ' לקדשו מצד הקדש חכמה שבצד החסד וע"י הייחוד נשמות קדושות באות לעולם והיינו תדשא הארץ דשא שהם נשמתין דלקיטת מצד הכהן כנזכר בסבא בפ' ובת כהן דא נשמתא והיא מתעטרת מצד התחתונים בנשמות האצילות ומצדם הייחוד ביום השבת לאפקא דשאים הם נשמות וברכן הם שפע ורב טוב:

כבד את אביך מצד הגבורה וכבודם לתקן המיעוט המתמעט משם בהמתקת הגבורה וכבודם להיותם שני המאורות הגדולי': לא תרצח מצד הת"ת הנק אדם ואדם בסוד נשמתו נפש חיה מרכבה שם וההורגו פוגם בו ויעקב אמר וידגו לרוב ולזה לא תהיה בינוני וגומר הפך מדת יעקב כנזכר: לא תנאף מצד הנצח שהוא א' מביעי דכורא וזה רמז דלא תוליד הזרע שהוא מתרין ביעין הנשפע מת"ת שבנצח על המ' שבהוד כנודע. לא תגנוב מצד ההוד שנצח והוד ב' רעים ולהם חלקים ידועים בזריעה לז"א זורע זרע ואין זה נוטל של זה והגונב פוגם בשתי מדות אלו: לא תענה מצד היסוד שהוא דמות אדם ת"ת והוא עדו"ת ודעו"ת הוא ת"ת כנזכר בתיקונים והוא עד אמת מצד הת"ת ומי שהוא עד שקר פוגם במדה זו: לא תחמוד מצד מ' והיינו אהבת זוגך לקבלך:

ולא עוד אלא דמכפר וגומר הכרח הענין הוא דאם אינ' מכפרי' כלל הרי כיון שיש עון אינם יכולים להטיל שלום ולייחד מפני פגם העון אלא בהכרח מתקנים הפגם ומכפרים העון ואחר כך מייחדים ומשלימים וזה שאמר בגין לאטלא וגומר. הא אוקמוה במיכאל וגבריאל אברהם ויצחק חסד וגבורה וגו'. מהרמ"ק זלה"ה: