אור החמה על ספר הזהר ג:רלז

פתח ואמר ה' אורי וישעי וגו' כיון דבר נש אסתכל בנהורא דלעילא.

היא התורה שהיא אור הת"ת המתפשט מלמעלה ופעמים אין אדם זוכה לה ואין התורה רצויה לה לז"א וקב"ה אנהר עליה שתורתו מצלחת והיינו ה' אורי פי' אור שלי שאני מסתכל בנהורא עילאה וישעי שהוא מאיר בי ומושיעני. או ירצה לשון הבטה כענין ישעה האדם אל עושהו. ישוע אל ההר מאיר ומשגיח בי:

לא דחיל מעילאין ותתאין. היינו ממי אירא שלשון ממי מורה שיש שני בחינות עליונים ותחתונים וממי מאלו אירא:

כד"א עליך יזרח. ירצה לפרש שממש אור הקב"ה מתנוצץ ממש באדם כעין חכמת אדם תאיר פניו וזה בעסק התורה והמצוה וז"ש ועליך יזרח וכן ועליך יראה:

כיון דקב"ה אחיד. היינו בעת סילוקו מן העולם שהנשמה מתדבקת בשכינה כנודע והיינו מעוז חיי פי' הוא מבצר מעוז חיי בעולם החיים האמתים שהם באמת נקראים חיי האדם כי חיי העולם הזה אינם חיים אמיתיים:

מכל מאריהון. היינו ממי אפחד כי מלת ממי מורה על רבוי הבחינות דהיינו מאריהין דדינים כי רבים המה:

באבוך ובך. נראה שאפילו מחותנו של אדם מועיל בזכותו לאדם וזה דבר גדול כי בשלמא חתנו ממש שמעינן בפ' בראשית בעובדא דר' פנחס עם ר' שמעון כשיצא מהמערה וכן בפטירת רשב"י ע"ה שעטרו לר' פנחס כמה עטרות אמנם אבי חתנו שמעינן לה מהכא דקאמר באבוך ובך ועוד מורה שתורתם היתה מגינה אפילו לאחרים כעין שנאמר מגינה לעוסקים בה ממש וז"ש כיון דאחידנא וכו':

אביך דא קב"ה וכו'. שהוא אב לנשמתן של ישראל ואמך דא כ"י שהיא אם לנשמתן של ישראל כי הנשמות אינון מזווגא דקב"ה ושכינתי' כמבואר בזוהר בכמה מקומות וכאשר הבן פועל למטה כראוי בתורה ובמצות הנה גורם שמחה וייחוד למעלה לקב"ה ושכינתיה והיינו למעלה ישמח אביך ואמך בייחודם ואל זה רמז שקרא למלכות כ"י שמורה לת"ת בתוך המלכות והיינו שהיא כנסת והיכל לישראל שהוא הת"ת עוד מורה שנשמתן של ישראל מכונסות לה:

יולדתך דלתתא. שהיא אמו ממש ולגבי דידה נקט גילה. כי גילה אינו כ"כ כמו השמחה כדמוכח בפ' אחרי מות וכן מוכח קרא דישמחו השמים ותגל הארץ לגבי השמים נקט שמחה ולגבי ארץ נקט גילה והיינו נגילה ונשמחה בך לא זו אף זו:

ויולד חכם דא אביך דלתתא. כעין ותגל יולדתך שהיא אימא למטה גם כן יולד אבא לתתא אמנם כאשר נדקדק דקאמר לגבי אם ותגל יולדתך נפרש גיל יגיל אבי צדיק דהיינו אביך דלתתא שהיא גילה כגילת אם וכפל מפני מעלת האב על האם בעולם הבא עם הבן לכך גילתו כפולה אמנם ישמח יהיה לגבי קב"ה ויאמר ויולד על שם זרע קודש הנזרע מת"ת למלכות וממה שנתוסף וא"ו בוישמח יהיה קב"ה והשתא אתי שמחה ממש כענין ישמח אביך ואמך אמנם קשה כי בפסוק א' אמר שמחת קב"ה ושכינתיה ואימא תתאה ובקרא אחרא אמר שמחת אב עליון ואב תחתון או לימא בחד קרא גילת אב ואם עילאין ובחד קרא אב ואם תתאין או בחד קרא אב עילאה ואב תתאה ובחד קרא אם עילאה ואם תתאה. ולא עתה שהם הדברים בלתי מתייחסים ואפשר לתרץ שכיון הכתוב להרבות שמחת האב יותר משמחת האם ולזה אמר גיל יגיל ולא קאמר הכי באם אלא ותגל גילה א' לבד או ישמח בו שהיא שמחה רבה מגילה כדפי' ואפשר דהיינו דדייק קרא דקאמר הכא ישמח אביך ואמך כי כיון שהשמחה לשת הם אם כן מכאן ראיה שגם הגילה לאם תתאה והיינו דקאמר ותגל יולדתך ומכ"ש אביך ובתר הכי קא אתי לאוסופי שמחה לאב על שמחת האם וזה מכח שמחת קב"ה דאיהי אבא לעילא ואב כנגד אב ואפשר דהיינו שדקדק ר' יוסי הכא באומרו אביך אן הוא חדוה דיליה שמורה שהיא שמחה נוספת על שמחת אמו וכן דקדק עוד לזה שאמר אלא קרא אחרא היא בלחודוי שהיא שמחה לו נוספת שאינה לה אלא לו בלחודוי:

דאזיל בלחודוי זכאה וכו' עוסק במצות עשה ולא חטי נשמר ממצות לא תעשה שיודע להפקיד נשמתו בפקדון וכשמחזירין לו גם כן קם * אולי צ"ל בחצות במצות כדקאמר לקמיה לראות היש משכיל:

אילנא דלתתא. מלכות שרגליה יורדות מות:

אילנא דחיי התפארת:

אסתלק לעילא לעילא מפרש בפרשת ויצא בפסוק וישכב בלילה הוא דהיינו הת"ת שהוא מסתלק בלילה לגבי בינה והיינו לעילא לעילא תרי זמני חדא שמסתלק ממלכות אל מקומו שנית להסתלק אל הבינה:

אילנא דמותא שליט בלחודוי כי ביום ההנהגה אל הת"ת ומלכות יחד והוא ממתיק צד המיתה שבה וכאשר מסתלק הת"ת בלילה נשאר השליטה לה לבדה והדין גובר ובעלי הדין שולטים ובעלי המיתה שהם החיצונים גוברים וזהו שאמר בגין דההוא אילנא גרים שהוא גורמת שליטת כחות המיתה והטומאה שהם יונקים מדיניה.

ובעי בר נש לאקדמא קודם שישן וישלט בו המיתה כי השינה א' מששים במיתה:

ולאפקד בידיה אחר ק"ש שיאמר פסוק זה בידך אפקיד רוחי וגו':

בפקדונא דבר נש וכו'. שהם חייבים מיתה ואפשר שמדת הדין יפגע בהם וכשהוא בפקדון אף אם הם חייבים היא מחזרת כמשל שמביא. לאו כדאי וכו' תימא שהרי הוא אמר ואי יסרב ביה נבדוק אבתריה דלאו וכו' וא"כ איך אמר דלאו כדאי שהרי ח"ו גרע המלכות מהימנותא קדישא וכבר היה אפשר לומר כי ענין זה מצד החיצונים קאמר שהם המיתה התלויה בה ולא ניחא לי שהרי אמר עד דאתער אילנא דחיי משמע שאפילו מחצות הלילה ואילך שאין שליטה להם אלא לקדושים כמבואר עם כל זה לאו כדאי הוא האי אילנא. ועוד שמלת אילנא חוזר גם כן אל המלכות בעצמה לכך נראה לדקדק בדבריו דקאמר לעיל כך ההוא אילנא בני נשא אקדימו ויהבין ליה פקדונא אנפשייהו וכל נשמתיהון דבני עלמא נטיל הנה דקדק שאין ענין הנמשל דומה למשל ממש דאלו התם אי בעי האי גברא לא יהיב ליה פקדונא בידיה בפקדון והאי לית ליה למתפס על חוביה מידי וכיון שכן אין ראוי שאחר שהאמינו ומסר פקדונו בידו שיתפוס אותו בחובו מאחר שהיה ביד זה להבר חו ממנו והוא מרצון נפשו האמינו ומסרו בידו אמנם בענין המלכות אינו כך שהרי על כרחו הוא נותנו שהרי מי שנשבע שלא ישן ג' ימים הוא שבועת שוא ולוקה וישן מיד שאי אפשר לאדם בלא שינה בשום אופן ועל כרחו המיתה שלט עליו והרי זה דומה לבעל חוב הבא לתפוס בחובו ובעל חוב אקדים ומפקיד בידו המשכון דרך פקדון שהרי זה בידו לתופסו ואינו חמור כ"כ וז"ש בני נשא אקדימו ויהבין לשון אקדימו ר"ל שהם מוכרחים לטעום המיתה אלא שהם מקדמים למסרו בפקדון והיינו מאי דקאמר בתר הכי וכל נשמתיהון דבני עלמא נטיל שאין ביד האדם לעכב שלא ליתן אלא שמקדים ונותן בפקדון ולפיכך מצד דינו לאו כדאי אלא מצד רחמי הת"ת:

מאי טעמא בגין דההוא אילנא דחיי וכו' פי' בשלמא למאי דסליק אדעתין מעיקרא שמכח שהופקד בידו היא מחזרת אותם ניחא. אלא השתא דאמרת שאינה מחזרת מכח הפקדון אלא מכח הת"ת שהוא מתעורר והוצרך לענין זה משום דקשיא ליה כיון שהם בפקדון היה ראוי שכשיפקוד האדם אם יאמר אני מפקיד עד זמן פלוני שעה פלוני שיחזור לו באותו שעה וזה אינו שהרי כמה פעמים אדם רוצה לישן מעט ואונסתו שינה וישן הרבה אם כן נראה שאינו דרך פקדון לזה אמר לאו כדאי כדפי' והשתא קשיא ליה אם כן היה ראוי שלא יתעורר האדם עד הבקר שמתעורר הת"ת כלל ועיקר ואינו שהרי אדם מתעורר בלילה וכו' ותירץ שאף זה מכח הדין להענישו כדמפרש ואזיל: א"ר יהודה וכו' א"ה דחמינן וכו'. קשיא ליה תלת חדא דלא שייך בהו פקדונא א"כ לא הוה לי' למיהדר שנית דלא שייך בהו אילנא דחיי אם כן אמאי מהדר אפילו בצפרא שלישית דלא שייך ביה שלא יהא פתחון פה אם כן אמאי מתערין בחצות הלילה:

כגוונא דאית לעילא בקדושה י' כתרין אית לתתא י' כתרין מסאבין והם זה לעומת זה. מתדמין אל הקדושה כקוף לפני בני אדם.

אית ימינא וכו' כל מדרגות הקדושה יכונה עתה בשם ימין ואית שמאלא כל מדרגות החיצונים יכונה עתה בשם שמאל וכשם שיש בקדושה דהיינו נשמות של ישראל כן יש בחיצונים נשמות טמאות דהיינו נשמות של אומות העולם וז"ש ישראל ושאר עמים וכו' ופירש שאינם שוים בעניינם ישראל עם א"ה אלו בקדושה ואלו בקליפה מפני שישראלהם המדרגה החשובה שיש במדרגות הקדושה ולמטה מהם עוד מדרגות מלאכים בענין הנשמות שהם חצובות מתחת כסא הכבוד וז"ש ישראל לימינא קדושה דמלכא עילאה דהיינו שהם נאחזים לקדושה עליונה ולמטה מהם עוד מדרגות קדושות מה שאין כן האומות שהם מדרגה אחרונה משאר מדרגות הטומאה והיינו דקאמר שאר עמין לשמאלא בסטרא דרוח מסאבא וכלהו לתתא וכו' והיינו שהם למטה מכל המדרגות ואפשר דמלת וכלהו אהדר לקליפות שעם היות שאמרנו שהם ימין ושמאל אין הכוונה שיהיו מציאותם שוות במדרגתם זה אל הימין וזה אל השמאל ח"ו אלא ימין עליון למעלה ושמאל תחתון למטה כענין שהם מדרגות משתלשלות זו מזו וז"ש וכל דרגיץ אחידן דא בדא ושמאל למטה מימין: