אור החמה על ספר הזהר ג:רלג

ב"ה אתחיל לכתוב בקיצור פירוש הרב ר' משה קורדיוורו על דרך הפשט:

בדיוקנא דעילאי ותתאי. כי מציאות אדם הוא כלל כל הנמצאים כאלו נאמר בראשו יש כללות העליונים למטה עד קרום האמצעי המבדיל בין הכרס והריאה הוא כלל האמצעי למטה הוא מציאות התחתונים וכיוצא בזה נכללו בו כל הנמצאים כולם והוא דמותם ממש. והעד על זה כי כל העולם נברא בכ"ב אותיות ואדם בכ"ב אותיות:

והוה כליל מכולא. בזולתי היות בו דמותם כדפי. וזה במציאות בניינו ונוסף על זה היות בו חלק הנמצאים כולם כאלו נאמר באדם נשמה דאצילות ונשמה דבריאה כסא לנשמה דאצילות ורוח מיצירה ונפש מעשיה:

נהוריה נהיר מסייפי וכו' לכאורה נראה כי לקרון פניו קאמר כענין משה רבינו ע"ה אמנם מסייפי עלמא לסייפי עלמא הוא דבר שצריך להולמו. לכן נאמר כי קשר העולמות וייחודם משולבות אשה אל אחותה יורה שפע ורב טוב בעולם והטעם כי אור אין סוף מאיר בי' ספירן דאצילות ובי' דבריאה וכו'. אמנם טובתם של הנמצאים אינו אלא בהיות כל עלול דבוק בעילתו וכל עילה משפעת בעילתו שאז אור א"ס מתנוצץ דרך העילות והעלולים וכלם נקשרים יחד אמנם בהמצא הפרוד ח"ו אור א"ס מסתלק מהם ונסתמו מאורי כל הנמצאים. והנה מטעם זה להיות באדם קשר כל הנמצאים מהמאציל הראשון עד נקודת הארץ התחתונה מדרגה אחר מדרגה כדפי' ביה סיבה שאור אין סוף מתנוצץ בו בפרטות ומאיר בו מבחינה ראשונה שבו עד מציאות נקודה אחרונה שבו שהוא העפר והגוף הזה ולהיות כי הוא סיבה קודמת לכל העולם ומאוחר לכולם ובמעשיו תלוים הכל עליונים ותחתונים היה כל העולם כולו מאיר ממנו מסייפי עלמא ועד סייפי עלמא שהוא נעשה בסיס ומכון לאור עליון וממנו יונקים האור אפילו המלאכים בענין שכל הנמצאים בעולם מסייפי עלמא ועד סייפי עלמא כולם חיים מהחיות המתפשט ממנו וז"ש והוה נהוריה נהיר מסייפי וכו':

והוו דחלין קמיה כולא. לפי פשוטו יורה כענין ומוראכם וחתכם יהי' וגו'. אמנם כשידוקדק הענין היטב נאמר כי היראה האמיתית הוא מהאל העושה כל אמנם אין דרך אלינו לעבוד אותו אלא על ידי מקום המושג דהיינו האצילות עד שנאמר שתהיה העבודה אליו ולא למדותיו. אמנם לא יושג לנו עבודתינו אליו אלא ע"י מדותיו כי לא יצדק אמרנו אליו וחננו מאתך דעה בינה והשכל במציאות פשיטותו אלא על ידי המדה ההיא הנודעת לזה וכן רפאנו וכיוצא. ועל דרך זה לכל הנמצאים למטה היו שואבים שפע מאדם עד שכלם היו רוצים לעבוד אותו לאלוה מפני שהיו אומרים שיניקתם השפע בפעולה הקודמת היה ע"י אדם. וכן פירשו בפירוש הזוהר פרשת אמור עד שאדם הראשון הצילם מן הטעות הזה ואמר בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו שהוא סבה לכולנו וזה יקרא באמת דחלין קמיה:

מאי בצלם אלהים. כי חצי הפסוק הוא ממש חציו השני ויברא אלהים את האדם בצלמו היינו ממש בצלם אלהים ברא אותו:

תרין דרגין וכו' ברא אלהים. הוא מלכות דהיינו דמות צלמו תפארתו כי צלם ודמות הם ת"ת ומלכות ונודע כי ת"ת כלול ממ' ומלכות כלולה מת"ת מפני שנאצלו יחד ובהפרדם איש מאחיו נמצא מציאותו של זה בזה והיינו ויסגור בשר תחתנה ואל שתי מציאיות אלו דהייני תרין דרגין ת"ת ומלכות דכלול דכר ונוקבא שהם כל א' כלול מת"ת ומלכות אמר הכתוב ויברא אלהים מלכות את האדם בכח הת"ת שהוא צלמו וזהו הזכר בצלם ת"ת אלהים מלכות ברא אותו דהיינו הנקבה וז"ש חד לדכר פי' לבריאת הזכר וחד לבריאת הנקבה:

ובגיני כך דו פרצופין וכו'. ראיה על יחוד הת"ת ומלכות בבריאת אדם וחוה ממה שנברא דו פרצופין יחד מורה כי זכר ונקבה העליונים היו מיוחדים ומפני שמציאת דו פרצופין הוא מחלוקת אם פרצוף היתה או זנב היתה לכן הכריח שפרצוף היתה מדכתיב זכר ונקבה בראם דמשמע משעת בריאותם יחד היו זכר ונקבה והשתא קשיא ליה א"כ הרי היתה כלולה חוה באדם יחד א"כ למה אנו צריכים לומר שהיו זכר כלול מנקבה ונקבה כלולה מזכר לזה אמר וכלול הוא מכל סטרוי מסטרא דדכורא כלול בנוקבא ומסטרא דנוקבא כלול בדכורא:

ואע"ג דנוקבא אחידא וכו'. ומזה נראה שלא היינו צריכים אל כללות זה הכי נמי כלול מתרין סטרין נקבה צד זכר וזכר בצד נקבה למיהוי שלים בכולא. פי כללות הזכר בנקבה ונקבה בזכר כדרך ומציאות העליון שבזולת היות ת"ת ומלכות יחד עכ"ז ת"ת כלולה במלכות ומלכות בת"ת:

והוה מסתכל בחכמתא לעילא ותתא חכמת העליונים ברוחניים וחכמת התחתונים בטבע לדעת הכללות אלו באלו:

אתמעטו פרצופין כללות הזכר בנקבה ונקבה בזכר.

במילי דגופא בדברים הגורמים צרכי הגוף:

ואיקרי שת. פירושו לשון יסוד שממנו הושתת העולם:

לא אשתלים ולא הוה שלים. הם ג' בחינות. הא' לא אשתלים הב' לא הוה שלים. הג' לא אשתכח בקיומיה. והם ג'ענינים שצריך האדם לשלמותו הא' קיומו שלא יתבטל וענין זה נתקן ע"י ג' אבות כדפירש לקמיה הב' שלימותו שיהיה כלול בעולם התחתון מכל בחינות הנמצאות בעולם העליון וענין זה נתקן ע"י י"ב שבטים וע' נפש. הג' שיהיה רוחניות עולם עליון נאחז ומתפשט בעולם תחתון וזה נתקן ע"י התורה והמשכן כדפירש לקמן והנה האחרונה שבכלם שהוא לא הוה בקיומיה הוא הראשונה ועלה קאי ולא אשתכח בקיומיה עד דאתא אברהם ולהכי אמרה כדי שיהיה ענין עד דאתא אברהם שהוא קיום העולם אמאי דסליק מיניה. והנה קיום העולם הוא ע"י ג' דברים כדתנן על ג' דברים העולם עומד על התורה דהיינו ת"ת ועל העבודה דהיינו קדשי הקדשים שחיטתן בצפון דהיינו גבורה ועל גמילות חסדים שהוא מצד החסד כנודע ולפיכך כל עוד שלא היה בעולם מי שיפעל בחסד ויגלה מדת החסד בעולם וכן מדת הגבורה וכן מדת הת"ת לא היה העולם מתקיים מפני ששפע שלש מדות האלו בלתי נמשך למלכות כדי שיהיה קיומו של עולם כי שורשי ומציאת כלם במלכות וכאשר אין לה שפע ואור אין לענפיה אור וחיות ואין העולם מתקיים. והנה יסוד מציאות הוייתו היה ע"י שת וממנו הושתת העולם כי עיקר העולם האדם ושאר בני אדם לא נשארו במציאות מפני רשעתם ולא בשבילם נברא העולם אלא בשביל הצדיקים וש"ת צדיק יסוד. אמנם קיומו אחר חיותו היה ע"י האבות ואברהם קיים העולם לא קיום עיקרי כי עיקר קיום המלכות בשפע הנמשך לה מת"ת כלול מג' אבות אמנם היה קיום בלתי שלם וז"ש ואתקיים עלמא לא אשתלם הקיום הנז' ונתן טעם לזה ואמר דאברהם אשתכח ביה ואחיד ביה בימינא במדת החסד ואל העולם אין זה קיומו אלא כמאן דאחיד בימיניה למאן דנפיל פי' הוא נופל ונסמך קצת מנפילתו אבל סוף סוף נקרא נופל נקרא סומך נופלים מפני שאוחז מצד א' בימין ונופל מפני שאין לו סומך מצד שמאל:

אתא יצחק. ועכ"ז לא תיקן אלא אתקיים יתיר כמי שאין לו כח בגוף להתקיים והוא נסמך בשתי ידיו דהיינו ימין ושמאל וז"ש ואחיד בידי' בשמאלא. אמנם כאשר בא יעקב אז היה הקיום עיקרי וז"ש לא הוה מתמוטט ובזה נתקן קיום העולם:

ועכ"ד לא אשתלים עד דקבילו ישראל ירצה שעכ"ז אין להעולם הזה אלא הבחי' השנית מהשלימות שפירשנו למעלה אבל השלישית דהיינו שיהיה רוחניות עליון מתפשט למטה וקשר שרש העולמות לא נמצא עד דקבילו ישראל כי ע"י קבלת התורה נתפשט אור הת"ת הנקרא תורה וע"י המשכן נתפשט אור השכינה בישראל וזה דבר פשוט וז"ש כדין אתקיים עלמין קיום אחר שהוא תוספות מעלה אל העולם העליון ואל העולם התחתון דהיינו דאתהדרו למעלה אנפין באנפין ואשתכחו עילאין ותתאין: