אור החמה על ספר הזהר ג:רל

דאע"ג דמפי הגבורה וגומר יר' ברית יסוד מ' ששניהם יחד נקראים ברית כדמסיק ולז"א דאע"ג דמפי הגבורה דהיינו מ' מצד הגבורה והדין עכ"ז מילי ברית הוו כי אין מ' נפרדת מיסוד אפילו בהיותה דין וז"ש דהא טב וביש ביה תליין אלא שהחילוק הוא טב דאתי מן צדיק המאסף השפע העליון ומטיב למ' אמנם המ' מצד עצמ' דהיינו בהיותה דין ביש דאתי מן דינא מאתר דדינא גוברת שם בחינת' ואז נשפע הדין בשמאל ע"י היסוד אמנם לא מצד עצמו שהוא משפיע הטוב אלא הוא צנור ודרך בו מעביר אליה הדין והיותו מסכים בתגבורה דיניה יקרא כי הברית יחד הם בדין ההוא וצדיק וצדק היינו יסוד ומ' ברית איקרון שניהם יחד כפי מה שהוא הענין הטוב מצדיק גובר על צדק כן הרע מצדק גובר על צדיק ולעולם משניהם יחד הוא הכל ולכן מילי אינון בערך שלא יתפרדו וקשיר ברית כי ע"י היותם נשפעים לייסר יש' יתקשרו יחד שהדין נשפע והם מתייחדי' דברי הברית נינהו יר' דברי הכנעות ודיני הברית לשון ודבור.

ובכל אתר ברית באתר דא הוא יחוד היסוד והמלכות מילה ופריעה שמור למ' וזכור ליסוד עם הת"ת דגוף וברית חשבינן חד והנה השבת נק' ברית על שם יחוד שני מדות אלה בהשאלה אמנם אתר דא שהוא יסוד ומ' איקרי ברית בכל אתר שכן מלת ברית מורה ייחוד יחד:

ת"ח כתיב ונתתי שלום וגומר שלום יסוד בארץ מ' והיינו שלמא דארעא וגומר כי היסוד אמצעי משלים עליונות בתחתונות והיינו לטובה ולהפך ג"כ בייחוד ויסרתי אתכם גם אני צדיק עם הת"ת המדבר בעדו שבע מ' שניהם מסכימין והיינו דברי הברית: א"ר יוסי ואף גם וגומר דלא שבקא לון לעלמין היינו מריבוי ואף גם זאת היינו מ' כנודע אף גם הם שני ריבויים הא' לרבות כמו הם גם היא עמהם אף לרבות שאינ' לפרקי' אלא תמידית דלא שבקא לון לעלמין בין בעת שלום בארץ אויביהם בין בעת שמד ח"ו אף גם זאת עמנו וז"ש דאיקרי זאת דלא שבקא וגומר בריתי פלוג שאין היסוד חצי ברית עם המ' חצי הברית השני.

אבל הכא לא מאסתים ולא געלתים מ"ט פי' כיון שאמר לא מאסתים לא שייך לא געלתים שתחלה הוא המאוס ואח"כ הגעול ואחר שאין מאוס אין געול. ותירץ הענין במשל לבר נש וגומר ויהיה לא מאסתים מצד עצמם ולא געלתים מצד מקומם שוקא דבורסקי. ואפשר לפרש בדרך אחרת:

מאן דסני לאחרא וגומר יקשה כי הכתוב אמר לא מאסתים ולא געלתים לכלותם דוקא לכלותם לא מאס אבל לענין אחר מאס וגעל וזה שנאה הוא שהרי מצינו מאן דסני לאחרא אפילו שלא יר' לכלותו מאיס הוא לקבליה וגעלא הוא קמיה ותריץ אבל תנא לא מאסתים ולא געלתים מ"ט פי' אין מלת לכלותם לו' לא מאס לכלות אלא נתן הטעם למה לא מאס ואמר מ"ט לכלותם בגין דחביבותא דנפשאי וגומר פי' ממנו הכלה שהיא השכינה שהיא עם יש' בגלות ובגינה כולהו חביבין גבאי והעד שהם חביבין שלא אמר לכל' סתם אלא לכלותם שכינ' אותה אליהם להראות שהם חביבים להקב"ה ככלה שהיא שלהם וז"ש בגין דאיהי רחימא דנפשאי רחימותא דילי וגומר וא"ת א"כ שהם חביבין כנזכר היל"ל אהבתים חשקתים לא לומר לא מאסתי' וגומר לז"א לבר נש דרחים וגומר וארישא דקרא קאי ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם שהם מקום הקליפות והטומאה והם סרוחות בעיני עכ"ז לא מאסתים וגומר מצד סרחון המקום וטומאת הקלי' וזה לכלתם שהיא ביניהם שהיא חביבה בעיני עד שהיא מכרחת אותי ללכת אליהם בתוך הטומאה וראה ביניהם כאלו אין סרחון וז"א לא מאסתים אלא נראה בעיני כאלו מעלה כל ריח טוב וז"ש דמי בעיני שוקא וגומר והכרח לזה שלא אמר לא עזבתים ולא נטשתים דהוה משמע שהיה נכנס לשוק הבורסקי אמנם היה מוגעל ומאוס בעיניו.

דאע"ג דמית אתחייב ביקריה יתיר וגומר דוחק הוא לפרש א"ת לרבות אחר מיתתו אמנם יש לומר סתם כתיב כבד את אביך ומשמע כל זמן שהוא אביך בין בעולם הזה בין בעולם הבא. ואפשר לומר דלשון כבד אינו גשמי אלא עיקרו רוחני במקום הכבוד האמתי. אתחייב ביה יתיר מפני שמת והוא צריך הכבוד הזה יותר מכל מאכל ומשתה דהיינו כבוד הנשמה ועוד שהוא נמנע מלחטא לקונו וראוי אל הכבוד יותר. בהאי עלמא שכולם אומרים אשרי יולדתו. בההוא עלמא שזכות תורתו ומעשי' עולה אל אביה בעולם הבא. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. א"ר חייא ודאי כך הוא כי הנה התם נאמר ושמרו בני ישראל וגומר ונרמזו שם ב' השבתות כמ"ש את השבת לעשות את השבת יום ולילה ואח"כ כי הם ברית עול' הנה כי חבור שניהם נק' ברית: ת"ח כתיב ונתתי שלום וגומר רצה להכריח האמור כי אעפ"י שאלו מפי הגבור' כלילן הוו מטב וביש שהם יסוד ומ' דתרוייהו אקרי ברית והנה תחלה אמר אם בחקתי תלכו אטיב לכם ע"י היסוד הנק' טוב שעליו נא' ונתתי שלום בארץ ר"ל אחבר שלום עם הארץ מ' הרי טב. ואם לא תשמעו ויסרתי וגומר שבע שהיא מ' כנזכר אחורי דף זה הרי ביש הרי כי חבור יסוד ומ' אם ייטיבו מעשיהם ולא יטיבו וחיבור שניהם נק' ברית כנזכר. א"ר יוסי ואף גם זאת וגומר הרגיש כמה ריבויים בפסוק ואף גם זאת ותירץ ע"ד האמור לעיל על ויסרתי אתכם אף אני שבע כי הם ת"ת ומ' כמ"ש ר' אבא לעיל וביאר שם ר' אבא כי הוא רחימותא עילאה לגבי קב"ה עם יש' דהוא ושכינתיה אתי לדיירא עמהון בגלותא. וז"א ואף כד"א אף אני ר"ל כי ריבוי זה הוא ירמוז לקב"ה כמו אף אני שפי' קב"ה כנז' ור"ל אני המדבר כי הוא הת"ת כנ"ל הללו מפי הגבורה וגם זאת הוא ריבוי שני היא המ' בזאת יבא אהרן כולהו לא שבקו ליש' לעלמין. לא מאסתים וגומר בגין דלא אתחבר בהו ר"ל לא אעש' דבר זה שאמאסם כדי שאתרחק דלא אתחבר בהו אלא כלא כחדא ר"ל קב"ה ומ' כנזכר עם יש' ובזה לא אמאסם בארץ אויביהם והיינו להפר את בריתי ר"ל כי אם כה אעש' ח"ו אפר את בריתי שהוא יחוד ת"ת ומ' כחדא כנזכר והענין כי השכינ' משכון בידם כנ"ל ואם אמאסם ולא אתחבר עמהם גם אני אתרחק משכינתי ובזה בריתי ח"ו נחלק ומופר לשנים: א"ר חייא וגומר הוא מבואר כנזכר בר' יוסי אלא שמדייק או' לכלותם ר"ל בשביל הכלה אשר היא אתם בגלותם והולכת עמנו ונק' כלתינו מפני שהיא עמנו וז"א לכלתם ולכן לא אעזבם. ואו' רחימא דנפשאי וגומר הוא כי כלה ר"ל רחומה ואהובה כמו נכספה וגם כלתה נפשי ולכן נק' כלה כי כל תאות ואהבת החתן עמה. וקושית ר' אלעזר פשוט' בשלמא אם אמר לא אהרגם וגומר הנה א"ש לכלותם לא אהרגם כדי שלא אבא לכלותם אמנם לא שייך לא אמאסם כדי שלא לכלותם דאפשר למאסם ולהניחם ולא לכלותם. לכן ביאר הכוונה כי אעפ"י שמעשיהם מכוערים לא אמאסם מפני הכלה הנמצאת ביניהם: פתח ואמר בן יכבד אב וגומר הביא זה בשביל ר' אלעזר שאמר חידוש הנ"ל שערב לר' יוסי מאד מאד לזה הביא פסוק זה עליו וביאר כי אין לו' דמשום שאז"ל כבד את אביך במאכל ומשתה וגומר ומזה נראה דבמיתתו פטור מכבודו לזה השמיענו כי גם כבוד שלאחר מיתה בכלל כבד את אביך הוא ואין לך כבוד יותר מזה ולהפך אין קלון גדול מזה וז"א אע"ג דמית אתחייב ביקריה דכתיב כבד את אביך וגומר ודאי מבזה וגומר ודאי עביד ליה קלנא וגומר או אפשר הוציא זה מריבוי א"ת דהיל"ל כבד אביך ואמך אך ריבוי הא"ת הוא לאחר מית'. והראשון עיקר כי הכל במשמע כבד. מהרח"ו נר"ו:

תם ונשלם חלק שלישי ס' ויקרא שלב"ע