אור החמה על ספר הזהר ג:רכט

בנוקבא דתהומא רבא ששם החצונים. מצבעין באודם הדין. טפסי שהם כחות עוד. ונורא דליק דהיינו דין חזקה אתחבר בהו כדי להוסיף דינם וכחם נפקן גומרין שהם כחות הגבורה כנזכר ושטאן בכל כחות הדין ונחתין בתוספת דין עוד להכות והיינו דכתיב ויספתי שכחות הדין היו נחלשים ועלו וקבלו כח דין ותוספת וירדו למטה כנזכר. לא אוסיף עוד וגומר הוכרח לפרש כן מפני שאם הוא כפשטו לא אוסיף לקלל היה ראוי שיצא העולם משם ואילך מקללותיו ואינו אלא ודאי לא אוסיף פירושו תוספת לא יהיה אמנם כגוונא תוספת דייכול עלמא למסבל יהיה כדמפ' ואזיל והיינו שהדין נשפע תחל' מלמעלה ואין מלמט' כמלא נימא שאינו גזור מלמעל'.

הא שבע לקבלייכו היא מ' להעניש כפי מה שחטאתם דא שמיה היא שם אדנ"י מדת הדין הרפה שם לשם יהו"ה. דאיהי שבע שכן היא כלולה מז' מדות והיינו ב"ד עליון ע' סנהדרין דאיקרי שבע ממש שמה שבע. מקץ שבע שנים שהוא הקף ז' מדות שבה שהיא כוללת הו'. ויר' מקץ המ' שהיא נק' שבע שנים באותו קץ עצמו שהיא בחי' שביעי' שבה תעשה מינה ובה. שבע בלחודהא היא בעצמה במדות שבה כדפי' בת שבע היא בת ומדה מיוחדת עם ז' שלמעל' הימנה וממ' שאמר באחרא אפשר לפרש בבינה שהיא ז' כמוה והיינו ה' תתאה המאירה מה' עילאה והיינו אומ' לאנהרא וגומר ולכך דוד ירש אותה מבחינת בת שבע כנודע שהיא מדת המ' ששליטתה היא מכח העליונות אמנם שבע שבה בעצמה למעבד שמטה דהיינו שבת הארץ למעבד דינים דהיינו שבע כחטאתיכם. לאפקא חירו כאו' שש שנים יעבוד ובשביעית וגומר ובאר שבע היא באר מאותם ז' מדות אלא שהם מצד יצחק בסוד הבינ' שהוא חופר אותה כדכתיב ויחפור יצחק וגומר.

ור' אבא פי' כי אף אני אינו לייסר אלא לסייע בעת היסורין לשכינה בגלות וז"ש אתערא עלייכו כדמפרש ואזיל ושבע היא השכינה כחטאתיכם שבפשעינו שולחה בגלות ואף אני לרבות ת"ת עם המ' והם דברי הת"ת המדבר בעדו ואו' אף אני אצא בגלות עמכם. זאבי חקלא ולסטים הם החצונים ששולטים בחו"ל שיכלום אם לא ע"י השכינ' שהיא שומרת את ישראל וקב"ה עמהם בגלות:

ר' חייא ור' יוסי הוו אזלי וגומר דברי הגבורה מבעי ליה שהם מוסר ודין מצד הגבור'. מפי הגבור' מ' שהיא נקשרת בגבורה מפי עצמו של משה אותם דמשנה תורה הם מת"ת שהוא משה ע"י המ' דהיינו מפי עצמו. ואי תימא הא אלין ואלין דברי הברית הוו דכתיב מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב וגומר א"כ היאך אתה אומר אלו מפי עצמו ואלו מפי הגבורה ל"ק דאע"ג וגו'. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. בנוקבא דתהומא הוא סוד נוקבא דצפון כי שם מדור כל המזיקין ומשם מצבעין טפסי ר"ל חוזרין להדליק ניצוציהן וכמו האדם המצייר איזה ענין כי בכל פעם צריך להטביל ולצבוע קולמסו כך אלו חוזרין לקחת כח ולהתאמץ בגבור' שם במדור שלהם בקליפותיהם ואז נורא דדליק הוא סוד גיהנם העליון מרה אתחברת עמהון ונחתי וגומר וזהו ויספתי ליסרה אתכם כלומר אתן תוספת כח לבעלי דינין ליסרה אתכם גם אפשר לפרש או' ונורא דדליק אתחבר בהו לרמוז על צדק אש אוכלת כי גם היא מתחברת עמהם במה שמשפעת בהם סוד דם הדין וזוהמתו המשפעת בחצונים וזהו ויספתי כי אני בעצמי אתן להם תוספת כח ופי' זה נכון יותר: והביא ראי' מלא אוסיף עוד לקלל וגומר שהיל"ל לא אקלל עוד וגומר אלא לרמוז כי בודאי אין לך יום שאין בו קללה אך השבוע' היא שלא יתן תוספת כח להם כנזכר. והשתא קשה אחר שנשבע לא אוסיף עוד לקלל כנזכר א"כ היכי קאמר הכא ויספתי ליסרה וגומר וביאר ואמר תוספת אמאי בגין ליסרה אתכם כנזכר בפ' מצרע דף נ"ד א' כי ליסרה כתיב ולא לשיצאה מה שיוכלו לסבול כדי שיוסרו לכפר עונם וז"ש כאן לא אתן תוספת למארי דינא לשיצאה עלמא אלא תוספת וגומר והיינו יספתי ליסרה אתכם ומי הוא המדבר והמייסר שבע שהיא מ' והיא המוספת בחרי היא מדת הדין כנזכר והטעם על חטאתיכם כדי לכפר ולא לכלות אתכם. ולפי שסתם שבע היא בינה כאו' ויבנהו שבע שנים כדפי' בפ' וארא ל"א ע"א לז"א דאיקרי שבע שנים כד איהי בה אמנם שבע הוא כד שלטא בלחודהא ולכן אית בה כח למעבד שמטה ולמעבד דינין וגם לאפקא לחירו בסוד עבד עברי בשנה הז' כי גם בה יש כח כל הדברים כמו בבינה וז"א כולא בה ולהכי גם היא נק' שבע כמו הבינה אמנם כד ינקא מינה כדין אתקריאת בת שבע והביא ראיה דכתיב ביצחק על כן שם העיר באר שבע לרמוז כי כשיצחק כרה וחפר את הבאר הזאת אז נקרא באר שבע כי האבות משפיעים כבאר ההיא הנק' בור ובשפע ההוא נק' באר.

ויסרתי אתכם אף אני קורא לו ריבוי אף אני וביאר כי ג' בחינות יש כאן ושלשתם נרמזו בפסוק כי ויסרתי אתכם ע"י ל"ט ממנן כחות הטומאה הנז' לעיל. ואף אני הוא יסורין מאת הקב"ה כלו' אף אני אייסר אתכם ועוד אחרת כי גם שבע היא מ' ג"כ היא תייסר אתכם וכל זה על חטאתיכם וכל הנז' הוא לטובתכם וז"א ת"ח רחימות' עילאה וגו' וז"ש לקמן הה"ד ויסרתי אתכם למהך בגלותא בין אינין ממנן דאמרינן וגם אני אהיה עמכון בגלות וז"א ואי תימרון דאשבק לכון אף אני עמכון וגם המ' תהיה עמכם וז"א שבע בכל חטאתיכ' הה"ד ובפשעכם שולחה אמכם היא השכינ' כנודע וכן בחזרתינו מן הגלות בע"ה נצא עמהם וזה אמר כי בשמח' מ' תצאו ובשלום יסוד תובלון וכן נרמזים בפ' ושב ה' וגומר כי ב' פעמים נאמר כאן ושב ושב חד לקב"ה וחד למטרוניתא כמה דאוקמוה:

ר' חייא ור' יוסי וגומר הוקשה לו כי בפ' כי תבא אחר כל הקללות דהתם אמר אלה דברי הברית וגומר מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב שהם אלו דפ' בחקתי וק' כי ברית הוא קיום שבועה והבטח' לטוב' כי ברית הוא ביסוד שהוא לטוב' ולא לרעה וא"כ דברי גבורה מבעי ליה שהם נמשכים מן הדין והגבור'. ותי' ר' יוסי כי אמת הוא דהא אוקמו' דקללות ראשונות מפי הגבורה מלכות והאחרונות מפי משה ת"ת כנזכר פ' ואתחנן רס"ה א' ופ' ויקרא ריש דף ז' והנה התם מצינו שהפ' כללן והשוה אותם וקראם שניהם דברי הברית ואמנם אוקמוה הללו מפי הגבורה והללו וגומר אמנם התירוץ לזה אע"ג וגומר. מהרח"ו נר"ו: