אור החמה על ספר הזהר ג:רכז

ר' אבא אמר פליג אדלעיל דאמר כי חרב בני נשא דאתו מסטרהא פי' מזיקין שהם חרב מלחמ' ממש ואוקמוה הפך זה דהיינו חרב של שלום אבל לדרך זה שפי' לא תעבור דרך העברה בעלמא נפרש סיעתא דילה דהיינו המזיקין התלויים בה והיינו שהחיה בעצמה אינה בארצנו אלא שהולכת אל ארץ אחרת וסיעתיה עוברות דרך ארצנו אפי' חרב כזה לא תעבור. והשבתי וגומר נראה דברי ר' אבא אלא סתמא אתמרו ואם הם דברי ר' אבא הם דברי אחר דפליגא אדלעיל ודייק בפסוק באומ' והשבתי מורה ואפי' העברה. ואו' חרב משמע אפי' חרב גמור דהיינו בר נש מזיינא ואם הם דברי ר' אבא הכי פי' הא אוקמו' ולא דקדקו בפסוק כלל ולפי דבריהם שלא דקדקו לפרש לומר חיה רעה אגרת וחרב סיעתא וגומר אמנם נדקדק ונפרש וגומר. רישא דכשרא הוה לעצמו ועובדוי מתכשרין לישראל שהן משירין. ואמר שבשניהם פגם הא' לא הימין בירמיהו והב' לא כפית להו לישראל. ובעת לאסתמא כי שלמה היה מלך ט"ו ולבנה במלואה ומשם ואילך חסרון הלבנה ובצדקיהו נסתם אורה מכל וכל באו' ואת עיני צדקיהו עור ויאשיהו קרוב לצדקיהו שיהיה אורה נסתם והולך:

דאיהו אתמשכן וגומר כאומ' ובפשעכם שולחה אמכם בין הקליפות בעלי חובות הגובים חובם ממנו ולפי' זה יקשה היאך תקרא בשעת שלום משכון על שם שעת מלחמה ולכך אמר משכונא ודאי כלומר כדי שתקרא בעת שלום משכון צריך לפרוש וגומר קב"ה בעא לדיירא ת"ת נטל כסופא דיליה המ' חמדתו ודאי וקשר' עם ישראל בענין שאפי' הוא יסתלק יהיה היא משכון שעתיד לגאלינו ולדור עמנו ונמצאת עתה היא משכון מיד בעת שלום לדירתו תדיר בנו באותו העת ולעתיד וז"ש בגין דלא אתפרש אפי' בגלות הוא בא עמנו לשמרה אמנם אין דירתו עיקרית וז"ש ואע"ג דאתרחיק מנן משכונא וגומר שע"י אותו משכון השגחתו קצת בנו ואנו מובטחין בגאולה וז"ש מאן דבעי וגומר אמנם עיקר המשכון היה לדירה והיינו ונתתי משכני שנאמרה בברכות בשעת שלום ואנו אוחזים בו אפי' לעת התוכחות אנן נטלין ההוא כסופא דיליה אנו אחזנו בו כמעט שלא כדין וז"א משכונא שביק בידן ואנן נטלין וגומר הוא הניחה ואנחנו נטלנוה כמעט היא עשוקה בידינו ולא תאמר עזבה כעת ויטלוה אח"כ ח"ו לז"א ולא שבקין לה לעלמין:

ולא תגעל הוקשה לו ונתתי קאמר ולא תגעל מבעיא ותירץ דה"ק אינם ב' דברים אלא כולא חד מלה ממה שאתן תדעו שלא תגעל. והענין כי עניני הגשם הם רחוקים מהבורא ומעשה בני אדם בעבודה והבנין והכלים הכל גשמים והיאך אפשר שיהיה שכינה וקשר הרוחני עם הגשמי לז"'א לבר נש דרחים לחברי' נעשה הקב"ה חבר לישראל כאו' למען אחי ורעי ובעא לדיירא עמיה ואינם שוים בענינים לזה שם משכון שלא אגעל ואמאס ערסך בית המקדש ומאנך כליך הגשמים שאתה משרת לפני לזה ונתתי משכני היינו ממש שכינתי הראויה לי והיינו התלבשות בית המקדש רוחני במקדש גשמי וכלים רוחניי' ומלאכים בכלים הגשמיי' ולכך היה נאות אליו והיה הרוחני אמצעי בינו ובין הגשמיים וז"א הא ערסא דידי בביתך והיינו השכינ' שהית' אמצעית בין הת"ת ליש' ובאמצעיתא הוא מקבל הדברים הגשמיים והיינו פי' אחר למשכונא שהיא סבת משכנו:

ר' יצחק ור' יהודה וגומר דאנן באתר דא מקום בלתי מוכן עכ"ז לא בעיא וגומר והפורש מדברי תורה פורש מעץ החיים ת"ת קא משקרו ואיחלפו שתים רעות עזבו מקור מים חיים נחצוב להם וגומר הא משכונא האהל הא מ' והיא בית המדרש שבו שכינה עומדת. א"ל ליהושע שהוא לא עמד במעשה העגל. ונחמי וגומר אם תסלק שכינה בעליונים וינצחו מצוקים לארקים או תהיה שכינה בתחתונים וינצחו ארקים למצוקים. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ביממא בני נשא וגומר הרגיש כי היה ראוי להקדים וחרב לא תעבור שהיא יותר מצוי מחיה רעה לזה ביאר כי תחלה הקדים חיה רעה שהיא למעלה ואח"כ וחרב לא תעבור הם בני נשא הבאים מצדה הממונים לחרב להשמיד מתמן הוו. ור' אבא ביאר כי כבר חז"ל תירצו זה כי הכוונ' אפי' על חרב של שלום כאשר יתבאר ולכן איחרו למטה אחרי והשבתי וגומר ועוד ביאר טעם אחר דדא דילה יר' כי תחלה הקדים את חיה רעה בעצמה ואח"כ שלוחיה הבאים מתחת ממשלתה. ר' יצחק ור' יהודה וגומר אמרו דאע"ג דאנן באתר דא פי' בדרכים כי הולכי דרכים פטורים כי טרודי' הם עכ"ז לית לן לאתפרשא וגו' ואדרבה צדק לפניו יהלך ללותם בד"ת. או אפשר דמשום דהוו קריבי לטבריא אמרו הכי משום דהוו צריכין ליכנס תכף ומיד לביתם ועכ"ז לא רצו רק נשארו שם כדי לעסוק בד"ת. ומה שאמר הא משכונא דיליה יהא בידא דמהימנא וגומר פי' הוא יהושע הענין כי משה היה צריך לילך מכאן ומכאן כמ"ש ושב אל המחנ' לילך בעסקי העגל לשרפו ולהשקות בני יש' ולהרוג החייבים מית' ולהתפלל לש"י עליהם. גם כי יהושע הוי סיהרא ולכן אשתביק בידיה דהוא הוה סיהרא. עכ"ל: