אור החמה על ספר הזהר ג:רכו

עד דסליק שמא קדישא בכורסייא. הענין שהשכינ' למטה בגן עדן של מטה עם הצדיקים ואינ' עולה אל ג"ע של מעלה בכסא הכבוד להתייחד עם הת"ת בצד החסד אלא באור הבקר בתיקוני דוד שתקן כל הלילה.

ואי אתון תשתדלון ירצה לא לבד לעשות דרך התורה תשתדלון להשיג מעלת הייחוד בדברים הצריכים אליו דהיינו למעבד לון ת"ת ומ' כנזכר לעיל כדי שע"י עשייתם לאתקנא שמא קדישא כל השם יהיה מתוקן וגם י"ה יתקשרו. כל אינון ברכאן דלעילא גשמיכם מצד הגבורה מן הבינה בעתם מ' ודאי שאם לא תייחדו לא ימשכו הברכות למטה בתיקוניהון. ומאן אינון הברכות ההוא תקונא וגו' דהיינו חקתי מצותי ואיהו שמא קדישא כנזכר.

דא קב"ה ת"ת ומ' בהיות' מיוחדי' בסוד יהו"ה:

ת"ח אמאי עני חשוב כמת כי המות ממש כרוך אחריו מצטער הוא ודאי אבל מת ממש אינו וז"ש אמאי ומפני שאפש' לומר שמדת העוני הוא כאלו נפשו נטל ממנו מאותו צער יקשה מ"ט אחר שאינו חייב מיתה למה יענש כשהוא כמת וז"ש מ"ט.

ההוא אתר גרים יר' הוא במדת המ' בבחי' החסרון בה שרגלי' יורדות מות א"כ המיתה כרוכה אחריו ואפי' שלא יהיה צער וקשה כמת עכ"ז איקרי מת וז"ש באתר דמותא שכיח ובג"כ איקרי מת.

ההוא דחייס עליה לאפוקי מי שנותן לאיזו סבה אלא צריך שיתן בדרך רחמים כדי שיעורר מדת הרחמי' ויהיה הוא מרכבה אל הת"ת בעל הרחמים. יהיב ליה צדקה כלומר חסר לו חיים משפיע לו חיים והיינו שחסר לו צדקה ולכך הוא מת נותן לו צדקה ומיד הוא חי וז"א אילנא דחיי והיינו כוונת הצדק' שיכוון שהעני מדת המ' והיא חסרה ומה שנותן לו הוא אור וענף הת"ת המתגלה בה:

וצדקה תציל ממות לפי דרכו נראה דמפרש הכי כי העני היה שקוע כמת באחיזתו במדתו וצדקה שאתה נותן לו מעלהו ממדת המות ומצילו מאותו המקום אל בחינת המ' הנקשרת באילנא דחיי וכ"ש שמציל עצמו ומסתלק מן המות כי הוא סוד אילנא דחיי.

וכגוונא דעביד לתתא לעני זה כן מ' היא מסתלקת מן המות אל עץ החיים העליונים כדמסיק. למעבד שמא קדישא כי היו אותיות יה"ו לעצמם וה' למטה לעצמה חסרה דל"ת פרוצה ועתה במעשה הצדקה שממהרת לעשות פועל במדות העליונות שברגע משתנה הגזרה מפני שהוא דומה בדומה כמו שממהר בעני כרגע ממהר למעלה כרגע בייחוד העליון. והני מילי צדקה לשמה שלא יהיה בה מחשבה פוסלתה ליוהרא לשם וכיוצא כדי שתהיה נאחזת בספי' ולא יהיה סרכה אוחז בה והיינו שיקדם התעוררות מן העשיר שיאמר אחפש עני שיקח צדקה זו כדי לייחד למעלה זה הוא צדקה לשמה לשם הייחוד שאם קדם העני ותבעו אז הצדקה אפשר שלא יהיה לשמה אלא לצורך העניים שקדמו וביישוהו או במוכרח לצורכם וז"ש דהא אתער צדקה לצדק שאז הוא הייחוד ממש וז"ש לחברא לון כחדא ו"ה ולא ו' עם ה' לבד אלא יה"ו עם ה' דהיינו למהוי כולא שמא קדישא כדקא יאות. בצדקה תכונני אפשר שיהא תיקון לישראל לז"א לכ"י אתמר שהיא מדת המ' ואמר בצדקה דהיינו אשתלים ואתתקן כדי שתעשה אח"כ היא צדק ה':

ונתתי שלום וגומר ר' יוסי פתח וגומר והא אוקמוה דבעי בר נש וגומר ושפיר ירצה הוא מתיישב ברגזו ואל תחטאו לעולם ירגיז אדם יצה"ט על יצה"ר. האמנם מה שדרשו אח"כ באמרו בלבבכם וגומר הוא קשה ואינו כפשוטו לכך פי' ואמר אבל בשעתא וגומר הה"ד אמרו שאינו מתיישב לאותו דרש. דרמש ליליא מדת הדין גוברת שהוא החשך והלילה. ובר נש שכיב על ערסיה שטועם טעם מיתה וערסיה היא מכת הדין מ' מטה ודאי וסביב רשעים יתהלכון ולכך מתקרבי' אליו כל הרעים ויש להם שליטה עליו:

מתערין בחלמא הענין שאין אגרת ושאר טומאות מחפשים על בני אדם על מטתן אלא הן עומדות על פרשת אורחי הנפשות העולות להדבק בסוד החלום הטהור ואותה הנפש שנטמא' בדבור והסתכל בנשים עריות וכיוצא היא רואה אותם הנפשות בסוד מדת החלום שהם באים לידבק ומיד שהיא רואה אותה פגומה היא דבקה בסוד הפגם שבה ומה שהיה ראוי להחלימה חלום טהור או כיוצא מעניני העולם שהיא שואבת מלמעלה חלק נבואה מחלימה עבירות וקרי וכיוצא ומטמאו וז"ש כמה גרדיני נמוסין מתערין בחלמא ואח"כ אזלין ושאטין מהנפש נכנסים אל הגוף.

למרגזא על חטאיו שלא יחטא יותר בקרי בה יותר נמצא ביניהם והיינו רגזו על מה שחטאתם בוידוי ואל תחטאו בקרי והיינו אמרו בלבבכם בוידוי וק"ש על משכבכם ודומו סלה בכל יום שלא תוציאו נבלה מפיכם. ויש לפרש או' דלא יפוק וגומר שלא יוציא דברים כנגדם שלא יגרה אותם עליו כענין גירא בעיניה דשטן שאם הוא צדיק יסכנוהו ואם הוא רשע יחטיאוהו. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. כגוונא דא ויקוב את השם כי ממש כביכול נקיב ליה כנזכר פ' אמור דף ק"ו בסוד צור ילדך תשי ח"ו ע"ד שמתעלה ע"י הצדיקים כך מתיש כח מעלה כביכול ע"י הרשעים. הנה אם ועשיתם אותם הנה יחולו הברכות עליכם כי תקון העליון הוא הורדת השפע מאבא ואמא אל הת"ת ומ' ובזה גם הם יוכלו לברך אתכם ולהשפיעכ' מטובם וברכתם הבא להם על ידך. והנה שניהם נרמזים בפסוק ונתתי גשמיכם וגו' בסוד כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים וגם אמר ועץ השדה יתן פריו הוא עץ החיים וכל זה הוא רבותא וגם במ' יתן ברכותיה כמ"ש ונתנה הארץ יבולה הנה רמוזין כאן ברכות הזכר והמ' וכל השאר מבואר: ואו' וכגוונא דעביד בר נש לתתא וגומר הכוונה כי ע"י צדקה תחתונה שאדם עושה בידיו גורם ג"כ לעילא כי צדק שהיא דלה וענייה והיא בסוד ואם אין מתה אנכי כי רגליה יורדות מות ונקשרת עם החצונים אך בעת דאתער צדק' אתער אילנא דחיי ואינה נקשרת עם המות:

ונתתי שלום בארץ וגומר הביא הך דר' יוסי כי בו יובן פסוק זה ופי' הפסוק בקיצור הוא כאשר תעשו כן אז ונתתי שלום כי תעשו ותתקנו אותם כביכול ויעשה הייחוד שלום בארץ יסוד ומ' ואז ושכבתם וגומר כאשר נבאר ב"ה. ואמר כי כבר ביארו פסוק זה כי לעולם אין ראוי לאדם להסביר פני יצה"ר ולא יפיק רצונו כי הלא הוא מושכי העון בחבלי השוא ואח"כ כעבות העגלה חטאה ולכן לעולם ירגיז אדם יצה"ט על יצה"ר ויראה לו פנים זועפות ובזה אל תחטאו וז"א הא אוקמוה. אכן פי' זה הפסוק באופן אחר כי פסיק זה איירי בעת השכיבה וכמ"ש על משכבכם וגומר והענין כי האיש המוציא דברי נבלות ביום גורם בלילה בעת צאת נשמתו לעלו' למעלה אוחזין בה החצונים המשוטטים ולכן אינש לא יפוק מלה בישא בפומיה כדי שלא יתער את החצונים לגביה ולכן ראוי לרגוז ולהתעצב האדם ולא ישמח בהבלי העולם עם היצה"ר אמנם רגזו ואל תחטאו ודומו סלה כדי שלא ישתכח בגוייהו בין החצונים כדי דישתזיב מנייהו כי הלא אין לך דבר אשר על ידו אוחזין החצונים בנפשו בלילה כמאן דסאיב פומיה בלישנ' בישא או בנבלות הפה באותו היום כנזכר פ' תזריע מ"ו ב'. ואפשר שירמוז כאן מה שנודע כי אחרי או' ק"ש אסור לדבר כדי שלא לעורר החצונים אחר שהפקיר נשמתו ביד קונו וז"א בלבבכם על משכבכם היא ק"ש ואח"כ ודומו סלה ואל תדברו עוד כדי שלא יתעוררו החצונים וז"א דלא יפוק מלה מפומיה כלומר שלא ידבר כלל ועיקר ולזה לא אמר דלא יפיק מלה בישא מפומיה רק מלה סתם כל דבור אסור בתר ק"ש. ובזה יובן פסוק ונתתי שלום וגומר כי להיות שאתם עשיתם אותם ר"ל אותם שמא קדישא הנה בזה ונתתי שלום בארץ יסוד ומלכות ובזה ושכבתם ואין מחריד כי נשתשכבו על מטתכם אין שום מזיק מחריד אתכם בעת צאת נשמתכם לעלות למעלה והטעם כי הלא אחר שייחדתם שמא קדישא בק"ש שעל משכבכם אז אותה חיה רעה המשוטטת בלילה אגרת בת מחלת השבתי אות' שלא תשוטט בארץ ולא תעכב אתכם מלעלות למעלה. וצריך שתדע סוד זה בקיצור כי נעמ"ה היא המשוטטת ושורה על גופות בני אדם לעשותן בעלי קריין. ואגרת אוחזת ואיגרת נשמות בני אדם שלא יעלו למעלה ודי בזה. מהרח"ו זלה"ה: