אור החמה על ספר הזהר ג:רכה

לית להו אתר זמין פי' לא היה להם אחיזה בדברים העליונים אפילו החצונים כדי שיהיו הם מסתלקים שם להמשיך נבואתם אלא דרך כישיף שמושכים אותו הכח אליהם: הא כתיב אלהים שמורה שיש להם אח זה בשם זה הקדוש ובספירה זו. שמא דא אשתתף בכולא פי' אל הקדושי' למעלה ואל הבלתי קדושים ואפילו בבני אדם למטה כאומ' אלהי' לא תקלל והטעם כי כל האוחזים בדין חצונים ופנימיים יקראו בשם זה מפני שהם משתלשלים מהם: ד"א כאשר ידבר והיה נביא לאומו' ע"י השמאליי' ויהי' המשכ' הנבוא' בהשתלשלו' המזון לחצוני' ע"י שליח

ואי תימא הא ביממא וא"כ קשה הא דאמרת לעיל דוקא בליל' וע"י החצונים והרי עתה ביום ואין חצונים שראן משולשליהון אסתכל בליליא שהיא עיקר שליטתם הוא לידע השע' הראויה ביום וז"ש ובההוא זמנא פירוש בלילה הוה מסתכל לכוונא שעתא הראויה אל הנחש ביום שאין כל השעות שוות ובלילה כל השעות ראויות להסתכל. הה"ד ולא הלך וגומר משמע ששאר פעמי' ביום היה הולך לקראת נחשים שהיה הולך לקראת שעת שליטתם:

אם בחקתי דא אתר דגזרין וגומר פי' במ' ומפני שעיקר חק הוא ביסוד כדפי' בפ' אחרי מות לזה פי' ואמר אתר דגזרין דאורייתא ואין גזרה ביסוד אלא במ' שהיא גוזרת גזרותיה ולז"א תליין בההוא אתר והיינו שהם מהיסוד דהיינו ח"ק נחלק במ' שמלה זו מורכבת מח"ק שהוא היסוד וחקתי נגזר מחקה שהיא המ' והביא ראיה מאו' חקתי תשמרו לשון שמור במ' ופי' הענין ואמר חקה הוא דאיקרי הכי וע"י אותם הגזרות מהת"ת שהוא תורה נעשית חקתי והיינו או' וגזרין דאורייתא בה אתכלילן.

אתר אחרא עילאה ת"ת דהאי חקה אחידת ביה שלא תקרא חקה אלא ע"י היסוד המייחד שתיהן. וקשיא ליה דקרא קאמר בחקתי תלכו ובמשפטים נקט שמירה ולז"א שכיוון לתת של זה בזה ושל זה בזה וז"ש ומתחברן דא בדא וגומר וע"ז שמיר' במשפט וכן ראוי מפני שחקם ומשפטם בתורה שבכתב ותורה שבע"פ ומה שיש בזה יש בזה דעילאי אצילות ותתאי כל מה שמהאצילות ולמט' הם כלולים בת"ת ומ': פקודי אורייתא עצם המצות תרי"ג דהיינו תורה שבכתב וכל גזרי אוריי' תוספ' דרבנן דהיינו גזירת סייגים תורה שבע"פ קדושי אורייתא קדש עצמך במותר לך בהני אחידן במ' ות"ת יחד. בגין דהאי תור' וגומר ועם היות שנפרש מצוה פ' במדה פלונית הכל בענפי שתי מדות אלו שהם תורה שבכתב ותורה שבע"פ ושתיהם גוף א' וענין א'.

וע"ד אם בחקתי תלכו וגומר אין הכוונה על החקים בלי טעם אלא הכוונה כל אינון גזרין ודינין ופקודין דאינון בההוא אתר דאיקרי חקה ואפילו שיש בהם טעם נק' חקים ע"ש מקומם שהיא חק"ה שיש בה דין ומחקקת גזרותיה ע"פ הדין.

ואת משפטי תשמרו אינם ענין לעצמו אלא בההוא אתר כי מה שיש בזה יש בזה אלא שתשמרו משפטי לייחד וז"ש ודא אחיד בדא ולזה הפוגם אינו פוגם מדה אחת אלא פיגם כלל השם כלו וז"ש ודא אחיד בדא ודא בדא ולז' מאן דעבר על וגומר פגים שמא בין שיהי' נוגע בחלק תור' שבכתב או שבע"פ.

וע"ד מפני מה שפי' אם בחקתי תלכו הוא כלל תורה שע"פ ואת משפטי תשמרו הוא כלל תורה שבכתב ודא הוא כללא דשמא קדישא ולא נשאר דבר שלא נכלל בפסוק משא"כ אם הייתי מפ' בחקתי חקים שאין להם טעם שיקשה כי יש עוד חלק מצות שלא זכרם בפסוק. אמנם קשה שאין זה אמתות הפסוק אלא אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ולשבש הספרים ולהגי' מצותי במקום משפטי כמעט נמנע מפני שמביא ראיה מפ' משפט לאלהי יעקב שהמשפטים בת"ת. ועל צד הדחק נאמ' כי המצות בת"ת מטעם שהם שס"ה בגבורה ורמ"ח בחסד ות"ת כוללם יחד נמצא לפי זה מצותי כאלו אמר משפטי שהם בת"ת וכולא חד ודורש מצותי כאלו אמר משפטי ואין ספק שזה מכמ' פסוקים המחולפי' בזוהר וכבר כתבתי ופי' לו בפ' אמור.

כאלו עביד ליה הענין כי העשיה אינו הויית הדבר מתחלתו כמו ויעש אלהים את הרקיע דהיינו תקנו והאירו ולפי זה ועשיתם אותם פי' תאירו ותבהיקו המצות והחקים שהם ענפי ת"ת ומ' שע"י יש' הפועלים המצות למטה מעוררים להם האהבה למעלה והוא להם עשיה חדש' וז"א הואיל ומתערי עלייהו וגומר.

ויעש דוד שם היא מ' שם ולבוש והיכל ליהו"ה והכוונה שנעשה רגל רביעי למרכבה ע"י תקונו אות' בקימת חצות כנזכר בפ' לך לך בפ' חצות לילה אקום וכן בכמה מקומות שלא זכה לזה שום אדם וז"ש ולא הוה מלכא בעלמא וגו' מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ואו' בעד החלון הוא סוד נוק' דתהומ' רבה דתמן כל המזיקין ותמן הוו עבדין כל אינון חרשין וכשפי' ואו' דהא לית להו אתר זמין פי' כי הקדושה היה לו אהל מועד ולכן והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד כי כן הקדושה מי שרוצה לידבק בה צריך לרדוף אחריה ולילך הוא אצלה אך הטומא' להפך כי לית לה אתר ידיע לממשלתה אמנ' היא רודפת אחר האנשים ומתדבקת אצלם לטמאם. ולהיות כי הטומאה היא זוהמא דהתוכא דדהבא דגבורה גם הם נק' בשם אלהים כי לכן אין שום שם משתתף אפי' בחצונים אלא שם זה וזה מובן. ד"א כאשר ידבר וגומר ע"י דההוא שליחא. והענין כי מה שאמר לעיל הוא דוחק כנודע כי לא יבא בתורתינו דברי שקר ואם בלעם היה משקר לא נכתב בתורה וא"כ אומ' כאשר ידבר ה' ע"י שליח שידביר אותו שליח אלי כדפי' ז"ל על פ' ויאמר ה' לה ברבק' ע"י שליח.

ואי תימא הא ביממא וגומר ואיך יתרא' לו ביום אם אין זמן שליטתו אלא בלילה כנזכר לעיל והנה כל מעשה בלעם היה ביום וישם ה' דבר בפיו וגומר הכל היה ביום. אלא ודאי בנחש וגומר ביאור הענין בקיצור כי הנה כוונת בלעם אז לא היתה רק להסתכל בההוא נחש שהיא מדרגה קדמאה ממטה למעלה ושם הוא רוגזא ועיין פ' פקודי רמ"ג א' והיה מעיין אי בההוא יומא הוה שליט רוגזא כמ"ש ואל זועם בכל יום וביאור הענין כי הלא בעת הרחמים כל פטרא אשתכח אך בעת שהקב"ה זועם אז מתגברים כל בעלי הדין וכל החצונים ואז בראות בלעם בנחש הנז' שהי' רוגז מתעורר בו אז היה יודע כי אז עת שהקב"ה זועם וזה מובן וזהו סוד הסתכלות בלעם וחכמתו לא שהי' משיג לעילא ח"ו וז"ש ת"ח בההיא שעתא דרתחא אשתכח והנה לא היה עושה עתה בלעם שום פעולה רק דבעא לאסתכלא אם הוה עידן רוגזא ולכן ביום היה צריך ליעשות הדבר הזה כנזכר ואל זועם בכל יום ועוד שאין כאן פעולה אלא הסתכלות לבד אך לא בא אליו אותו השר רק בלילה רק שהיה הוא מסתכל ומעיין לראות אם היה תלוי רוגז בעולם ולא מצאו וכמ"ש ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים כי לא מצאם כנזכר בפ' אחרי מות דף נ"ח זמנין אית וגומר ואפילו בשעתא וגומר. והנה באותו שעה היה ג"כ שליט' חצונים גם ביום ולכן הלך בלעם לבקשה אז ואפילו הכי לא מצא' כמ"ש ולא הלך כפעם וגו':

אם בחקתי תלכו וגומר כבר פי' במקום אחר כי אין ספק שזה הוא פסוק אחד ביחזקאל סי' ל"ו והוא קרוב אל לשון זה והוא ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחקי תלכו ואת משפטי תשמרו ועשיתם. והובא כאן כי בו יתבאר ג"כ פ' אם בחקתי וגומר כי הם שוים וכולם כוונה א' וז"ש לקמיה ובג"ד אם בחקתי וגומר. והנה הת"ת הוא סוד יה"ו כי בו כלולים אבא ואמא. ומ' היא ה' תתאה והנה באלה השנים שהם חקתי מ' ומשפטי ת"ת נרמז כל השם הקדוש ואמר כי המקיים חקים ומצות הנה נאמר עליו ועשיתם אות' כביכול הוא מתקן ועושה אותם בסוד תנו עז לאלהים וכגוונא דא ויעש דוד שם כי ק' דהיל"ל ויהי לדוד שם כי לא שייך עשיה אלא בדבר ממשיי ופי' על שמא קדישא כי תקנו ועשאו כביכול בסוד חצות לילה אקום וגומר כי היה מתקן המ' ומייחדה עם הת"ת ביום ע"י. מהרח"ו נר"ו: