אור החמה על ספר הזהר ג:רכג

דבר נש פלח וגומר הטעם כי שתי בחינות צריך בבחינת מציאות נשמה דאצילות שבו יכוון בפי' הנסתר בתפלותיו ויכוון לייחד למעלה שאם אין יחוד אין שפע להנהגה ובבחינת נשמה דבי"ע שבו יכוון בסוד בואה בשפע רב לפרנס העולם וזה יכוון בפשוטי הדברים כמשמען בענין שימצא עבד ובן מפני שצריך לתקן למעלה לצורך הספי' ולמטה בסוד העולמות וז"ש למפלח ולאתקנא צלותא דהיינו פשוטי הדברים ברזא דעבד והטעם לצורך העולם וז"ש לאפלח פולחנא וגומר ובבחינת בן אמר לאדבקא רעותיה וגומר דהיינו בסוד הכוונה בייחוד העליון בדרך נסתר ויקשר שתי הדרכים יחד בסוד קשר העולמות שנמצא מקשר האצילות בבי"ע דהיינו סוד שמע ובשכמל"ו וז"ש כולא בכללא חדא לא שיהא עבד נפרד מבן ח"ו.

בן אתדבק תדיר באבוי דהיינו סוד האצילות ותפלתו מתקבלת יותר מפני שהיא מסולקת למעלה מאחיזת החצונים וז"ש לית מאן דימחי בידיה עבד ג"כ צריך כדי להמשיך השפע בבי"ע ולהיותו עבד קונו במדרגת המ' שנק' עבד לגבי מעלה בבחינתה להמשיך למטה כנז' בהיותה אדון כל הארץ וז"ש עביד פולחנא דמאריה ואתקין תקוני עלמין וכן שכרו על שני דרכים.

דאכריז עלוי זכאה בהאי עלמא שהוא עבד ונוטל פרס בעולם הזה וזכאה איהו בעלמא דאתי בסוד שהוא בן וכל שכרו שמור לעה"ב וכן ג"כ כיון שהוא מועיל לכל החיילים שכולם יונקים על ידו אשתמודע ההוא בר נש ואתרשים וגומר וכיון שהוא מייחד למעלה קלא אתער יאות הוא לייחוד וגומר וע"י זה הקשר הוא מולך בכל העולמות לכן עליו נא' אשר בך אתפאר ל' פארות אתה עיקר הסתעפותי והתפשטי בעולם. הרמ"ק ז"ל:

סליק פרשת בהר. ברוך י"י לעולם אמן ואמן:

ר' חייא פתח עמי וגומר אע"ג דאתון סאטן וגומר לפי דברי ר' חייא ראויים היו ישראל לקללת בלעם אלא לא בעינא וגומר כאו' ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם א"כ הוא תוכחת מאהבה. עמי זכר וגומר ר' יצחק אמר גדולה מזו הוא מפסוק הקודם מה עשיתי לך וגומר שאינו תוכחת אלא התנצלות שמתנצל מהם וז"ש אמר לון הכי. מה יעץ וגומר כמה וגומר פי' אין ענין מה יעץ להראות ראה מה יעץ אלא מ"ה התימ' כמה חרשין וגומר עם היות שלא נתבארו בכתוב ובאו ברמזים בתורה כדמסיק וקב"ה לא עביד לן וגו'. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ר' חייא פתח וגומר הובא כל זה כאן כי במעשה הזה הובא פסוק ואף גם זאת בהיותם כנזכר אח"כ. מה יעץ בכמה מילין ועובדן וגומר זה יתבאר לקמן כי היו ב' מיני חרשין בלעם בפומא ומלה ובלק בעובדא וז"א מילין ועובדין וגומר. א"ר יוסי א"ל קב"ה ליש' עמי זכר נא וגומר ביאר טעם לשון זה אומרו זכר נא בלשון זכירה וביאר הטעם כי הוא לרמוז כי הלא אם נמצא כתוב זכור ה' מה הי' לנו וגו' וכיוצא אל נאמר מאמר ותאמר ציון וגומר וה' שכחני ח"ו כי אין לפניו ית' שכחה ח"ו אמנם מי גרם לנו עונותינו מדה כנגד מדה. וא"ל רב יהודה ח"ו כי יראה בטל' ההשגח' ח"ו וזה שקר כי לולי השגחתו ית' אפי' רגע לא נוכל לעמוד בין האומות וא"כ אין לו' ולא בעי לאשגחא עלן. עכ"ל: