אור החמה על ספר הזהר ג:רכב

אעבר עליה והגביר בעצמו יצה"ר ונשתמד ונעשה גוי עובד ע"ז לכך ארכיב ליה בטפת תרח גוי עובד ע"ז ונולד גוי כנז'. ותבר חובא ובניינא בישא שבנה בעבירה כענין ואנכי בראתי משחית שאמ' הפייטן. דלאבוי תרח גוי שנתגלגל בו בטפתו וכן לאמיה שזו הכנעה גדולה לקליפות ששלטו בנשמתו וחשבו שהרויחו ומה שהיה בידם אבדו. וכנגד תשובת המשקל עאל בנורא וכנגד תשובת הגדר אתלבן בנורא וגו' דהיינו לגדור עצמו שלא לחטא עוד צרף עצמו תכלית צירוף וכנגד תשובת הבאה קדש שמו ברבים ועאל בנורא שהיו רוצים להחטיאו והוא לא רצה לחטא:

מוניטא דמלכא היינו סוד צורתו ונשמתו הטהורה מצד החסד שהוא הכסף שקר לה בהכניסו העופרת שהוא סיגי הקליפות מצד הימין למעלה ואח"כ הבדיל הקליפה משם והוריד הצלם למטה. שינוי השם באברהם כי סודו שבעון ע"ז נשתמד ונולד גוי ונתגייר לכך צריך לשנות שמו מגוי ליהודי ובעון שפיכות דמים יש לו סוד הגלות ממקומו בערי הלויים דהיינו מחסד לגבורה. ובעון הערוה מתחלף מבן חורין לעבד כענין חם כנזכר ולכך ביעקב שינוי מעשה בעבודה מאדון לעבד מסוד קו האמצעי למטטרו"ן וממטטרו"ן לעבד תחתון למטה.

תרין טיפין וגומר הם שתי נשמות קדושות נשמות רחל ולאה ולכך על כרחו הוצרך לעבוד שתי עבודות לטהר ב' עונות דהיינו שפגם בה' עילאה בסוד ער י"ה ובה' תתאה בסוד ער ו"ה והיינו שבע דעלמא עילאה לאה שבע דיובל טיפה חדא היורדת דרך ו' עילאה סוד הדעת אתעביד י"ו ז' וכן בסוד טיפה בסוד ו' תתאה ז' רחל ז' דשמטה וז"ש ודא גלוי עריות והאי איהו לאמר ופי' רז"ל לאמר זו אשה כאו' לאמר הן ישלח איש את אשתו והיינו עץ הדעת טוב ורע שהרכיב טוב ברע דהיינו י"ה ו"ה כנזכר.

דאתמר ביה אז ראה ויספרה וגו' היינו סוד התורה שהקב"ה מפי עצמו ראה ויספרה וגו' ואח"כ צווהו ויאמר לאדם וכי מי שלמד המצוה מפי הגבורה אחר ההכנות הללו חטא והקב"ה קבל תשובתו כ"ש שאר בני אדם:

עבד טוב כגון אליעזר בסוד הגלגול שהוא למעלה וגלגולו חייב לו וזה יוצא לחירות בהשלים הגזרה כגון יעקב שעבד שבע ושבע. עבד רע מלמטה הקליפה הבלתי משועבדת וזה מגלגלין עמו ואם לא ישוב מוכרין אותי לגוים. ועבד בינוני שנאמר לעולם בהם תעבודו היינו ממש העבדים שמקומם הקליפה הדקה הקרובה אל הקדושה שאינה עולה משם ולא יורדת ולכן לעולם בהם תעבודו מצות עשה:

כי לי בני ישראל עבדים וגומר פקודא לעבוד בכל מיני עבודה במקדש יוכלל במצוה זו כמה מצות כהנים בעבודתם לוים בדוכנם ושוערים ישראל במעמדם ותפלתם דהיינו עבודה לבר ממקדש ואפי' עסק הרמ"ח מצות הכל יוכלל בלשון עבודה וז"ש לאשתדלא בתר פקודי וגו' והמצוה הכוללת היא מצות היהדות ופרטי המצות הם רמ"ח מצות.

בזמנא דידע ליה בר נש לקב"ה הענין בקצרה כי כל איש ישר' יש לו נפש רוח ונשמה מבי"ע וזהו עבד בעוד שהוא עובד קונו ע"ד הפשט שאינו מכיר מבוראו רק פשטי הדברים וכן בתפלתו בכוונתו לייחד בורא עול' דהיינו אירח כלל אף אם יעמיק לדעת אמתת הדברים בשורשם כמו שפי' החוקרים בכל ענין זה לא יעלה יותר מעבד מפני שאינו מחפש בגנזי קונו שהם סוד הקבלה ומי שיעמיק יותר לידע גנזי מאריה דהיינו סודות העולמות העליונים ופרטי הענפים בספי' וקשר הייחוד הנה כמו שהוא עוסק בספי' כן נשפעת אליו נשמה דאצילות בן לקב"ה ושכינתיה דהיינו נפש ממ' רוח מת"ת נשמה מבינה וזה כשיכוון בתורתו ובעסק סודותיו לייחד ולקשר בסוד הייחודים העליונים והשפעת הספי' וייחודם זו בזו יקרא בן בית שכל גנזי רבו בידו ואינו נשלל מעבד וז"ש ואע"ג דאיקרי בן וגו' לא יפיק גרמיה וגו' בענין דכולהו איתנהו ביה וכן הוא בסוד הנשמה שנשמה דאצילות מתלבשת בנשמה דבי"ע שהוא עבד.

והאי עבד איקרי אדון וגו' לפי דבריו אלה עבד במ' ובן בת"ת והטעם מפני שענפי המלכות שהיא אדון כל הארץ מנהגת העולם ע"י בי"ע לכך העבד השואף משם נשמה הוא בסוד ענפים אלו אמנם הבן הוא בפנימיות המ' המתייחדת עם הת"ת מצד האצילות כנז' לכך בן מת"ת עם המ' מצד האצילות והיינו דמסיק כי מ' בבחינה זו שהיא מתפשטת במדרגות אלו להנהיג העולם התחתון במאמר הת"ת נקראת היא עבד לגבי מעלה ואדון כל הארץ לגבי מטה. ומצד התחתונים שהם בי"ע הם משבחים תדיר והיא נשמתם משבחת עמהם בסוד פרק שירה העולה ממטה למעלה דהיינו בחינתה בהם ואז היא עבד וצריך העובד להיות בבחינה זו משורר ומשבח ובהיותו בן מכוון לייחדה בתפלתו עם הת"ת והיינו בבחינתה שאינה מנהגת העולם כדי להתייחד למעלה ולכך צריך האדם להיות בסוד התפלה בשתי בחי' בבחי' בן ועבד והיינו דמסיק בפולחנא דבר נש פלח וגומר. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו מסכים למה שכתבנו ולזה השמטתיהו:

גליון רתח לקב"ה כי תר"ח בהיפוך הוה רת"ח ועיין בתיקו' דף ע"א וק"ג. לבתר אתא יעקב וגומר מכאן לא יקשה לך מעתה למה נשא יעקב ב' אחיות. עכל"ה. ועיין בספר אור הגנוז בס"ד: