אור החמה על ספר הזהר ג:רכא

בקפטורי לשון שלשלת בהשתלשלות זה. טפסי לשון סירכא וכן פי' בערוך ר"ל המיתה נסבכת בו טיפסא חיה רעה. בעי למרחש וצורך הענין היה שיגיע אל שערי המות ויתבטל הגזרה שאל"כ אם לא יבא הגזרה כעת יבא אח"כ או אם לא יבא בדרך זה יבא בדרך אחרת ולכך עמדו לראות. אדהכי נחת מאילנא היינו גזרת המות וחלק סמא"ל שאינו מניח חלקו וצורך גדול להגיע האדם אל סכנת המות. וטיפסא הוא מצות הצדקה המזמין קטיגורו של סמא"ל ומצילו מידו בענין שינצל ויתקיים הגזרה בטח בה' שיתן לך ועשה טוב צדקה לתיקון היסוד ובזה תנצל מן המות והיינו שכן ארץ. ורעה אמונה תזכה לכמה מצות אחרות. דכד אתער צדקה הא טוב דהיינו שמשפיע מהת"ת אל היסוד הנק' טוב להשפיע אל המ'. צדקה אילנא דחיי ת"ת ואתער על ההוא אילנא דמותא מ' שהמות בגזרת דיניה ותחתיה היא המית' ורגליה יורדות מות. ונטיל במה שמשפיע בה החיים ומהפכה ממות לחיים וגזרותיה מתבטלות בכל עת כד"א וגומר. ולא תימא וגומר שיעור הענין עושה צדק' לא לבד יעש' צדק' בעת הידוע שהיא המ' שאינה נק' כל עת אלא עת ידוע כאי' ואל יבא בכל עת כי אם בזאת שהיא מדת המ' ולז"א עוש' צדק' לא במ' לבד וז"ש ולא תימא בכ"י בלחודוי דאיהי עת רצון מפני שהיא נדבקת ברעוא שבכתר וקדישא מצד החכמ' והבינ' אלא אפי' בכל עת דלתתא שהם כ"ח עתים וי"ד מהם החצונים כמעט דבקים והיינו עת רעה אפי' עתים אלו הוא מהפכם לרחמים ומתקנם בצדק' דהיינו אור הת"ת המתפשט בכל העולמות מפני שבעת הייחוד כל מלאכים כל חיות ושרפים מקבלין דין מן דין והיינו וקרא זה אל זה ומתרגמינן ומקבלין דין מן דין. כל מאן דאחיד לא בצדק' לבד אלא גם בתורה ושאר הייחודים מן הטעם הנז'. ואפי' מן מותא וגומר מבני אדם בעלי בחירה כ"ש מחיות שאינם בעלי בחירה. בכולהו אתער ירצה בענייני המצוה גורם יחוד ויתעורר הת"ת להשפיע במ' לזון כל באי עולם שאין זולתו וז"ש והאי אתר וגומר. תלמידי חכמים מאי עבידתייהו עניינם זר שהן אחוזין בעץ החיים וגורמים ייחוד ותועלת לכל העולם והם מתפרנסים בדוחק גדול. אילנא דחיי ממש כדפי' בפרשת בשלח שהם מושכים מזון דק שאינו מתגשם אלא רוחני לחיי עולם ועוה"ב בינה לא אשתכח בהאי עלמא שאין הנהגת העולם הגשמי אלא מז' מדות אמרתי עולם חסד יבנה ולכך אין אור הבינה מתגשם בו.

כדין אתזן ביה בשפע הבינה ואתנטעו שרשוי בסוד נשמה דאצילות הדבקה בבינה והיא משפעת לנשמה דבריא' בג"ע עליון שהוא מושבה:

השתא אכלי וגומר אחוזים במדת המ' שהיא עניה ומתפרנסים בעוני כמוה והיינו פירי דקאמר ועניינו כי מעשה התורה גורם ייחוד למעלה שיתייחד הת"ת עם המ' כאור הבינה עליהם ומייחוד זה הרוחני נמשך מעט ריוח בעולם תחתון מצד היות המ' באור נמשך קצת מפירות עץ זה הנטוע שהוא עץ החיים הקרן קיים לעוה"ב והפרי קצת מזעיר נמשך להם מה שאפשר להתגשם בעולם התחתון. מאי זרוע דא גבורה יר' תתאה מה שנמשך מהמתקת הדין מפני ייחוד הבינה בת"ת ושתיהם במ':

צמצומא זעירא וגומר הענין כי כל מה שהוא משכן לרוחני יש לו בגשם חלק יותר מעט והעד הר הבית רוחניותו מעט בערך המקדש בעצמו והעזרות רוחניותם מעט בערך ההיכל וההיכל רוחניותו מעט בערך קדש הקדשים וקדש הקדשים אין רוחניותו כרוחניות הארון ממש וכן היא ערך א"י לערך כל העולם כולו מפני שכל מה שיתאחז ברוחניות יתמעט גשמיותו ולזה ת"ח מזונם בגשם מעט אמנם רוחניות השורה במזון ת"ח אינה כרוחניות השורה במזון שאר בני העולם כי מזון בני העולם יש בו רוחניות להתפרנס אבל מעט אמנם מזון הת"ח מעט הכמות ורב האיכות וז"ש דמזונא דהעולם הבא לאו איהו כהאי עלמא הגשמי שהוא רוחני אלא צמצומא זעירא בגשמי דחילא דיליה ורוחניותו רב למאד דאשתכח במתיקו דאורייתא ובלחמם יושפע להם מזון התורה לחדש כמה חדושי תורה ובגשמי מועט וברוחני גדול ורב ורם וז"ש ודא טעמי אותו הרוחניות על ההוא איבא דאילנא תתאה שהיא המ' המפרנסם בעוני וגשם מועט. כמה נחלין מו' קצוות סחרן לדוכתייהו מ' וישתרשון ביה בעוה"ב כנז"ל בסוד העדן העליון שהוא בחכמה ובשרשיה העליונים שבכתר ואין מי שיודע ענין זה אלא הבינה והיינו עין לא ראתה העדן הזה שהוא סוד החכמה ושרשיה כדפי' אלי"ם בינה זולת הבינה אין מי שישיגה והעוסקים בתורה וזוכים לנשמה דאצילות נאחזים בבינה בתוכיותה וזוכין לזה והיינו למחכה לו ואינם רוצים במזון העוה"ז. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. פתח ר' יוסי וגומר זכאה חולקיה דמאן דעביד צדקה מדידיה ומממוניה וביאר הטעם נכון והענין כי צדיק הוא יסוד וצדק מ' וצדקה ת"ת והנה על ידי שנותן צדקה עם הת"ת הנק' צדקה מתעורר ומשפיע ביסוד הנק' טוב ואז שלשתן מתדבקין יחד ת"ת ויסוד ומ' ובזה וצדקה תציל ממות כי צדקה ת"ת אילנא דחיי ולכן מציל מן המות כי כנגד שהוא השפיע בחיים העליונים גם הוא נשפע מהחיים ונצול מהמות כי אפי' מ' אילנא דבה אחידא מותא כד אתער לקבלה אילנא דחיי גם היא עשיית עץ החיים. ואומרו עושה צדקה בכל עת פי' הוא מתקן הת"ת הנק' צדק' ומ יחדו בכל עת. ומה שקראה בכל עת הכוונה כי אפי' בעת שנקראת אילנא דמותא כי היא מחוברת אל החצונים הנק' בכל עת בסוד ואל יבא בכל עת עכ"ז מתקן בצדקה ומייחדה עמה ונעשית גם היא עץ החיים. או אפשר כי בכ"ל דא צדיק הנקרא כ"ל וע"ת היא מ' הנה נרמזו ג' ת"ת יסוד ומ' ביחוד א'. עכ"ל:

קח ע"ב רעיא מהימנא בס"ד ובשנה השביעית וגומר פקודא דא לשבות בשנה השביעית וגומר אלו הם מצות זו אחר זו בעליה כי ראשונה היא לשבות והיינו שביתת הארץ במלכות כדכתיב ושבתה הארץ וגומר ואח"כ עולה יותר ביסוד והיינו לפדות עבדים בן יש' שנעשה עבד יצא לחפשי עולה ממקום העבדים אל החירות תחלת מדרגת הזכרים ביסוד. ואחר כך שמטת כספים והיינו לכל ישראל הלווים והם בסוד הת"ת בא להם החירות ואח"כ עולה אל הבינה היובל הרוכבת על ז' ספירות כלולות משבע שבע שנים שבע פעמים ועל השביעיות הבינה דהיינו חמשים שנת היובל.

הכא רזין כלומר עד השתא סליק אדעתין דשביעיות הם מצד שבע ספי' אמנם הכא נתגלה בסוד מצוה זו שאין הדבר כן אלא כל שביעיות מסטרא דשכינתא והענין במה שאנו מונים ז' והשביעי שנת שבתון לארץ נמצא השביעי החשוב במ' א"כ ממילא דכל השבעה הם במ' דאם היו בז' ספירות כנזכר א"כ היה ראוי שיהי' השביעי שהוא חשוב בחסד דעדיפא מכולהו אמנם ממה דאשכחן דשביעי במלכות משמע בהכרח דכל השביעיות בה במ' וז"ש כל שביעיות מסטרא דשכינתא דהיינו מ' שהיא למטה מן היסוד. דאתקריאת שבע כלומר אנו מונים ו' שבה ובהגיענו לשביעי שבה דהיינו שהיא דבקה ביסוד דהיינו שבת היא שנת השבע שהיא שבת לארץ בענין דאתקריאת שבע מסטרא דצדיק שהוא שבת ודאי שהוא שביעי לבינה כשנמנה מן הבינה בענין שימצא חירות קצת למטה לעבדים וללוים וז"ש מסטרא דצדיק דאיהו שביעי לבינה בענין שהבינה משתתפת בקצת בשביעית בענין שממנה ימשך קצת חירות כנזכר וכאשר נכללת המ' משבעה פעמים שנתקדשה למטה שאז היא בת שבע כלומר מדה א' משבע פ' שנתגלתה רוחניותה בעולם השפל ושמטה א' נתגלתה ממדה א' ושמטה שנית ממדה שנית וכולם מקודשות לכך נמצאת בת א' של ז' מדות א"כ היא בת שבע מסטרא דאמא עילאה לא מצד היסוד אלא מצד היסוד נתקדש כל שמטה ושמטה בסוד החירות הנמשך לה כנזכר ובהיותם עולות לשבעים שמטות עול' עד הבינה דהיינו מסטרא דאימא עילאה כי כן עולה מהיסוד עד הבינה.

דאתמר בה שבע ביום הללתיך ר"ל אני משפיעך ומהללך ומאירך שבע בכל יום והא כיצד אלא שתהיה בינה א' מהשבעה כדי שיהיו שבעה זולתה שבעה נשפעים בה ואפשר דקאי למאי דאמר לעיל אתקריאת שבע והיינו דכתיב שבע כלומר דוד קורא למ' שבע אתה הנק' שבע ביום הללתיך על משפטי וגומר:

שבע שמהן אינון וגומר היינו לפרש סוד היובל והענין כי השם נחלק למ"ב אותיות והם מ"ב אורות ונצרפם לז' תיבות כל חלק ו' אורות והם ז' אורות אחרים בזולת המ"ב והם אותיות ותיבין והשם כולו יחד נעשה אור דק יפה מהז' והיינו סוד הבינה שהוא החמשים וז"ש כלל אתיון ותיבין וגומר וכל השם יחד אימא עילאה שנת החמשים שנה כלומר אור הכולל חמשים אורות כנז' וראיה שהשכינה היא בת שבע מדה א' של שבע מדות דהיינו שבע שמטות בענין שהיובל הוא הבינה במ' כנזכר והיינו וקראתם דרור בארץ דהיינו במ' בה תהא שכינתא דרור ופדות ושביתה ליש' מפני שהיא מדתן של ישראל שעליה נאמר והיה זרעך כעפר הארץ דהיינו המ' א"כ וקראתם דרור בארץ היא המ' כנזכר. ופי' שהם ג' בחינות בשם הא' אותיות הב' שמות הג' כל השם יחד וכנגד שלשתן אמר כל ספירה מאלין שבע וגומר דהיינו בחינת השמות שית גדפין וגומר דהיינו אותיות ובהון קב"ה בינה דהיינו בחינת כל השם והענין כי האותיות בפרטות למטה המלאכים שהם כנפים כנופיא ומחנות למטה מהשכינה והשמות בספירות ז' שמות ז' ספירות וכל השם בבינה ונודע כי המלאכים לבוש וכסות להנהגה הדקה הנמשכת מהספירות ונפעלת ע"י המלאכים להלביש הנהגתם והם ו' קצוות שבכל ספיר' וספיר' ובינ' פעולותיה נעלמות והיא פועלת ע"י הספירות כנודע.

ובינה איהי אחת וגומר כלומר עם היות שקב"ה שהיא הבינה בשתים יכסה פניו וגומר כנזכר עכ"ז אין ריבוי בחינות אלו בבינה שהיא לעולם א' והוא כדמיון אור השמש המתפשט בעששיות המשתנות לגיונים רבים שאור השמש לעולם א' וכן כאן לעולם אור הבינ' אחד ושכינתא תתא' כלומר בערך היותה שוכנת ודרה בתחתו' המתרבים בבחינתם יבחנו ממנה אליהם שבע דהיינו שבע שמות דאמרן דהיינו שבע ספי' ואם יתרבו בחינותיה אינה כבחינת עצמותה שהיא באחדות שם הבינ' ובערך היותה שכינת' תתא' ודרה בתחתונים המתרבים בבחינתם יבחנו ממנה אליהם שבע אמנם בינ' גם במה שהיא נבחנת אל המ' שבע היא אחת והענין במה שנז' בזוהר בראשית כי הספיר' לעולם אחדות גמור' ולא יצדק חשבון ומספר בהם אלא בבחינת' במ'.

ולעילא מבינ' ההנהג' הנמשכת מכתר לחכמ' ומחכמ' לבינ' אין בה ריבוי הבחי' וההנהגות אלא הכל סוד הרחמים כי אחדות ההנהג' שבכתר וחכמ' הוא אחת לעולם בין למט' ברדת האור אל הספי' בין בהיותו למעל', אמנם הבינ' אינו כך אלא אחת בערכ' למעל' בערך עצמ' אמנם בערכ' אל הספיר' דהיינו אור נצוץ אור' המתפשט בעששית שהיא מ' היא מסתלקת לשבע ולכך היא אחת דוקא למעל' ולכך הי' מזה למעל' והיינו אומ' אחת דהיינו הבינ' ואח"כ מזה למט' ואו' אחת ואחת כלומר ואחדות כתר וחכמ' אפילו למט' הוא אחת ואחת אמנם אח"כ מזה סוד המ' שבה ריבוי הבחי' ימין ושמאל מתאצל האור מבינ' ובה מתחלק ומתפוצץ האור לנצוצות בענין שהם אחת במ' ושתים ימין ושמאל. וזה לפי היותר מועט שאפשר אמנם בהגבר האור בה יעשה א' ושלש ע"י קו האמצעי המכריע בין ימין ושמאל וכן יתרבו בחינותיה ע"י הת"ת הנוסף על נצח והוד ויסוד וכן יגבר יעלה עד שתתקרב לבינה בכל הבחינות ויעשה שבע עד עלות ההנהגה עד החסד וכאשר יעלה לשבע יעשה בה סוד שבע שמות מ"ט כנזכר ומיד אחת יובל ושבע שבע שמטות כנזכר והיינו שמדרך הקדוש' לעלות לקדש ולא לרדת כדפי' ז"ל מעלין בקדש וגומר. אמנם המים הזדונים שהם השרים לאומות וכ"ש החצונים וילכו המים הלוך וחסור והיינו ע' פרי החג ותגבורת הקדוש' גורם מיעוט החצונים כנודע וז"ש אימתי הם הולכין ומתמעטין בריבוי הבחינות בקדוש' וז"ש בתר דשכינתא תתא שריא בשבע שנטלה בשבע שמטות שמיד הם אחת ושבע בסוד היובל היא קדש תהי' לכם וקראתם דרור חירות ממלאך המות וגומר. ותנח התיבה שהיא מ' בחדש השביעי שנכללה משבעה חדשים שהיא נק' חדש וראשון ניסן חסד וגומר עד החדש אלול יסוד ומיד החדש הז' תשרי דהיינו מ' והרי היא כלולה משבע ומיד בה בינה יום הכפורים ודאי והיינו ותנח מדיניה התיבה בחדש השביעי ומיד ע' פרי החג שהם ע' שרים מתמעטים והולכים.

בשבעה עשר יום לחדש סופיה דקרא דותנח התיבה קשיא ליה מאי י"ז לענין המ' ואמר שיש ג' בחינות הא' איהי שביעא' מצד הבינה הנק' שבע הנז'. איהי עשיראה כשיוכללו ג"כ בה אחת אחת ואחת ג' דהיינו עשר ספירן כדקאמר לעיל הא עשר ואיהי רביעאה כשהיא רגל רביעי במרכבה להיות אימא עילאה עליה וכל בחינות אלו להיות הבינה רופפת עליה וז"ש דסליקת בהון אהי"ה דהיינו אימא עילאה בינה הנק' אהי"ה וכן עולה שלשה בחינות אלו אהי"ה:

פקודא לחשוב שנת היובל וגומר הנה המצוה ביובל להחזיר אחוזה הי' הענין כי הארץ שנתחלקה לשבטים לא נתחלקו ע"ד מקרה רק ע"ד הגורל כדכתיב על פי ה' והענין כי יש לכל שבט ושבט חלק ונחלה בארץ לפי בחינת הנשמה כחציבתה מהארץ העליונה שהיא השכינה הדרה בארץ וכפי ענין בחינתה בארץ הגשמית הקדושה כן ראוי שישכנו בה ישר' לפי בחינתם בה בסוד חציבת נשמתם. ולזה בכל יובל ויובל צוה הקב"ה שישוב אחוזה לאשר לו מאבותיו. והענין כי סוד הגלגול נמצא דהיינו גלות הנשמה מפני רעתה או מפני מעוט מעשיה תתגלגל מבחינה אל בחינה כדפי' בתיקונים ואח"כ יחזרו להתיחס למשפחותם לבית אבותם לאחוזתם ויחזרו אל שורשם ואל בחינתם הראשונה בסוד הנשמות שהם אצולות מבינ' שהיא סוד היובל:

שמטה שכינתא קשיא ליה למה אין חזרת הנשמות אל משפחתם ובחינתם אלא בסוד הבינה ועוד בבינה היאך שייך לומר יחזרו אל שורשם כל א' אל משפחתו ובחינתו והרי אין שם אלא אחדות א' גמור ואין שם משפחות ובחי' מתחלפות זו מזו. ותירץ שמטה שכינתא תתאה דאיהי משבע שנים והיא מעוטה בריבוי הבחינות והבינה מקור הנשמות מרובה בריבוי הבחינות והיינו סוד יובל אימא עילאה בינה דאיהי חמשין שנה א"כ למט' במ' ישתמשו שבע בחינות לבד א"כ בהכרח מוכרח שיתרכבו בה הבחינות זו בזו וזו בזו וזה יחייב הרכבת הנשמות וגלגולם אמנם בסוד היובל שבה ריבוי הבחי' דאיהי חמשין שנה כנזכר שם יתקשרו הנשמות בבחינתם ומשפחתם כי יש באור הבינה כח להתלבש בחמשין שנין והיות אורו מתפוצץ לכמה הנהגות ובחינות ולא כמ' שאין כח באורה אלא להשתמש בז' בחינות סוד השמטה כנזכר לעיל.

ובה מתיחסין וגומר להכרח היות אמת שיחס הנשמות בשורשם מהבינ' והעד שהרי מצד הבינה נתיחסו הבנים באבות ביציאת מצרים וכן לעתיד באו' שער ראובן א' וגומר שיתיחסו ישראל הנשמות הקדושות כדי לשרות עליהם השכינה באו' להיות לך לאלקי"ם בזמן שזרעך אחריך ר"ל ע"י יחוס הבנים אחר האבות כתיב להיות לך לאלהי' ולזה בה בכח הבינה שנתפשט בהם דמסטרא דיובלא נפקו הוכרחו להתיחס להבדילם מערב רב דהיינו הנשמות דיש' הקדושות שהטיבו דרכיהם בתשוב' שהיא הבינה והוצרכו להתיחס מצד הבינה אמנם ערב רב שאינ' מצד התשוב' אלא למטה מצד החצונים בסוד הגרי' לא נתיחסו וז"ש דאינון דהוו מארי תיובתא בה אתמר בהון וגו' כלומר אותם שלא שבו בתשובה והיו חוצה מתו בג' ימי אפלה ואותם ערב רב ג"כ נשארו אמנם בלתי מיוחסים אבל בני ישראל כתיב וחמושים עלו וגומר דהיינו א' מחמשים כל א' היה מסוד נ' שערי הבינה דהיינו יובלא כנזכר. וא"ת השאר שלא נתייחסו כנזכר היה ראוי שלא יהיה להם גאולה כל עיקר כיון שלא היו מהבינ' שמשם החירות ותירץ שיש גאולה קצתית מהמ' ומשם היתה גאולתם וז"ש ושכינתא תתאה שהיא שמטה דאמרן איהי גאולת וגומר והראיה שהיא גאולת בתי ערי חומה דאתמר בה ובתי החצרים ומדתלה בתי החצרים ביובל מכלל שערי חומה גאולתם למטה בשמטה והענין דבתי ערי החצרים ובתי ערי חומה כולהו איתנהו בה דאיהי לבא כדמסיק ותרי בתי לבא הם סוד הימין והשמאל שבמ' שבהם סוד משכן התורה שהוא ת"ת והיינו דמסיק והמים להם חומה מימינם ומשמאל' וכאשר הם מארי תור' התור' מגינה עליהם וגאולתם תכף נגאלים מסוד גלגולם ואינם צריכים ליובל כי זכות התורה חומה מגינה עליהם ומעמדת נפשם באחוזת' אמנם אם הם בתי החצרים שאין חומת התורה עליהם אינם זוכים לשוב מגלגל נשמתם למשפחתם שהוא החירות אלא דוקא עד תגבורת אור הבינה שהיא סוד היובל. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ובינה אחת ושכינתא וגומר הכוונה דכיון דתחלת מספר אחת היא בינה אימא עילאה הנק' אחת נמצא אחרית המספר היא שכינתא אתקריאת שבע כי בה נכללין השבע. ואו' ולעילא מבינה אחת ואחת כלומר כתר וחכמה כאשר פירשנו לעיל דף ק"ב שאנו מתחילין מן הכתר ואו' הא ספירן שתים וגומר הכוונה כי עתה שאמרנו דאחת היא בינה א"כ שאר הספירן הם שתים היא חסר וע"ד זה הוא יסוד ז' ומכח אלו הז' אתקריאת שכינתא על שמם שבע והיו המים הלוך וגדול. אמנם בתר הכי הם מכחות דלתתא דשכינתא כביכול הלוך וחסור כי גורמים לחסר השפע וז"ש מכאן ואילך כלו' בתר דקבלה מיסוד היו הלוך וגדול אמנם כאשר היא מסטרא נוכראה אז המים הלוך וחסור ועתה חזר ואמר אימתי אמרנו לעיל הלוך וגדול בשעתא דשריא בז' הוא יסוד חדש הז' בי"ז יום דאיקרי שבע' כמ"ש ואקרי עשר כי היא עשרות וגומר ותבין מ"ש פ' אמור דף ק"ב על ובחמש' עשר יום של סוכות כי היא נק' בעשור בכל אתר והחמש' הם נ' שערי בינה בבינה ות"ת נצח הוד יסוד וכד אתחבר מלכא באבהן הם ח"ג אז נק' שבעה כי היא עשור כנזכר וז' וז"א בשבעה עשר כי היא הז' והיא העשור וז"א דאיהי שביעאה והעשירא'. ואו' ורביעא' רמז שהיא אות רביעית של השם וגומר. עכ"ל:

קט ע"א אמר ר"ש וגומר הענין כי לפי דברי ר"מ בתי החצרים הם בתי ערי חומ' דהיינו בחינת ימין ושמאל שבמ' אלא כאשר יהיה בהם תורה דהיינו הת"ת יקרא בתי ערי חומ' וכאשר אין בהם ת"ת יהיו בתי החצרים א"כ משמע כשיש חצר אין בית ואם יש בית אין חצר והקשה ר"ש שיש בית במקום חצר וחצר במקום בית וז"ש והא אשכחנא חצרים אע"ג דאיכא בית איכא חצר וראיה מדכתיב ותעמוד בחצר בית המלך הרי שיש בית וחצר. ועוד ב' שאפילו שיש יחוד דהיינו תורה יש חצר וז"ש בכל אתר המלך סתם דא קב"ה ת"ת ואמר נוכח בית המלכות דהיינו לייחד המלך תורה בביתו ועוד כי הוא עומד ומייחד דה"ק ותעמוד אין עמידה אלא תפלה מעומד דהיינו יחוד קב"ה ושכינתיה והיינו נוכח המקדש דכל יש' צריכין וגומר דהיינו לייחד קב"ה בשכינתיה א"כ בית וחצר בשכינתא בעת הייחוד, ועוד קשה דחצרות ה' תרין הויין וז"ש הכא מאן חצר הפנימית דמשמע חד דודאי אינון חצרות בית ה'. ור"מ תירץ שיש חצרים ויש בתים והענין כי סוד שם יהו"ה מתלבש באדנ"י והיינו י"ה מתלבש בא"ד ו"ה מתלבש בנ"י והם תרי בתי לבא פנימיים שהם רחמים סוד ג' ראשונות בתי גואי. וז' מדות הכלולות בו"ה דאית בהו דינא מתלבשים בנ"י תרי אזנים דלבא משום דאזן תמן דינא ונק' בתי בראר ומאי דאמרן חצרים ובתים לעיל הכוונה חצרים שאין בהם תורה שהם בסוד נ"י דהיינו הבחינות המתפשטות ממ' למט' בסוד עולם הנפרדים שאין ביניהם תורה דהיינו הייחוד ת"ת ובתים שיש תורה שהם מיוחדים ובגאולה ימצאו בתים וחצרים דהיינו שימצא הנה הייחוד בכל הבחינות והיינו רחיקין אתקרבו בסוד התשובה ועתה ימצא חצר לפנים מחצר ושניהם חצרות בית ה' והיינו סוד א"ד מאדנ"י שבו סוד הייחוד בסוד וא"ד יעלה מן הארץ כנזכר בתיקונים והמתפלל יכנס שיעור שני פתחים דהיינו בחצר בית המלך:

פקודא לתקוע שופר וגומר הה"ד כנשוא נס הרים וגומר הענין שבגאולה יהיו ב' בחינות א' שיש ביש' שהם סוד עבדי' ע"מ לקבל פרס ולא ישיגו הגאולה אלא בתקיעת שופר והיינו וכתקוע שופר תשמעו והם כגוונא דיציאת עבדים ביובל בתקיעת שופר שלא היו יודעים העבדים חירותן אלא בהתקע השופר ומיד העבדים הנרצעים יוצאים לחירות וכן ישר' הנז' כתקוע שופר הם טורחים ובאים מאליהם לדרוש את ה' ואת דוד מלכם לארץ. אמנם יש אחרים שהם מסטרא דבנים בסוד אצילות לא יצטרכו אל שופר להתקבץ אלא הקב"ה שולח להם מלאכים קלים ויקבצום מארבע כנפות הארץ ועליהם נאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים ולא שיבאו כתות כתות אלא שיהיו אלו טורחים על משא הדרך ואלו באים בעננים כדרך שהיו יש' וערב רב בגאולת מצרים והטעם להיותם אלו בנים ואלו עבדים:

פקודא בתר דא לתת ללוים ערים לשבת ולא שישתתפו עם ישר' בעריהם מטעם שהם לא נשתתפו במעש' העגל עמהם וא"ת כהנים נמי לא נשתתפו עם ישראל במעשה העגל א"כ למה לא היו כהנים ולוים יחד לז"א שג"כ הטעם הוא לפי רבוי העבוד' לפניו כי כיון שהכהנים יש להם עבודה לפני קונם לעצמם ולוים עבודה לעצמם בשירה בכלי ובזמרה בפה אמנם הכהנים מרובים בכמה מצות דאית תמן כמה פקודין וישראל אין להם לא זה ולא זה אלא יש' בנויהם בלתי עולים כ"ד משמרות כלוים וככהנים א"כ ראוי שיהיו אלו ואלו לעצמם לפי מעלתם בעבודה. ומצות אלו שמונה והולך רובם או כולם מפרש מכאן עד סוף ספר ר"מ. מהרמ"ק זלה"ה:

קט ע"ב וזהו קרבנא שלים בהיות הייחוד פרטי בכל בחינותיו ואבריו והעד דבר נש בלא אתתא פלגו דגופא איהו דהיינו שהגוף השלם זכר ונקבה בראם ושתיהם יחד ויקרא את שמם אדם שלם ואם לאו הם חצי אדם ושכינה לא שריא עליהם מפני שאינ' מרכבה שלימ'. הכי כד קב"ה וגומר הענין שהשכינה מתקשטת בנשמתן של יש' וקישוטא הוא לפי מה שימצאו מישראל מרכבה למדותיה וצריך שימצאו ביש' בחינות רבות חכמים נבונים ראשי אלפי ישראל הם מרכבה לשלש ראשונות ובהם בחינות רבות יש נקראים עיני העדה והם מרכבה לבחינת עיניה ויש שומעין צעקת עניים ואלמנות והם מרכבה לבחינת אזניה ויש מדברים בתורה ולא בזולתה והם מרכב' לבחינת פיה וכל כיוצא בזה ואלו הם הנק' אנשי מדות אברים דילה וחסידים וגבורים וכיוצא מארי דידין ובהם מתקשטת להתייחד למעל' וכאשר ח"ו יחסר מיש' בעלי מדה אחת אינה מתקשטת ואינה מתייחדת שהרי היא פגומה ח"ו וגורם שאפילו א"ס מסתלק שאינו שור' על ת"ת ומ' יחד וז"ש עלת העלות וגומר ובחוצה לארץ בגלות שאין ייחוד שם כלל והראיה ולזמנא וגומר ומכיון שאמר ה' אחד מכלל דכל זמנא דלאו איהו בשכינתו וגומר והשתא קשה דאנן קי"ל דתפלות כנגד תמידין תקנום וכיון שאין קרבנות ולא ייחוד בחוצ' לארץ היה ראוי שלא יהיו תפלות ותירץ שיש בחינות בייחוד א' שיהיה באצילות שאין שם פגם ושכינה דאצילות אינה גולה ואין הבדל בינה ובין קב"ה וייחוד זה ימצא בין בא"י בין בחוצה לארץ מפני שתתגלגל התפלה כל העולמות כולם ושם בעולמות ההם לא יגרום ייחוד כלל מפני שהשכינה גולה בגלות ואין מצד בריאה ויצירה דהיינו כורסיין ומלאכין ייחוד כלל ששם הוא סוד הגלות אמנם התעלה התפלה אל הספירות אל סוד האצילות ושם התפלות הם מייחדים וזה בסוד נפש ממ' רוח מת"ת נשמה מבינה וחכמה דהיינו שכליים מאצילות לקב"ה ושכינתיה שהם כאברין לגופא שהם ענפים הנשמות לקב"ה ושכינתיה והם מרכבה לאברים דאצילות והם מקשטים בסוד האצי' ומייחדים ותועלת זה נמשך מתפלת חוצה לארץ דהיינו ייחוד עליון אמנם הייחוד למטה בסוד הבריא' מסטרא דכורסייא ומלאכין דהיינו יצירה אין ייחוד מפני שהם בגלות ונשמה מכורסייא ורוחא מחיוון ונפש מאופן דהיינו בי"ע ששם הגלות והפירוד דהיינו אברין דלבר ממלכא ומטרוניתא שהם מגורשות מהייחוד לית תמן קרבנא כנזכר. והראיה היות הפגם בכורסייא אומרו כס ולא כסא ועם היות שאמר י"ה שמור' שהשם אינו שלם והשם הוא באצילות הכוונה שהכסא חסר ממנו שם יהו"ה וז"ש כס חסר משם השם והראיה היות שם יהו"ה מתפשט בכסא אומ' כסא כבוד מרום מיהו"ה הנק' ראשון דכתיב אני ה' ראשון:

ואברים שהם נשמות מארי דידין מארי דרגלין מארי דאותות מארי דקומה מסטרא דכורסייא כדפי' בתקונין.

בפרודא מן גופא דהיינו שצפור נודדת מקינה והם אינם בנים מארי קבל' מסטרא דאצילות שיהיה להם כנפים להתנודד בתר אימא אלא הם בצים או אפרוחים שאינם יכולין ללכת להתגרש בתר אימא והם בפרודא ואינם יכולין להכנס להיכלות להקשר למעלה להתכלל בסוד הייחוד והיינו הן אראלם צעקו חוצה מההיכלות ומהייחוד והקדוש' בתוך הקליפות בסוד הגלות:

ולהיות מרע"ה גולה ומתגרש כאו' כצפור נודדת מקנה כן איש דא משה והאיש משה עניו וגומר בסוד לך רד כי שחת עמך כנזכר בפ' משפטים לזה אמר בתפלתו יהא רעוא וגומר והראיה מהתפלה שתעלנו לארצנו ותטענו בגבולינו והכוונה תעלנו מהקליפות לארצנו בקדושה א"י ותטענו בגבולינו הכוונה שהנשמות נטועות בא"י באילנות בקרקע ועושות פירות למעלה במעשה המצות העולות ומעוררות הייחוד.

כל חד בסדורא דיליה כלו' אין הכוונה באו' ושם וגומר תמידין כסדרן שעתה אנו עושים אותם שלא כסדרן שזה הפך הנרצה אלא שעתה אין אנו עושים כלל אז נעשה אותם כסדרן וראוי כל א' בסדרו תמיד של שחר כסדר שלו ותמיד של בין הערבים כסדרו וכן נבאר ומוספין כהלכתן ודי לנבון.

בגופין דבריאה היינו סוד הגלות כנזכר ומשם נשמות דבריאה שהם אברין בסוד מארי דידין מארי דרגלין מסטרא דכורסייא כנזכר בתקונין. מסטרא דאצילותא כדכתיב אני ה' הוא שמי וכבודי ומשם נשמות שכליים דקאמר לעיל כנזכר. ייחודיה מקו האמצעי וברכותיה מהימין וקדושתיה מהשמאל ושם לא יצדק בקב"ה ושכינתיה גופא כדי שיצדק אומרינו קב"ה בלא [שכי'] פלגא דגופא ולא נאמר על זה ענין זה אלא כד אתגשמו כלומר בהתפשט ענייני הספיר' למטה להתלבש בסוד הבריאה והיצירה דהיינו כורסיין ומלאכין ושם באותו הלבוש שהאצילות המתפשט בתוכו כנשמ' בתוך הגוף יצדק אומרינו בת"ת פלגא דגופא וכיוצא בדברים אלו המורי' על הגלות והפירוד וכיוצא וזה ימשך מהתחתונים והטעם כי יתלבש אצילות בבי"ע הוא להנהגת התחתונים וכיון שביהמ"ק חרב כסא עליון בלתי שלם וז"ש ובג"ד כד שכינתא דהיינו השוכן בתחתונים איהי לבר וגו':

כסא עליון וגומר ומלאכין וגומר הענין כמה שפי' בכמ' מקומות שיש מלאכין שהם מצד הת"ת נק' מלאכי שלום ויש מלאכים מצד השכינה והיינו סוד ומקבלין דין מן דין דהיינו הזכרים משפיעין לנקבות וכן הוא ענין הנשמות יש נשמות תלויות בכסא עליון שהוא תיק לת"ת ונשמות תחהונות תלויות בכסא תחתון תיק למ' וממנה תלויות נשמות נקבות והם ס' רבוא מלאכין מסטרא דיצירה זכרים וס' רבוא נקבות וכן הם מסטרא דבריאה ב' כסאות זכר ונקבה ובהתייחד ת"ת ומ' בסוד יאהדונה"י יתקשרו הנשמות שהם ענפים ליצירה ויתקשרו בכסא הכבוד כנזכר וז"ש וקריבו דילהון בקב"ה וגומר ורוחניות החיים המתפשטין בכורסיין הנז' הוא אצילות ת"ת ומ' והם כגוף לא"ס וז"ש הכי אינון לגבך עילת וגומר וייחוד קב"ה ושכינתיה בסוד נשמתם שהוא הא"ס וייחוד כסאות ונשמות ומלאכים בת"ת ומ' שהוא נשמה אליהם כנזכר אמונה דילך וגומר אחדותו והנהגתו ותפלות ומצות וכל האמונה בא"ס הוא בהתלבשו בספירותיו שאין לנו אחיזה במהותו אלא ע"י ספירותיו:

לית עלך נשמתא שאינו פועל בכח זולתו שהוא הנמצא הראשון וכל הנמצאים הם למטה ממנו פועלים מכח ורוחני תו המתפשט בהם לבר מכולא למעלה מאפיסת כחם מה שאיו בכחם לפעול. ולגאו מכולא הכח המסור להם ממנו ולכל סטר מהשש קצוות הכל מכחו. לעילא מכולא להנהיג הספי' ולתתא מכולא בענין שיקדם השגחתו אל השגחתם ויתאחר כדי שלא ימצא פעולה למטה אלא מכחו. ולית אלהא אחרא שלא מסר הנהגת מטה אל ספירת מעלה וכי אין ספי' תלויה בזולתה אלא ברצונו המשתתף בכל הפעולות ואפילו בהיות השפע בתוך הספירה אין כח בידה אלא בו וז"ש ומלגאו דעשר ספירן וגומר אפילו בספי' שבהם תלוי הכל וכ"ש בבי"ע וז"ש דמנהון כולא וגומר ואנת בכל ספיר' בפעול' החסד דהיינו אורך ובפעולת הדין דהיינו רוחב ובפעולת הרחמים מצד הת"ת דהיינו עילא ובפעולת הדין מצד המ' דהיינו תתאה ובבחינה המתמצעת בין שתי הספירות וז"ש בין כל ספירה וספיר' ובבחינה המתמזג השפע בספירה עצמה וזהו ובעובי דכל ספי' וספירה. ואנת הוא דמקרב נת"ת ומ' בסוד הייחוד בכל ספי' כגון בפסח בסוד החסד בשבועות בסוד הת"ת ומ' וכיוצא. וכן בענפיהם המתפשטים בבריאה דהיינו גוף אליהם כנזכר הכל בהשגחתו וביראתו ורצונו וז"ש ואנת הוא דמקרב וגומר.

ואנת לית לך וגומר אמנם פועל כמשל השמש בעששיות ובזה יתיחסו אליו כל הפעולות ולא יורה בו רבוי חלילה.

דאינון נשמתין וגומר כי בסוד הנשמות התחתונות מעוררות הקשוט והזווג כנזכר לעיל והם עשר נגד י"ס נשיאי ישראל מכתר חכמים מחכמה נבונים מבינה חסידים מחסד גבורים מגבורה אנשי אמת מת"ת נביאים מנצח והוד צדיקים מיסוד מלכים ממ' ואלו בנים שנשמתן דאצילות ויש עשר מדרגות אלו למטה ג"כ בנשמתין דבריא' שהם עבדים כנודע.

דשכינתא איהי וגומר הכוונה לפרש מצות שמירת המקדש ע"י הלויים שהוא מצד הדין ולזה פי' שיש במ' ייחוד בכל הבחינות וכולם מצד הגבורה והענין שמן הוא סוד היותה נדלקת באש ע"י השמן וזה לטוב ויש לזה בחינת הייחוד מכל הפאות מימינא שמן למאור שיתהפך לאש והוא מצד הימין דהיינו שתהיה המ' מאור גדול ע"י השמן הנשפע עליה מתייחדת עם הת"ת והיא שמן משחת קדש דהיינו מקדושת הגבורה הנמשך מהבינה קדש הקדשים והיינו משמאל שמן כתית מצד קו האמצעי דהיינו ע"י היסוד משך וא"ו דאיהו כתיש שהיא הגורם העיקרי להמשיך השמן דהיינו השפע להדליק המ' מהספירות העליונות שבהם נכללות רמ"ח אברים והמ' היא הפתילה ודאי המתבערת בשמן והיא גוין תכלת שמכלה הכל והיינו סוד לירא לשמור המקדש כנזכר שכל הייחודים מצד הגבורה ולכך צריך שמירה שלא יתדבקו בם רצונים מצד הגבורה מפני שהייחוד מצדה ובלילות היה ההדלקה הזאת ולכך השמיר' דליל':

ומתמן פקודא לירא מן המקדש. כלומר להעלות מן המ' למעלה לת"ת התעוררות יראה שהוא מצד הדין והיינו ירא' עולה מן המקדש למעלה וענין זה ע"י הלוים המעוררי' שירה שהוא מצד הגבורה והיינו לסלקא שכינתא שירה וזמרה שבזה ביטול החצונים והמתקת הדין. והתעוררות זה העולה לת"ת שהוא יהו"ה נרמז בכ"ד משמרות. ושירה בפה וזמר' בכלי הם כ"ו כשם יהו"ה ומצוה לירא מן המקדש הוא ג"כ מבחינה זו להראות כח הגבורה במקדש ולכך צריך לירא ממנו ונמצאו שתי מצות וטעמן אחד.

מצות קטרת לקב"ה וגומר היינו לקשר ולייחד המ' אל הת"ת וקשר זה בשתי בחינות א' בקטרת עצמו והב' קטרת בקרבנא ע"י הקרבן דהיינו קרבן ה' והיינו והפשיט את העולה אמנם קשה כיון שהיא באה לקשר ולייחד היה ראוי שלא ינתחוה שזה מורה פירוק ופירוד האברים ותירץ ואף כי יש דרך אחרת ג"כ לעולה והיינו הייחוד במעשה הקרבן אמנם אברים ופדרים דמתאכלין כל הלילה אינו עת ייחוד כי בתהלת הלילה אדרבא גוברים החצונים וצד הגבורה אלא אינון כפרת אברין דגופיה ונפשיה דלא אתוקדו ולזה נתוח בהמה נגד נתוח גופו ושריפתו נגד שריפת גיהנם והיינו ממש בלילה זה תמורת זה. וביאר שמתחלה מקריבין אותו לרמז זה והעד לזה שחיטתן בצפון וגו'. מהרמ"ק זלה"ה:

קי ע"א ובקורבנין טול בהון ק"ו מנביאים וגומר יר' לתרץ דקשיא ליה דאמרת שקרבן לייחד והדר אמרת לכפר וגו' דהיינו תמורתו לחצוני וזה הפך זה לז"א כי בחינת הקרבנות לכמה דרכים ומדרכי הנבואה תוכיח ע"י ק"ו ומה אם נבואה שכל הנביאים קדושים עכ"ז הנבואה הנמשכת אליהם מלמעלה משתנת לכמה בחינות מפני בחינת הנשמה כדמסיק. קרבנות שכל אדם מקריב רעים וטובים אפי' גוים לכ"ש שיבחנו לבחינות אין תכלית כדמסיק עד סוף השמועה. ולהבין הכל התורה דהא בהא תליא לפי עסק האדם בתורה זוכה למעלות הנשמה ותורה ונבואה הכל ענין אחד נשפע משם יהו"ה דהיינו ת"ת. רוח ה' דהיינו ת"ת תניחנו לשלוט בחצונים ולהנהיג ליש' ע"י הנבואה.

לבושין דמלכא בסוד ההיכלות למטה ששם סוד שתא סדרי משנה דהיינו פסקות וגומר ושם לבד נבואת כמה נביאים כגון דניאל כאו' גבריאל הבין להלז וכיוצא רבים והעולים יותר מצד הכסא דהיינו למעלה מהיכל קדש בכסא הכבוד ואלו יבחנו לבחינות רבות והם נביאים ממש שהקודמים היו מדברים ברוח הקדש והבחינות הם לפי שיש בעיינין ומשתמש בעינים תחתונים נגד בחינת עינים עליונים והיינו או' ראיתי וגו' ויש באודנין וגו' ואין הכוונ' שלא השיג אלא באבר זה ח"ו שזה פירוד אלא השיג הייחוד הגמור כל מראות דמרכב' בראיה וכיוצא אמנם לא השיג באזן בשר או בעין בשר אלא בעין השכל ובשמיע' שכלית בסוד אברי הנשמ'. ואות' שהם ביד וגומר היינו גופא שהם משבע מדות שבכסא. בחיי המלך היינו באצילות כנזכר בתקונים דבהון מלכא וחייו חד. ובחינת אספקלריאה המאירה יק' לפני ולפנים והרי באורייתא מצד העשיה פשטים מצד היצירה ראיות מצד הבריאה דרשות מצד האצילות סודות ולעילא מצד הספי' מדרגה אחר מדרגה סתרי סתרים.

אע"ג דכל קורבנין לשם יהו"ה לייחד ואין אדם רשאי להקריב לזולתו כאו' בלתי לה' לבדו עכ"ז איהו נטיל כולא ואח"כ מחלק לפי הענין פליג לכלבים אותם שהיו רשעים שאין קרבנם לרצון והם הרשעים שבטלו יצה"ט ואין בהם אלא יצה"ר ובמקום אוריאל היה בלאדן פני הכלב כנזכר בפ' בראשית. ומנהון לשדים אותם שמעשיהם כשדים שיש בני אדם שמזיקין לבני אדם ויש בהם לקצת תועלת כדרך השדים מזיקים לאלו ומועילים לאלו והם אותם בני אדם שיש להם יצר טוב אלא שהגבירו יצה"ר עליו א"כ חלקם וייחודם משם ונתן קרבנם לחלק ההוא שא"א לאדם לייחד ולקשר אלא לפי בחינת נפשו ואין לו נפש אלא כפי מעשיו ואין קרבנו או תפלותיו או מצותיו עולות יותר. ומנהון כמלאכי והם אותן שהגבירו יצר הטוב והכניעו יצה"ר והטיבוהו ויש מדרגה במלאכים נקראים אישים וקבלת הקרבן כל א' לפי בחינתו וכן התפלה לכלבים כלב לשדים שד למלאכים מלאך ולאותם שהם עולים יותר לא נמסר קורבנם למלאך אלא או בחינת כסא או אצילות והיינו או' קרבנין דת"ת מארי מדות דהיינו חסידים בחסד גבורים בגבורה כנזכר לעיל והיינו אותם שהם מארי תורה ויש בהם שתי בחינות או מכסא דוקא והם עבדים או ממדות עליונות מאצילות והיינו מסתרין גניזין וגומר ואלו בהון אחד קב"ה בגרמיה הוא בא לקבל תפלתם וקורבנם הוא בעצמו יהנה מהם אלא שאותם שהם מכחה מייחדים לשכינה ומעלים אותה למעלה בהיותה מתלבשת מכסא ואותם שהם מאצילות מעלין אותה למעלה בסוד האצילות ומייחדים ייחוד האצילות. ותלמידי דרבנן שאין בהם יכולת לחדש השמועה רק הם נושאים ונותנין במה שחדש להם רבן והם מתחדדין בו ומוסיפין דבר מועט דהיינו שירי מנחות וגומר ויש בזה טעות בלי ספק. וכל הנז' הם מצד הבריאה דהיינו אורייתא דבריאה אמנם אית אחרנין דאורייתא דילהון אכילת קדשים דהיינו רזין דאורייתא חצר האצילות כנודע והכל גורם ייחוד עליון שכינתא קורבנא לקב"ה וז"ש וכל מאכילין מני קב"ה וגומר והיינו שהשכינה עולה ומעלה הקרבן שהוא התורה והיינו שהיא בית לת"ת:

פקודא להביא קרבנות בבית לייחד שם יהו"ה ולהביאו אל הבית דהיינו שם אדנ"י לקיים כי אם בזא"ת "יתהלל "המתהלל "השכל "וידוע אותי ר"ת הוי"ה כי אנ"י שהיא מ' אדנ"י יהו"ה דהיינו שם יאהדונה"י. עבדוי הם הפרגוים ואפרסכוי הם שרי האלף. שולטנוי מלכות הם שרי השרים וכל הנמצאים כולם שואגים לטרף אל הייחוד העליון לשאוב משפעו והם מתפללים ואמר אל יעלה בדעת שום א' מהם שיש לו כח לשאוב השפע בלי שיבא לו דרך המ' שאין צנור ומבוא אל השפע והייחוד אלא דרך בה וז"ש לא ישלח לי כולא אלא דרך בה והיינו בכל משלה מושלת בכל שאינם יונקים שפע וחיים אלא משפעה.

ואפי' קרבן יולדות נדות וגומר שבהם חלק לחצונים להבדיל הטמאה מבעל הקרבן כענין עזאזל הכל גורם תחלה הייחוד דהיינו יהו"ה באדנ"י ואח"כ היא משפעת שפע לכל בחינה שצריך לפי ענין הקרבן שהכל תחת ידה כנזכר. ותתן טרף לביתה דהיינו סוד הכסא וחק לנערותיה דהיינו ז' היכלות שהם ז' נערות וגומר. ואפילו מזונא דחיוון שיש מנחת שעורין כגון העומר ומנחת קנאות שסוד' בחיות כנזכר בעובדא דינוקא וכן מאכל עבדים ושפחות דהיינו ע' פרי החג ואפילו כלבי וחמרי שהם סוד שעירי ר"ח ושעירי חטאות ושעירי עזאזל וכיוצא הכל נתן ביד המ' דהיינו לבית המקדש ושם מקריבים ומשם שולחין הכל לפי הענין כי אין חיות אפילו לחצונים אלא מתחת ידה כנזכר.

בגין דקב"ה בן י"ה וגומר הענין ליתן טעם למה השפע העליון אינו שלם זולתי ע"י המ' והיינו דקב"ה סוד הקו האמצעי בן יה דהיינו י' חכמה שורש החסד ו"ה בינה שורש הדין ובהשתתף שניהם יולד קו הרחמים הנוטל שניהם ומקום ייחוד וקשר ג' קוים חסד דין רחמים היא ה שכן יש בה בחינת שלשתן דהיינו ג' ווין ובה מתמזגים הג' קוים כנזכר בתקונים כלהו ספירן אתכליל בה וז"ש ושלימו דיליה וגומר וקריבו דיליה וגו'. וכולא אתחזר ביה כלו' כל הקרבנות שאנו מקריבים למ' הכל חוזר לסוד ייחודה וקורבתה ליה"ו. זובח לאלדי"ם שאומר כיון ששעיר ר"ח וכיוצא הם לשמאל מה צריך להביאו למקדש נשלחנו מן השוק למדבר וכיוצא ח"ו זה מקריב לאלי"ם אחרים וכן אין לומר לכוון בקרבן זה לחצונים כיון שהוא חלקם ח"ו זהו זובח לאלי"ם וגומר אלא יכוון לשם ואח"כ ע"י המלכות תתן טרף לביתה כנזכר והטעם שהוא במחשבתו מכניס הרע פנימה בקדש והיינו סוד ערוה שהפריש הרע בין ו' לה' ואלו הם עריות שקולין לקרבן ע"ז דהיינו סמא"ל ונוקביה והיינו זובח לאלי"ם דהיינו אלהי"ם אחרים וז"ש דכל סטרין אחרנין דהיינו השרים עלייהו אתמר מאלה נפרדו וגומר שאין להם חלק בשם יהו"ד ואין להם קשר בקרבן אלא הרב"ה יודע איזה דרך יושפעו ואין צריך לאדם לכוון בו כלל. מה שאין ענין זה לישראל שהרי יש קרבן כולו כליל ויש קרבן חלק בו לכהנים כגון חטאת ויש קרבן חלק בו לישראל ולכהנים ולמזבח כגון שלמים וכיוצא ואם יכוון הכהן בשלמים אכילת כהנים וישראל אדרבה יותר טוב שאם יהפך כוונת החטאת לשלמים דהיינו לאוכלו חוץ לזמנו וגו' פסול אמנם אם יכוון בקרבן פרי החג לחלק השרים אסור כנז' והטעם שישראל כלולים בשם יהו"ד ואינם כשרים או כאלקי"ם אחרים שהם נבדלים משם יהו"ד ובכוונתו לקשרם בסוד יהו"ד הוא סוד ערוה כנז' אמנם ישראל הם נקשרים בשם יהו"ד דקב"ה בחר לישראל מכל שאר אומין וגומר והבחירה היה לקשרם בשם הה"ד כי חלק ה עמו ולהיותם נכללים ממש בסוד נשמת' שהיא אצולה נשמה י"ה רוח ו' נפש ה' יהיב לון אורייתא משמיה וגומר. מהרמ"ק זלה"ה:

קי ע"ב יהיב לון אורייתא משמיה והיינו סוד ל"ת ועשה והיינו י"ה ימין עם שמאל דהיינו קשר שמאל בימין ו"ה שמאל נקבה זכרי זכר והכוונה בשמאל וימין עשה ולא תעשה שם יהרד ולא זו בלבד אלא בכל מצוה ומצוה פרטית שם יהו"ד דהיינו מ"ץ י"ה בא"ת ב"ש נמצאת מצוה יהו"ד למהוי כל אבר ואבר דילהון חולק עדביה ולכך רמ"ח מצות רמ"ח אברים רמ"ח הויו"ת לרמוז שצריך האדם לכלול עצמו בכל עניניו בשם יהו"ד הפך הנז' בשרים וז"ש צריכים יש' לשתפא וגו' כדי שלא ישלוט בו אלא שם יהו"ד. והיינו דקאמר ההוא תלמיד שם יהו"ד בכל סטרא בכל אבר ואבר קדוש יש בו שם יהו"ד ואין נבדל ממנו כי הנבדל מיניה הוא חוץ מקדושת האלוה והחצונים שולטים בי וז"ש ולא נפיק מיניה לבר בכל סטרוי מסטרי אברי האדם כנז'. מהרמ"ק זלה"ה:

והתנחלתם אותם לבניכם וגומר ואינון מסטרא דחם דגלי עריין. היינו סוד וירא חם אבי כנען וגומר כי נח ביסוד והוא קלקל במה שנשתכר בסוד היין המשכר מן הדין החזק ויתגל בתוך אהל ה' דהיינו ה' אחרונה דהיינו סוד יניקת החצונים מן הקדושה ומשם נהנה חם שהוא חם מאש השמאלי ויגד לשני אחיו דהיינו חמים אחרים חצונים בחוץ דוקא וקרא דייק דכתיב ויקח שם ויפת ולא אחיו והיינו חם גלי עריין מפני שיצא מן הגבורה החצוני' המתפשטת בחצונים והיינו ויגד המשיך את אחיו בחוץ ולכן קיימא בארור כיון שחטא ויצא למט' לתרבות רעה הוליד רעים והיינו ארור כנען מסטרא דנחש דכתיב ביה ועתה ארור אתה ומשם נשמות העבדים בענין שהוא קליפה קרובה לסוד עולם מטטרו"ן משועבדת למאמרו לא מורדת כאחרות וז"ש עבד עבדים יהיה לאחיו והיינו עבד לעולמו של יובל דהיינו מטטרון עד ודאי לעולמו של יובל שהוא הבינה כ"ש. והשתא מפרש כי עם היות כלל העבדים על הדרך שפי' בסוד אותה קליפה עכ"ז יש עבר שהוא פנימי ויוצא לחירות. והענין שאי אפשר לומר שחם היה ממש בסוד נשמתו מתחלה חצוני שא"כ קשה והא אחוה דשם הוה אמאי לא הוה ענו כוותיה ואין ראוי שיצא מנח איש צדיק אלא טהור ונקי. ועוד קושיא אחרת עבד אברהם מזרעא דחם הוה אמאי לא הוה כוותיה אחר שהם מקליפה חצונית ועד דברכו אברהם דכתיב ה' ישלח מלאכו לפניך וזו ברכה דכתיב ואבא היום שהשכינה הסכימה למעשיו ובסטרא דארור אין ראוי שיהיה כענין זה אלא ודאי רזא בגלגולא וגומר דלאו כדס"ד דחם היה רשע מתחלתו ובסוד הקליפ' נולד אלא היה בסוד נשמה קדושה אחיו של שם בלי ספק וג"כ אליעזר עבד אברהם לא היה חצוני בסוד העבדים אלא קדוש נשמה קדושה ולסבת עון נתגלגל שם והיינו סוד חם שהיה אור מתחלה ונתערב בחשך וקלקל בעריות והרשיע וכמו שהוא הרשיע וקלקל בסוד נשים חצוניות סוד נשג"ז דהיינו אשת זנונים ובנותיה הטמאות נתגלגל בהם ובא בגלגול עבד ובעת רשעו נאמר לו עבד עבדים יהיה לאחיו שם דהיינו אברהם שנתגלגל ויצא מתרח במקום חצוני וטמא כדמסיק א"כ גם חם יצא ונתגלגל בעבדים והיה עבד לאברהם ושם הטיב וחזר בתשובה ונטהר א"נ כשברכו אברהם ושכינה הסכימה היינו מפני היות נשמתו אחיו של שם:

מאן דעריב וגומר היינו סוד אדם הא' שחטא ופגם ועבר על העריות ועונש הבא על הערוה להיות מתגלגל בגוי ויוצא מבטן הגויה ואח"כ מוליד גוי שהוא סיגים שבו והוא נטהר והיינו סוד חם שבא על העריות והוליד בעריות כנען ואח"כ בא בבטן גויה כדמסיק והיה עבד אברהם והוליד עבדי' סוד הסיגים שבו נטהר והיינו דרך אברהם ויצחק בסוד אדם הא' כדמסיק וז"ש בההוא דערב ארכיב ליה וגומר דהיינו היותו נולד גוי בבטן גויה חזר בתיובתא כאברהם ועבד אברהם אתפרש רע מטוב שמגייר ומצטרף טפה אחר טפה עד שמוליד כשר:

וייצר וגומר כוונת הענין לפרש איך אם ירצה האדם יעשה עצמו גוי ועבד ואם ירצה עם היות שהוא עבד וגוי יעשה עצמו יש' וקדוש וכל זה מטעם היותו כולל מדרגות הרבה ביצירתו וז"ש וייצר טוב ורע והכל כפי המעשים אם יכלול הקדושה וז"ש וכפום זכוון וגומר ויש בחינות כי מי שהוא צדיק גמור ויש לו מעשים רעים קצת כי אין צדיק בארץ וגומר הנה צדקיתיו שמורות לו לזכות נשמתו דהיינו לעילא בקדושה וחיבוי לתתא להכאיב הגוף עד שיתכפר והרשע להפך כי עונותיו למעלה לשלוף ממנו נשמה קדושה ולהכאיב נפשו מהכרת מהקדושה וקצת מצות שעשה פורעין לו למטה בעולם הזה וכן הבינוני בינוני בכל קצת מצוה פורעין לו קצת עד שיכריע קו המשקולת לצד א' וזהו עד חצי המלכות כלומר עד חצי לבד:

ובר נש דחב באתגליא וגומר הענין כי מי שתטא בנסתר הקב"ה מסתיר עניניו אמנם החוטא בגלוי בתרין דרגין וגומר דהיינו להקב"ה ולאדם לכך צריך תשובתו בשתי דרכים בגלוי שהקב"ה מגלגלו כענין שנודע לצדיקים סוד תשובתו כענין תשו' אדם הא' כאברהם יצחק ויעקב כדמפרש ואזיל וכן השב בתשובה שהוא כמגולגל עד עתה פ' ומעשיו כך מכאן ואילך פ' שמעשיו כך ממקום פלוני וצריך אותה תשובה בגלוי ליראי ה' ובנסתר לרשעים שאינם יודעים סוד תשובתו שאינם יודעים סוד התורה ואינם יודעים סוד תשובת אדם הא' באברהם יצחק ויעקב. מהרמ"ק זלה"ה: