אור החמה על ספר הזהר ג:רכ

וכי תאמרו וגומר ר' יהודה פתח בטח וגומר לעולם להוי ירצה דבר זה נוהג תדיר שאינו נפרד מהאדם בין בהיותו בצרה בין בהיותו בשלוה וכל כיוצא בזה להוי זהיר במאריה לשתף הענין אל מקורו ואל ישים דבריו בסבות הקרובות אלא בסבות הראשונות ולזה יהיה זהיר במאריה וידבק לביה במהימנותא בסוד האצילות ובהיותו דבק בענייני האצילות יהוי שלים במאריה. לא יכלין לאבאשא מפני שההשגחה היא דביקה בו ומעשה בני אדם אליו אינם על צד הבחירה אלא על צד ההשגחה אם יריעוהו בהשגחה אבל הם בעצמם לא יכלין לאבאשא אם לא כשיהיו שלוחי ההשגחה. בטח בה' וגומר הפך היל"ל עשה טוב ובטח בה' הטוב היס הבטחון ואין למעלה ממנה לז"א הכי וגומר

בעובדא דלתתא אתער וגומר כוונת הענין שאין לך דבר למטה שאין לו תליה למעלה ולכך בהתעורר התחתון יתעורר העליון וכיוצא בזה ישראל שהם תלוים בספירות בסוד נשמתם וגופם והם פועלים המצות שתלוים במדות לכך במעשיהם יתעוררו המדות. אתון עבדין להון שאתם גורמים השפע והאור אל המדות. כיון דאתון עבדין האי שאתם שמים בטחון במעשה המצוה בשבתינו בקומינו בה' בסוד היחוד. ועשה מתקן ומאיר הטוב שהוא הסוד המייחד. ארץ עילאה מ'. דייכול למשרי בהדה מפני תוקף דיניה וע"י היסוד מתתקנים והיא נהפכת אל הרחמים בסוד הייחוד. הוא עביד ליה אל הטוב בעצמו כדכתיב ועשה טוב והטעם כי הצדיק ע"י היחוד שפעו ואורו מתרבה ולכך ועשה טוב יי"י יחודו במ' ואז שכון בארץ דלית בה דינא ואמר שכון ארץ כדי לאכול פירות וחלק ייחודו וז"ש איכול איבא ומטעם זה קראה עתה ארץ שהיא עושה פירות וקרן קיימת וזהו אשתעשע בהדה דהיינו בסוד שעשוע הקב"ה עם הצדיקים דהיינו ייחודו על ידם והוא בעולם הזה כמוהם בעולם הבא.

דא ארץ עם היות שקראה בשם אמונה היא המ' וקראה אמונה שתהא בה מאמין שתנהיגה לרצונך כיון שאתה בעל היחוד כאו' צדיק מושל ביראת ד'.

אתרחק מיניה יר' שאינו עת לשאול ממנה שאלה כלל מפני שמחפשים על מעשיו והיא מתלהבת בדיניה ובקל הדין יעורר עליו. ואם תקרב שהוא אונס ועת הצורך בדחילו כענין פנה אל תפלת הערער. נורא דליק דין חזק דמתערי האי טוב בצדק' כדמסיק. לאפקא ה' היא מ' והיא המנהגת העולם תדיר שאין שפע לעולם בלעדה והיא כלולה ו' ענפיה המתלבשים בחול ויום השבת שורש הכל רוחני ואינו פועל בגשמות לכך לא היה מן יורד בשבת. וכיוצא בזה הם ו' שנים בשמטה שהם ו' ענפיה פועלי' ושנת השמטה בעצמה הענף הרוחני שורש לכל וכמו שביום שבת היתה ברכה גשמית בו' לשביעי כן בשמטה וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית דהיינו היסוד יום ו' המשלים צורכי השביעי בגשמות והז' בעצמו כולו רוחני והיינו לאפקא ה' שאינה משפעת גשמי אלא רוחני כדפי'.

א"ר חייא לא בעא קב"ה שהיו רחוקים ממנו בעת ששאל ונתקרב לזה והם ראו מרחיק. א"ר יוסי תבעי לאפקא וגומר ועיקר הצלתו הוא בצערו ולא יתחרט ממצותו. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ר' יהודה פתח וגומר הביא פסוק בטח בה' ועשה טוב כי בו נרמז סוד הבטחון ע"ד וצויתי את ברכתי הנז' בפ' שלנו ואמר כי לעולם ידבק אדם במהימנותא עילאה בסוד הבטחון וסוד מהימנותא עילאה הם סוד י"ס הנק' כן בכל מקום והקדים לומר כי כביכול ע"י מעשה האדם בעה"ז מתוסף כח למעלה וז"א בעובדא דלתתא וגומר והא אוקמוה על פסוק ועשיתם אותם כנזכר פרשת בחקתי דף קי"ג ע"א בסוד תנו עז לאלקי"ם. וז"א עשה טוב ר"ל אל תאמר בלבבך אם אפזר מעותי בצדקה יחסר ממני רק בטח בה' ועשה הצדקה ובזה תתקן הטוב העליון יסוד הנק' טוב אמרו צדיק כי טוב ויתייחד במ' ואז תוכל לשכון ארץ לארכה ולרחבה כאזרח ותושב בה ואוכל מפירותיה וגומר ולא די זה אלא תהיה אתה במדרגת צדיק רועה ומנהיג האמונה היא מלכות בסוד ואמונתך בלילות הם בחינות המ' הנקר' לילה. וכל זה לא תוכל לעשות עד שתעורר אצלה היסוד הנק' טוב כי היא אש אוכלה ובהתחברה ביסוד אז דיניה נמתקים כנזכר פרשת ויקרא דף י"ד ע"א ואם תקחנה עם היסוד ותגזר אומר וגומר. ואפשר לומר באו' ורעה אמונה שתהיה אתה רועה את האמונה ומושל עליה וז"א ותגזר אומר ר"ל תגזור גזרה על האומר שהיא מ' והוא יקם לך גזרתך בסוד צדיק מושל יראת אלהים אמנם בתנאי שעל דרכיך נגה אור לשעבר מקודם זה וסוד אור הוא סוד היסוד חוט של חסד אור קדמאה הגנוז ביסוד כנודע. ואמר כי זהו דרך הצדיקים בעלי האמונה והבטחון בכל יום עושין צדקה ובוטחין כי השי"ת יוסיף להם ולכן צריך האדם לתת צדקה קודם שיתפלל כי סוד התפלה מ' וצריך להקדים הצדקה. ולהיות כ"כ גודל הבטחון הזהיר עליו השי"ת באומ' וכי תאמרו וגומר וצויתי את ברכתי בשנה הששית שהיא היסוד אמנם השמטה שנה ז' היא מ' דלית לה נהורא מגרמה כלום ולכן אינה נותנת ואינה עושה רק מי שטרח בע"ש יאכל בשבת ולכן לא אמר ועשתה רק ועשת חסד ה' אחרונה מ' לרמוז כי אין שום מעשה במ' וכן פסוק ראו כי ה' נותן לכם ביום הששי יסוד משם בא השפע אל המ' הז' וכן הענין בשמטה כי לעולם השביעית מ' והששית יסוד וזהו וצויתי את ברכתי בשנה הששית כי ממנו כל הברכות יוצאות ושם הוא סוד העשיה כי הוא עץ עושה פרי משא"כ במ' הנק' שמיעה כנז"ל דף ק"ח ריש ע"ב והביא סמוך לזה מעשה דר' חייא וגומר כי ממנו תראה היות אמת כל מה שאמרנו ואיך היה כן במעשה והמעשה מבואר. ואו' קמו ואוריכו ר"ל המתינו. מהרח"ו נר"ו: