אור החמה על ספר הזהר ג:רטו

כדין קב"ה הת"ת כיון דאתי צפרא אשתכחו משתעין סוד היחוד בתפלת השחר כנודע הה"ד על מוקדה פי' אחר שכל הלילה היא מוקדה פעמים מצד הדין החצון עד חצות ומשם ואילך בסוד הדינים הפנימיים על כל זה עד הבקר שהוא בחסד אברהם שאז גובר והדינין משתככין והיחוד מתהוה והילך. ונייחא הוא דכולא דצדיקים דקב"ה ושכינתיה דכחות הדין הקדושים לכולם נחת רוח ביחוד. לא אשתכחו בה דינין תתאין הם כחות הקליפות שאינם בא"י כלל הות בה בטוחה ואין מחריד שאין שועלים המחבלים. כדין הות בה נייחא מכולא פי' אפילו מהדינין סתם הקדושים מפני שהיא היתה תמיד מיוחדת בת"ת כדמסיק. ואסתלקו דינין ע"י קרבן בין הערבים מתמתק דיני הגבורה והיא ג"כ גורמת היחוד וז"א ועולה מ' העולה אל הת"ת הוה אתוקד דהיינו בכח האש נמצאת הגבורה גורמת יחוד. לה' ממש פי' ושבתה הארץ הוא נייחא לשכינתא. שבת לה' נייחא בבעלה דהיינו לה' ממש:

תו פתח וגומר דאתגזר ואית ביה רשימא פי' שנמול ולא פגם בענין שלא נסתלק ממנו. או יר' שמל ופרע. נייחא בסוד היות לו חלק ביחוד כנז' לעיל בשמטה בבחינת המלכות בהיותה כלולה מז' מדות הנק' בת שבע. דהא דיליה הוא וגומר כי הוא במדרגת צדיק א"כ השמטה נחלה לו.

ודא אקרי שבת הארץ פי' בחינה זו שבמ' שהמ' נקר' ארץ ובחינת שמטה דהיינו שהיא עולה בסוד השביעיות נק' שבת הארץ והיינו שמטה שאז מינה ובה הוי שבת דהיינו שהיא כלולה מז' היינו שבת שהוא ייחוד אחד עם ששה והיינו או' חירו בה נייחא בה. והענין כי ביום השבת הוא מ"י נייחא שבת"ת וחירו שבבינה ויש' שנמכר בעבד אינו עולה למעלה בזכר משום שהוא גרם לעצמו שנמכר וירד ולזה אין יום השבת פוטרו מעבדותו אמנם * נ' דצ"ל שה"א והוא ר"ת שבת הארץ: המגי' שהוא חירו בה ואינו צריך לחירות הבינה שכבר החירות בה כיון שהיא עולה בשמטה ענף הבינה בה שהבינה אינם ימים שבעת ימים אלא שנים ז' שנים יום אחד שבה וא"כ כשהיא שבע שנים הרי המ' שמטה חלק א' מהבינה מז' חלקים שבה א"כ חירו בה נייחא בה ולזה הוא יוצא לחפשי בשמטה ולא בשבת ואו' שבת הארץ אין הכוונה שהארץ תשבות ולא בני אדם אלא הכוונה שנק' שבת על שם הארץ שהיא מ' אמנם השביתה היא כוללת וז"ש כמה דשבת אינו שתשבות הארץ אלא נייחא הוא לכולא הכי נמי שמטה נייחא הוא לכולא לא לארץ לבד אלא בגופא מצד המ' ורוחא מצד היסוד וכן ראוי:

ת"ח ה' נייחא פי' אות ה' בכל מקום שאין טורח לה במבטאה משא"כ בכל שאר האותיות. בגין היא כפולה בשם יהו"ד להראות שיש בה נחת רוח לעליונים המשתמשים בה' עילאה ותתאי המשתמשים בה' תתאה והיינו נייחא דעלמין סתם. נייחא דתתאין מצד ה' תתאה. כולא חד שה' תתאה ועילאה שוים בהזכרתה וצורתה והסוד שכח הבינה במ' והשמטה ענף היובל:

בההוא נייחא דארעא יר' בנייחא דמ' אצטריכו עבדין שמשעה שנמכר ירד אל מקום הנקבה ואין לו דרך לצאת לחרות עד שימצא החירות במ' מדתו ואז הוא מועיל סוד הברית שבו כנז' לעיל.

דלא יהיב למאריה כלום בתמיה פי' מדקאמר לחפשי לא ידענא דבלא ממון הוא.

עבדים פטורים פי' עבדים כנעניים וירצה להקיש מהם שמי שחייב לעבוד בני אדם פורק ממנו עול מצות ואף אם עבד עברי חייב במצות שהזמן גרמא סוף סוף לא יניחהו לקבור מתים ולבקר חולים ולעסוק בתורה ולשאר מצות ואם ישלחהו בדרך רחוקה יפטר מן הסוכה ויתבטל בעל כרחו מן המצות אף אם חייב בהם ומה גם שמוסר לו שפחה כנענית ואינו מקיים בה מצות פריה ורביה שילדיה כמוה והיינו דמסיק והאי עול לא שריא במאן דאיהו כפות שאפילו שאינו פטור שכינה מסתלקת ממנו והשתא לא קשה למה רבו מוסר לו שפחה כנענית שהוא עון פלילי ושפחה כי תירש גבירתה אמנם כיון שנסתלקה ממנו שכינה ופרק עול מלכות שמים נעשה לו הכל כהיתר אינו שפח' כי תירש גבירת' כיון שנסתלק' ממנו שכינ' והגברת אינ' עמו.

וע"ד האי בקדמיתא מ' דהיינו יראה ואחר שקבל עליו זה העול יכנס אל שאר מדרגות הקדוש' שזו פתח הכניסה ואם פרק ממנו פתח הכניסה האיך יכנס פנימה וז"ש ואי האי לא אשתכח לגבי' לא שריא וגומר ולזה העבדים פטורים מק"ש ולזה פטורים מהכל. אוף הכא יצא לחפשי וגומר פי' יהיה חפשי ממה חנם מהקליפות הנק' חנם שע"ז האדם חנם וחפשי מן המצות כנזכר.

וכל מה דעבד חנם הוא והענין כי טעם הייחוד ע"י מעשה המצות הוא מפני היות האדם נאחז בסבך קרני העליונים בסוד נשמתו והנה העושה מעש' הקדוש' ואינו יכול לקיים כמו העבד שהוא מקיים מצות ואינו במדרגת הייחוד הרי כל אותם המצות הם כמו בטל' בבחינ' זו וא"כ מיד הקליפ' קופצת על מצותיו ונוטלם שכן דרכ' לרדוף אחר הברכות לבטל' וכל עניני הקדוש' שהיא מוציא' ריקני' ממלאה אותם כדרך שהיא עוש' בגוף המת כדפי' בפ' ויחי. וא"כ כל מה דהיא עביד חנם היה בקליפות ובצאתו חפשי כל מה שעש' וטרח במצות יוצאים עמו ועולים כדרך הבעל תשובה דקודם שובו כל מצותיו בחוץ כדרך או' ולרשע אמר אלהים מה לך לספר וגו'. אמנם ק' השתא דאמרת שהוא יורד למטה בחצונים ואין לו חלק בקדוש' א"כ היאך השמטה מוציאה אותו לחירות אחר שלגבי דידי' אין שמטה ואין לו חלק בה לזה תירץ ואמר ואע"ג דחנם הוו עובדוי והוא בעמקי הקליפה כנזכר יצא חפשי מטעם שזה אפשר לו בצאתו חפשי להכלל בה א"כ יש כח בשמטה לשחררו אחר שהוא מהול ומילתו הכנה להיות בה נייחא להאחז בשמטה כנזכר לעיל ומיד שורה עליו עול מלכות שמים בשחרורו וז"ש יצא חפשי ויהא לו נייחא והטעם משום דלבתר דאיהו בחירו וגומר יהבין עליה עול מההוא אתר דאפיק וגומר אמנם שאר עבדים כנעניים גם אם יצאו לחירות אינם נכנסים בסוד השמטה מפני שהם כגרי' תחת כנפי השכינה בחוץ.

ואי בר נש יסרב וגומר הוא הכרח אל דבריו שנעקר מהשמטה למטה ולזה אפשר לו לסרב בשחרור' מפני שדחה עצמו הימנו ואפשר דקראי קא מפרש ואזיל.

פגים להאי אתר פי' פוגמו פעם שנית אחר שכבר פגם בהיותו נמכר. ונטיל עול דמארי' ברוע בחירתו שכן אמר אהבתי אמנם המכיר' הראשונ' לא נטל בעצם עול מאריה מפני שנמכר בגניבתו ויצרו גרם לו. אל האלקי"ם סתם כמה שהבינה נק' אלהים חיים. דהרי נמי אלקי"ם איקרי כלו' בחי' השמט' נק' אלהים שבשמט' פגם מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. הה"ד על מוקדה וגומר כל הלילה עד הבקר שהיא מדתו של אברהם ואז לא הית' מוקדה כי אתער חסד בעלמא. ואמר כי השתא בגלות אית רשו לחצונים לשטטא אבל בזמן שהיו ישראל שרויין על אדמתן לא היו משוטטים כי אותו עשן של עולה היה יוצא ומתעקם ונכנס לצד צפון לנוקבא דידהו כנזכר פ' תרומה קמ"א ע"א ומתמן היו נהנין ולזה לא היו משוטטין לבקש טרפם ובזה היתה כ"י בנייחא כי החצונים לא היו צריכים לבקש ממנה טרף ולהתאחז בה. וכל זה הובא כאן על פסוק ושבתה הארץ וגומר כי כאשר תבאו אל הארץ אשר שם תקריבו קרבנות הנה בזה ושבתה הארץ העליונה מ' ותהיה שבת לה' תנוח ותתייחד עם הת"ת הנק' ה' וז"א שבת לה' ממש ביחוד א' שבת מ' עם ה' ת"ת:

תו פתח וגומר גם זה הובא כאן בסוד שלוח עבדים בשמטה הנז' כאן כי בה שלוח עבדים. וביאר כי לטעם זה נחלק ע"ע מעבד כנעני כי העברי הוא מצד השמט' כי אות ברית קדש בבשרו ולנן כד אתי השמט' מ' כנודע אז יוצאין העבדים ויש להם חירו על ידה ולכן נק' השמטה שבת כי כמו דבשבת נייחי ביה עבדים כמ"ש למען ינוח שורך וגומר ג"כ השמטה אית בה מנוחה וחירו לכולא ביה כאמה בתה כמו שהבינה נקראת חירות כך המ' כמו שביארנו פרשת בחקותי דף קט"ו ע"א ע"ש והטעם כי כל אות ה' יש בה נייחא במבטא ובינה ומ' שתיהן נק' ההי"ן אלא שזו עילא' יובל שבע שנים ז' פעמים בסוד ז' ספי' שתחתיה שכולן כלולות בה. אמנם השמטה ה' תתאה ואינה אלא ז' שבה בלחודהא כנז' פרשת בחקותי קט"ו א' כי לכך נק' שבע.

וכד מסתכלן מילי כולא חד ר"ל כי הבינה והמ' שניהם מיחס א' כאמה בתה ושתיהן נקבות ולכן בבוא שנת השמטה שנת ז' יצא לחפשי וביאר או' חנם כמשז"ל דלא יהיב למאריה כלום כלו' שלא היה צריך לפרוע אל אדונו הכסף שנתן בעבורו לקנותו רק יוצא חנם. אמנם ע"ד הסוד כמה שביארו ופירש באופן אחר והוא ע"ד זכרנו את הדגה וגומר כי הוי פירושו כי לא היו משועבדים עדיין אל עול מלכות שמים כי עדיין לא קבלו התורה ולכן לא מברכין על האכילה וזה הפי' מוכרח שם כי לא שייך למימר חנם ממש כי אפילו פת מעופש לא היו נותנין להם המצריים מכ"ש דגים ואבטיחים אך הכוונה כנזכר. וסוד עול מלכות שמים היא מ' כמו שהעול הוא הראשון להכניע הפרה וליישרה כך ראשית הכל הוא קבלת מ' שמים וראיה לזה מכמה מקומות כמו שביאר כי התפלה של יד הרומזת אליה ניתנת נחלה. וישר' היו אז משועבדים לקליפות של פרעה ולכן אין קדושת מ"ש שורה עליהם וכן עבד זה העברי הנה סילק מעליו עול מלכות שמים כי יהיה עבד לאחר ומן הראוי היה שלא יצא לחירות כיון שנטל עול עבדות ופרק עול מ"ש ועכ"ז ובשביעית יצא לחפשי אע"פ שעד עתה היה חנם כי לא עשה שום מצוה כי עבדים פטורים מן המצות ועכ"ז יצא לחפשי כיון שנרשם באות ברית קדש כנ"ל אמנם אם בבוא השמט' אמור יאמר אהבתי את אדוני ולא ירצה לקבל עול מ"ש לכך מדה כנגד מדה והגישו אל האלהים מ' הנק' אלהים וגומר מהרח"ו נר"ו: