אור החמה על ספר הזהר ג:ריב

א"ר יהודה אי הכי וגו' פי' בשלמא לדידי דאמרית דלא טעין מידי אלא קלל סתם ניחא דקאמר ונשא חטאו משום דלא ידעינן אי לצד קדושה קאמר אלא לדידך דאמרת דפריש דקאמר לההוא מהימנותא וגומר א"כ ונסלח חטאו הל"ל דאדרבה מה שחטא עד עתה בהיותו נמשך אחר היצה"ר הוא מתכפר לו עתה במה שקללו אלא ודאי דקאמר סתם כנז' לעיל.

ור' חייא פליג אכולהו דכולהו תנאי סבירא להו דטענינן ליה כנז' לעיל וקשה ונשא חטאו לר' יהוד' דהיינו מסופק אם קאמר הכי או הכי. ור' חייא סבירא ליה דלא ספיקא הוי אלא כי יקלל אלהיו מפני ששם זה סתם ויש בו כלל אחרים כדפי' ר' יהודה ור' יצחק מטעם זה אפי' שכוונתו אל הקדש ונשא חטאו ודאי ראוי לו שחטא כך וז"ש מפני שהשם בעצמו סתם ולא פריש דהא ודאי ונשא חטאו ולא מספק כנזכר אמנם ונוקב שם ה' כי שם זה הוא נעלם מאד דהכא תליא וגומר ואין רשות לאדם לטעון שנכלל בשם זה כלל אלא קדושת המקום לכך מות יומת:

מהימנותא דכולא מפני שהכל תלוי בו שהוא מקור לכל הנשמות וז"ש דעילאי ותתאי על דא קיימין וחייהם ממנו משא"כ בשאר השמות ופי' כי בזולת זה יש בכל אות ואות כמה סודות נעלמים נכללים בו והעד כי י' שהיא כנקודה א' והיא בסוד החכמה ועוקצה בכתר דכתיב בו אלף אלפים וכו' והם עלמין דכסופין מרוב אורם כולם חומדין להדבק בהם ולאו דוקא בה אלא מפני השתלשלות האותיות זו מזו כיוצא בה לכל אות ואות וז"ש וע"ד תנינן אתוון אלין קשרי אלין באלין וכמה וגומר והיינו כמה מורכבות יש בכל אות ואות. ואסתלקו ואתקשרו כנודע שהם נכללים עלול בעילתו עד התקשרם בשורשם.

ואתגליא וסתים בהו פי' בזה השם ואותיותיו תלויים נעלמים ונגלים ואפי' הנעלם ונסתר מעיני הנבראים העליונים וז"ש מה דלא אדביקו וגומר אוריית' שבכתב ועל פה וסודותיה בהו תליא. עלמא דין שנברא בה' ועלמא דאתי שנברא בי' ותורה שבכתב ו' תורה שבע"פ ה' חד הוא שכל ד' אותיות אחד. ושמיה חד שם אדנ"י לבוש אליו וכל השמות לבושים לו ומתאחדים בו וכולם אחד עם היותם רבים וז"ש חד הוא השם בעצמו ושמיה חד ד' אותיות הרומזות על הנאצלים כנז'. אשמרה דרכי שלא להתקרב אל ה' כדי שלא אבא לחטא בלשונו. אל תתן את פיך היינו ממש מלדבר בשם עצמו.

דאיהו טורא כשאר טורי אינו מא"י ולא היה בו קדושה רק לפי שעה והספיק קדושת מלכו שעליו לקדשו עד שיתחייב מיתה כל המיקל בו. מאן דקריב למלכא ממש לכ"ש הרי ק"ו סתם ועתה נעלה הק"ו במדרגה יותר גדולה והוא כי אפילו נגיעה דרך כבוד אמרה לא תגע בו ממש. דרך קלון לכ"ש ואם בו חמור כך שבא בק"ו ממנו ממש למלך עאכ"ו וז"ש מאן דאושיט ליה ידיה באורח קלנא לקבל מלכא וגומר. ור' ייסא עשה ק"ו בערך האדם בעצמו ממשה והק"ו כפול משה בדרך כבוד שאר האדם ובאורח קלנא עאכ"ו וכל זה להיות האדם ירא וזוחל ליגע בשם עצמו להגות אותיותיו להשתמש בו אמנם להבין סודותיו מה שאפשר מפי מורה צדק ודברי ר"ש ב"י וחבריו אשריו ואשרי חלקו ואינו בכלל זה:

ר' אבא אמר וגו' ת"ח כד הוו ישר' רברבי עלמא השרים הממונים על ענייני העולם ואינם קדושים ולא טמאים אלא הם ממונים על ענייני העולם מהם על היסודות ועל הים ועל ההרים וכיוצא והם שרים ממונים על האומות ולא שהם מנהיגים אלא שהשפע הוא יוצא מאת ההיכלו' ובצאתו מן הקדש להתפשט חוצה יש אמצעיים כמה וכמה ואותם האמצעיים להנהגת כל העולם הם שיוציאו ההנהגה מן ההיכלו' אל העשיה הקדושה ומשם תתפשט לאמצעיים האלו ואלו נותנים כחם איש איש על עבודתו ועל משאו משא"כ בא"י בהיות יש' על אדמתן הם יונקים מפתח היכל לבנת הספיר ויש כח בארץ לקבל משם כאו' וזה שער השמים. טיקלי דמיא נרא' תולעים הגדלים במים ובפרק הרואה תכלא תולעת וכן פי' בערוך. פיסקרא פי' רמס וכן נראה מן הענין וקוצים כסוחים תרגומו כובין מפסכין. בקטפוי פי' באגרופו מלשון עורכת מקטפת. וקשר הענין שדה שבו תולעים הגדלים מן המים ורמסם ר' יוסי באגרופו ואמר דברים אלו קוטרא לשון קשר ומדה דקוסטי לשון מדות ושיעור הענין שמדת המים מרדה והולידה דבר שלא כראוי ולואי לא שכיחא פי' התולעים שמזיקים כגון נימי המים וכיוצא בהן מי יתן ולא היו. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. מטו לחד טיקלי דמיא וגומר פשר הענין כי הגיעו וראו מקום קטן שממנו יוצאין מעט מים ונכנס ר' יוסי והיה מקטף בידיו ר"ל נוטל בחפניו המים לשום המים בכלי לשתות ואז אמר כי הלא היה מדת המים קטנה וקשורה שלא יוכל להוציא ממנה מים ולכן קללה ואמר דיותר טוב היה שלא ימצא אותה ולא יטרח כ"כ. וא"ל ר' שמעון כי אסור היה לקללה כאומ' ולואי דלא שכיח. ופי' המלות טיקלי דמיא פי' מקום המים שהוא כמין מדה ומשורה אחת עגולה כי טיקלא הוא גלגל. ופיסקרא בקיטפוי ר"ל שהיה ר' יוסי מקטף בחפניו ובידיו בתוך המים לקחתם בחפניו כמו מקטף העיסה שהוא לקיחתה בחפניו לעריכתה. וקוטרא דקוסטי ר"ל קשר וצרור מדות המים כי היו צרורים וקצורים מוצאי המים כאלו הם קשורים וצרורים לבל יצא מהם מים ולכן ולואי דלא שכיח. ר"ל הלואי שלא הייתי מוצאה כדי שלא אטרח כ"כ וקסטי לשון קיסטא פי' מדה ומשורה עכ"ל:

גליון מצאתי כפי' הרמ"ק זלה"ה: