אור החמה על ספר הזהר ג:רו

בסכות תשבו וגומר בסכת חסר כי מלת סכת הוא לשון מסך וסכך וכל ענן וענן נק' סכת וכולם יחד הם סוכות ובאה חסר לרמוז אפי' לא יזכה האדם אלא לא' אגב א' יבאו כל הז' והענין כי סכת חסר רמז אל המ' שהיא פתח הכניסה לקדושה וכיון שתופס בה תופס בכול' שהיא כוללת בה כולם ומקבלת מכולם ולזה נק' בת שבע כלול' משבע לקבל ולהשפיע ליש' ולקשור כולם עמהם אמנם העיקרית הנושאת דגל כולם להיות כולם בחסד היא העליונה חסד וכוללה כולם ומייתי ראיה דהיינו מלת יומם יומא דכליל כולהו יומי וז"ש דא הוא עננא דאהרן כנז"ל. והנה עתה הם ב' קצוות מצד מעלה חסד ומצד מטה מ' ועננא חד נטיל עמיה חמש אחרנין והוא משלים למנין ו' וז"ש ואינון שית שהם סוד וא"ו המתחברת בה' והיינו ועננא אחרא וגומר והענין כי מצדה היא אש ומצד העליונות ענן. וביום היתה נכללת ויונקת מצדם ומבטלת מדתה שהיא אש מצדם אמנם בלילה היתה היא מנהגת ומנהרת ממנה שהשפיעו בה המדות אמנם באש וז"ש דא נהרא להו ליש' מנהירו וגומר:

ר' אלעזר פתח וגומר פי' ממש כן והיינו ה"א לעצמ' והיינו אומרו האי קרא על כ"י אתמר וגומר והחסד עיקרית והיינו או' זכרתי לך חסד וגומר דא עננא וגומר נעוריך לשון נער נערה היא מ' ואומרו חסר נעוריך היינו שיש בה ז' נערות והחסד במדות העליונות מאירים בה וז"ש אתקשרו עלה תחלה אתקשרו העליונות ואח"כ נהירו עלך בענין שהאירו בך נעוריך כנזכר. ועושים בה ג' פעולות וכולם רמז במלת כלולותיך להכי קא' כלולותיך ל' רבים ל' שכלול וז"ש אשתכללו לך והיינו היותה כלולה מז' כנזכר. ב' אעטרו לך בהיותם בדקות מתעטרין על ראשה והיינו לשון כלילא. ג' ואתקינו לה ככלה והיינו לשון כלה דהיינו התקרבותה אל הת"ת.

בגין לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה שעדיין לא היו יש' ראויים ועכ"ז שכינתא לאהבת הת"ת היתה רודפת אחריהם לפי שהם מסטרא דדכורא ועל שם העתיד שהיו עתידים לקבל תורה ומצות ויהיו ראויים אל הייחוד:

ת"ח בשעתא דבר נש יתיב במדורא דא פי' שיעשה סוכתו עיקר כעין תדורו ולא ארעי אז הוא צלא דמהימנותא וגומר שכינתא פרישת גדפאה היינו סכת חסר שהיא סוכת דוד. שווין עדוריהון היינו תשבו שבעת ימים כנזכר לעיל. ובעי בר נש למחדי וגומר להיות שכל יום ויום מז' ימים הוא יום שמחה לא' א' מהאושפיזין והשאר נלוים אליו ונטפלים לכך צריך שמח' מחדש ויכוון אליו ויסתופף בצלו. באנפין נהירין וגומר למעט הכעס בסוכה שכמעשהו יורה בספירות העליונות אחר כעת מרכבה אליהם כנזכר. באושפיזין אלין קראם אושפיזין כי בשאר ימות השנה אין מתלוה לאדם אלא שכינה לבד כנזכר פ' בראשית ועתה מתלוים אליו אושפיזין אלין מחדש וז"ש דשריין עמיה יר' שעם היותם באים לסוכה אין עיקרם אלא על האדם היושב בסוכה שאם אדם יניח סוכתו ונתעסק בעניניו אין האושפיזין עומדי' שאין אושפיזא עומד אלא עם בעל הבית ולזה היה רב המנונא סבא אומר תיבו לפי שהיא קדוש' נוספת שלא מטבע משא"כ בשאר שבתות וי"ט שאין אנו אומרי' כלום מלות כאלו אלא ישראל מקדשין על היין ובקידוש הם מקבילים פני הקדושה משא"כ עתה שהיא קדושה נוספת שלא מטבע והענין כי בפסח הוא בעל הבית אברהם ובשבועות יעקב לא אושפיזין אמנם בסוכות באו כולם קרואים אליו כולם יחד אל בית איש יומו ביום ראשון אברהם וכולם קרואים אליו וביום ב' יצחק וכולם באו קרואים אליו וכן כולם ולכך צריכין הזמנה ושמחה באנפין נהירין וכוונה רבה להיות כול' מבטלים כחם ובאים להסכים אל הנהגת המדה האחרת הזמנה ודאי צריך וכולי האי ואולי וצואה עליונה בסכת תשבו שבעת ימי'. כד הוה עייל לסוכה הוה חדי שהעיקר תלוי בשמחת הלב להראות אנפין נהירין לאושפיזא. וקאים על פתחא דסוכה מלגו נכנס לסוכה לפתחא ופניו אל רוחב הסוכה להראות שאין האושפיזין באים אלא דוקא בהיותו בסוכה. ואמר נזמן ר"ל נזמין להם מקום לבא ואינם באים אלא בסכת שהיא מ' והיא השלחן לכך מסדר פתורא. ואח"כ התחיל לקוראם ראשונה ברכת לישב בסוכה כדי שיבאו כי ע"י הברכה היה עושה למ' הנק' סכת מרכבה לבא ואחר שהיא מזומנ' אמר בסכת שהיא השכינ' תשבו שבעת ימים והיה ממשיכם מלמעלה מקושרים בבינה כאו' תיבו אושפיזין עילאין תיבו ואח"כ היה מקשרם במ' ואמר אושפיזיה מהימנותא דהיינו סוד הייחוד במלכות. ארים ידוי לקשר הי"ס שרומזים להם י' אצבעו' וחדי להמשיך להם השמח' מהבינה ואמר זכאה חולקנא שזכינו לכך מצד היותינו מכלל עם ה' לא מצד שאנו ראויים וז"א זכא' חולקיהון דישראל שגם הם לא זכו אלא על צד הבחירה כי חלק ה' וגומר מצד האבות והם הם המזומנים ואח"כ ויתיב שהם כבר באו וישבו:

תניינא לבני עלמא יר' הפסוק השני שאמר כל האזרח בישראל ישבו בסוכות בא להזהרת שאר בני העולם ומפרש ואזיל מלת כל האזרח וגומר. מהרמ"ק זלה"ה:

גליון. וקאים על פתחא דסוכה מלגאו. כך דרך ארץ שבעל הבית נכנס תחלה. עכ"ל: