אור החמה על ספר הזהר ג:רה

מן השמים דייקא ת"ת שמרע"ה מרכבה אליו עי"ן בעי"ן ר"ת ע"ב חסד והיינו ועננך מצד החסד: או אפשר דדריש ג"ש ואמר כאן עין בעין נראה וגומר ושם נאמר כי היום ה' נרא' אליכם ע"י אהרן ועבודתו בח' למלואים. וכסה ענן הקטרת הוצרך לזה משום דקרא ועננך לא מוכח אלא ענן חד והיינו עומד עליהם לזה הכריח מהקטרת מג"ש מה להלן ז' אף כאן היו ז' לאהרן שהרי הקטר' לאהרן היה ולא לזולתו כנודע. דהא בקטרת מכח הקבלה ומכח המלה ענן הקטרת פי' ענן הקשר שהיו ז' עננים קשורים יחד אף כאן ז' עננים בזכות אהרן. ועוד שאין אנו צריכין לומר ז' עננים בקטרת כולם בחסד אלא ענן א' בחסד מדת אהרן אבל ו' מששה ספי' הנשארות שהיו קשורות עם החסד וז"ש והוא קשיר בשית וגומר וכדי שלא להפריד הא' מהששה היו יורדות כולם יחד.

דהא היא מ' מרים בלי ספק מ"ר בצד שמאל י"ם מצד ימין מרים לשון רוממות מצדם בסוד שמאלו תחת לראשי וגומר ועל ידם היא עולה. ותתצב אחותו שמרע"ה ו' ואחותו ה' והיינו באר מרים אחות ו'. וכולא קשורא חדא ג' אלה שהם מן עננים ובאר שהמן סוד ו' מן השמים עננים ו' בסוד ו' באר שביעי סוד ענן אחותו קשורה בו' בסוד ד"ו פרצופים נמצא כולא קשורא חדא:

מתה מרים וגומר קשיא ליה דז' עננים קשורים בזכות אהרן מאן לימא לך דבאר בזכות מרים לימא בזכות אהרן שמצדו העננים וז' עננים קשורי' יחד בזכות אהרן לזה אמר שנודע הדבר כאשר מתה מרים שנסתלק הבאר וג' וחזרו המים מפני שהיתה מיוחדת עמהם הרי שהיה בזכות מרים ונשאר מפני הקשר כנזכר.

מת אהרן אסתלקו אינון עננים ו' אסתלק ההוא עננא דבירא וכאן הורה היות הענן הז' בזכות אהרן. אתא משה אהדר לשתיהם יחד ובזה הורה קשר כולם כא' כנזכר. ודקדק באו' מתנות דתרתי נינהו דהיינו מתנה בזכות אהרן ומתנה בזכות מרים והם שמם מתנות שניתנו לישראל מכבר בזכות אהרן ומרים ונסתלקו וז"א מתנות דהוו בקדמיתא. ואע"ג שהם ז' עננים נקשרים יחד יקראו ב' מתנות סוד הבאר הוא מצד הגבורה בהקשרה בימין כנזכר כדכתיב ויחפור יצחק וגומר והעננים מצד החסד ולזה ודאי יקראו מתנו' ב':

א"ר יצחק מפני מה זכה אהרן וגומר תינח ענן א' ז' עננים למה ותירץ דאיהו קשיר וגומר שאהרן בחינתו בחסד מצד בחינתו המיוחדת ונקשרת בכל הספי' וזהו או' בגין דאיהו אקשיר בכולהו ונוסף ואיהו אקשיר בכל יומא וגומר א"כ ראוי שעל ידו יבאו כל ז' עננים והענין כמו שיש חילוק בין יעקב למש' כן יש חילוק בין אברהם לאהרן:

ת"ח על כל חסד דעבד פי' על כל מה שעשה להם מצד החסד מדרגת אברהם קשיר עמהון וגומר שהוא מצד החסד מדרגת אהרן ונקראים ענני יקר פי' כבוד שהם מצד בחינת החסד הנאחזת בחכמה שבה ל"ב נתיבות דהכי סליק כבו"ד. ואן קשיר להו פי' כי לפי מה שפירש שקשרם עמהם עם היותם בלתי ראויים אליהם א"כ במה קשרם ותירץ בכ"י כי מצד שם זה יש לשכינה יחס וקשר עם ישראל והיא מזדווגת אליהם ויש לה בחינה אחרת נק' ענן מצד בחינת כ"י היא נקשרת עם ישראל ומצד בחינת ענן היא נקשרת עם העננים וז"ש דהא ענן דיליה אתקשר בשתא אחרנין.

מ"ט וגומר פי' מה טעם כל הז' לישראל כיון שהמתייחס אליהם אינו אלא ה"א לסגי בחד ותירץ בגין דכולהו שיתא דמהימנותא דהיינו סוד וא"ו ואין פירוד ה"א מוא"ו ולא פירוד הששה עצמם אלו מאלו שכל הו' הם וא"ו וזהו או' כולהו שיתא דמהימנותא ואין להפריד בין וא"ו ה"א שהם ז' כנזכר:

וע"ד כתיב בסוכות תשבו פי' תשבו אהדר לימים העליונים תשבו בסוכות דכל חד וחד דאינון ז' ענני יקר:

מאי קא מיירי פי' מה ענין ישיבת הימים העליונים בסוכה דכל חד ותירץ בגין דכתיב בצלו חמדתי דהיינו כל ז' ימים העליונים חמדתי וישבתי ואינו מצתולל בצל ע"ז אלא בצל הקדושה סוד ז' ספירות ופריו היינו סוד השפע שמשם נשפעים ישראל. ובעי בר נש לאחזאה וגומר במה שיתקדש עצמו במורא בצל סוכתו ז' ימים.

ת"ח שאין ענין העננים צל סתם שלא יכם שרב ושמש ח"ו אלא זה נמשך אגב אורחיה אבל העיקר היה שאויר המדבר היה טמא אויר ארץ העמים לכך חס הב"ה על בניו והלבישם קדושתו ואויר טהור מז' ספי' וז"ש כל אינון שנין דקאים אהרן הוו ישראל במהימנותא ממש ועל ידו הם קשורי' באלהות בתר דמית אהרן איש החסד אסתלק עננא חד דהיינו שהיה מרכבה לחסד שאהרן מרכבה אליו והיינו עננא חד דאיהו ימינא שהוא עיקר כולם. אסתלקו שאר עננים שהכל נמשך אחר הראש.

ואתחזיאו כולהו בגריעותא שעד עתה היו דבוקים בבורא ית' בסבת אהרן ועתה הם מתרחקי' ממנו כיון שנסתלק אותו הרוח האלהי הקדוש שהיה מלבישם וזה שאמר ואתחזיאו כלהו יש' יחד פגם כולל בגריעותא פי' גריעות הנפש תדע גריעותם וישמע הכנעני לא שידע הוא סוד העננים ורמיזתם אלא שמע שאיש א' שהוא אהרן שבזכותו עננים מכסים עליהם נסתלק ועתה נתמעט זכותם וז"ש ומית תיירא רברבא וגומר:

ור' יצחק פליג עליה ואמר דממש השיג וידע פגם ישראל במדת החסד במיתת אהרן וידע סוד העננים וז"ש יושב הנגב ודאי שהיה בסוד הקליפה הנגדיית לחסד מקום תפיסה ישמעאל. וכד אתו מאללין וגומר קשיא ליה דהא עמלק מסטרא דעשו היה בארץ הנגב כאו' עמלק יושב וגומר ופי' דההוא שקד הוה אלא לתברא לבייהו אמרו כך אמנם הכנעני היא ודאי יושב בארץ הנגב כנזכר ומשם הרגיש הפגם ונתעורר לבא בשעת הגרעון. והיא נטל מישראל עבדים לגרמיה דהיינו הכנעני מיש' עבדים לעצמו שהיו יש' בני חורין ולקחם לעבדים ולא שלקח מישראל שבי ועבדים שהיו להם ובזה הפירוש מביא ראיה מוכרחת:

מאן דאפיק גרמיה מצלא דמהימנותא כגון הכא יש' דנפקו שלא זכו אל הצל אלא ע"י אהרן ובהסתלקו נראו כנזכר אתחזי למהוי. עבד לעבדי עבדיו דהיינו עבד עבדים כנען ממש: כל מאן דאיהו משרשא וגומר והיינו כל האזרח מורה שצריך שיהיה בסוד נשמתו משרשא בסוד הדעת וגזעא ת"ת והם שורש יש' מפני שצל סוכה הוא צל הקדושה כנזכר שכל מין כוסף אל מינו אמנם הוא חוטא כמו שהוא במעשיו הוציא עצמו מן הקדש כן הקדושה הזאת לא ישרה עליו. מאי קא מיירי כי אין הדרוש הזה דומה לנדון דידן דהתם קאמר דאפיק גרמיה מארור וקאים בברוך ואנן לאו בברוך וארור קיימינן. אלא ללמדך דכל מאן דיתיב תחות צלא דמהימנותא אחסין חירו מצד הבינה כי בהיותו מתגייר הרי היא ובניו יוצאים מהקליפות שהם בארור וכיון שנשקע בישראל הרי הוא כא' מהם ויאמר עליו אזרח בישראל וז"ש לעלמין. ואתברך מצד החסד. וכן אפילו יהיה יש' ויצא מצל הקדושה יוצא מברוך ונכנס בארור וז"ש וכל מאן דאפיק גרמיה וגומר ואפילו יהיה שורשו ישראל. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. הוא נטל עובדין וגומר פי' כי כמו שהוא נק' עבד עבדים כמ"ש ארור כנען וגומר והטעם שנק' כן הוא מפני שאינו בסוד הקדושה ומהימנותא עילאה כאו' ארור כנען שהוא מסטרא דארור שהם הקליפות ולא בברוך ולכן עבד עבדים יהיה א"כ גם אותם ששבה מישראל לא היו צדיקים רק שבי פי' אותם שהיו נק' עבדים כמוהו שהם סוד הרשעים: וז"ש בסוף הדף ומאן דאפיק גרמיה וגומר דכהיב וילחם בישראל וישב ממנו שבי. עכ"ל:

גליון. עיין דף קצ"ג. ועיין בספר אור הגנוז בס"ד: