אור החמה על ספר הזהר ג:רג

ר' יצחק אמר לשטיא וגומר פליג שמשל לזלזולא לא משמע שהוא מלמד סניגוריא אלא שלא ילמד קטיגוריא אבל ללמד זכות אין בו תועלת כלל. ור' יצחק ס"ל שהכוונה כדי שילמד זכות שכשהוא מלמד זכות יש ממש בדבריו. ואו' מחמרא שזה חלק השוטה המזולזל שהוא סמא"ל כסיל טמא ושותה יין נסך ושמרי היין חלקו ודאי.

אהדר כולא לרישא דעמיה פי' כענין אומרו ואתן אדם תחתיך ואתן אדום והטעם שהוא תובע תחלה או ימותו אלו ואלו או ינצלו אלו ואלו וכיון שישראל שבים בתשובה וגם השטן מלמד זכות חזר הדין ישראל ראויין לנס ומחילה ואומות העולם שהוא טען עליהם ימותו אלו ואלו נשארו בתוך פח המוקש שאינם שבים מפשעיהם. דובר שקרים שמה שהוא מלמד סניגוריא אינו על צד האמת ואפי' שהוא מלמד זכות כיון שהוא דובר שקרים לא יכון אלא המלמד זכות על צד האמת לא על צד השחד כסמא"ל:

א"ר יהודה אלמלא וגומר וא"ת והרי אדרבה ישליו אהלים לשודדים וגומר וי"ל שהענין שיגזר עליהם בכל שנה מחדש גזרות לעתיד לבא לא ביד אומת אדום מן העולם וז"ש ווי לון לעמיה וגומר. כל ההוא יומא הענין שממותר הנעשה למעלה נשפע להם ע"י שלוח השעיר מורידים הסיגים ההם אל תוך נוקבא דתהומא רבה אל ארץ גזרה ודאי והוא עומד ומחלק אותו השפע לכל חייליו ונטרד בזה וישראל עומדים ועוסקין בתשובתן והקב"ה מתמלא רחמים ומקבל תשובתן וז"ש ובג"כ קב"ה מכפר וגו'. לבתר הוא אתי סמוך לשקיעת החמה שיום הכפורים בסופו מכפר ובזמנינו זה ונשלמה פרים שפתינו וע"י מה שאנו מספרים סדר הלוכו של שעיר ודחיפתו להר אנו מושכים להם חלק ממש והוא מלמד סניגוריא כיון שהוא רואה שע"י ספור דברים אנו מתקנים בקדש וכחלק הקדש חלקו:

לשבעין דסחרין וגומר היינו סוד ב"ד העליון כנזכר בפרשת ויצא. המטיר וגומר כדי שיהיה הגזר דין של ע' שנה באצילות ושבעים סנהדרין אלו והיינו פגם העון נשפע עליהם ואוכלים טובה מיד להאבידם לעתיד. ור' אבא פליג דת"ק סבר שאחר השעיר הוא ענין זה אמנם ר' אבא אמר שעם השעיר בעצמו הוא הענין וז"ש כל אינון חובין וחטאין מתדבקין ביה וגו' השעיר עשו תם יעקב וזה ע"י השעיר ממש:

בהאי יומא מתעטר כהנא בעטרין עילאין. שאר ימות השנ' כהן סתם בחסד ביום הכפורים הוא מתעטר בעטרין עילאין היינו בבחינות העליונו' הנעלמו' ולכך הוא נכנס פנימה לקדש ומכוון למעלה כדמסיק.

אתכוון ברישא דמהימנותא שלש ראשונות כדמסיק. על הכפורת א' למעלה ולפני הכפורת ז' למטה. אדי ואתכוון כל הזאה והזאה בספירה הידוע'. ושארי לממני המדות העליונות. ואו' בסים בקיטפא דאצבעא היה ממתיק הענין בסמיכות וחבור הטפות באצבעו. וקיטפא לשון חבור וסרוך כדפי' בערוך ורצה בזה שהיה ג"כ ממתיק ומבסם במה שהיה מחבר אצבעו אל הדם אשר בכלי שהכלי היה נגד המ' והדם התעוררות העול' ממנה ממטה למעלה אל הבינה והאצבע הוא סוד ו' שדרך בו עולה ממטה למעלה י' על ו' שהטיפין הם יודין שהם עולות מן המ' אל הבינה.

ואדי כמצליף בטיפין דאצבעא היינו שמ' עולה בסוד ו' מן האצבע נתזרק ונזרקת למעלה באצבע ע"י היודין העולות. בסטרי קטפורא יש גורסין קפטורא וניחא שהוא ל' שלשלת והיינו שהיו משולשלו' הטיפות שמונה ויורדות זו למעל' מזו והיינו כמצליף ויש גורסין קטפורא ניחא דהיינו מספר המכות נקראות קטפרס כדפי' בערוך והכל עולה לענין אחד: קטפירא שלשלת. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. וע"ד כתיב יום הכפורים פי' דהול"ל יום כפור אך כפורים לשון רבים הם בינה ומ' כנ"ל דף ק' ע"ב: ופי' אחת ואחת הכוונה כי כוונתינו ביום ההוא לאמשוכי בינה אימא עילאה בכל הו' קצוות ולהמשיכם במ' ולכך תחלה אחת היא כתר רישא דכולא וגומר בתר הכי אחת ואחת היא חכמה ובינה דשארו באחוותא ודלא מתפרשין לעלמין דאיקרון רעים והנה בתר דמטא להאי ואחת היא בינה אם כן עתה הוא העיקר שאנו צריכין להמשיכה בו' קצוות וז"א בתר דמטא להאי ואחת דהיא אימא עילאה עתה שארי למימניה כי הוא עיקר כוונתינו ביום ההוא. ומלשון בתר דמטא נר' דהתחיל מראש כולם הוא הכתר ועתה מטא להאי אימא עילא' וכען שארי לממני בזווגא הכוונה כי לעיל הם תלת מוחי דרישא וכל חדא באפי נפשא אמכם מחסד ולמטה צריך לצרפא בזווגא עם אימא עילאה לקבל ממנה הרצון המושפע מאתה ולכך שרי בזווגא ואמר אחת היא בינה הנזכר במלת ואחת אשר מטא להאי ואחת ומצרפה וממשיכה לחסד וז"א ושתים ונקר' שניה בערך שמתחילין אנו עתה מהבינה וכן אחת ושלש היא גבורה וכן עד ושבע הדי המשכנו הרצון עד היסוד הוא המשפיע במ' אימא תתאה וז"א בגין לאמשכא עילאה היא בינה בדרגין ידיעאן הם הו' קצוות כדי להשפיע באימא תתא' היא מלכו' וסיוע לזה כי המ' אינה בכלל ההזאות רק שהיא המקבלת עתה מכולן תמצא בפ' בהר סיני ברעיא מהימנא דף ק"ח ועיין שם היטב דקאמר דשכינתא אתקריאת שבע מסטרא דצדיק דאיהו שביעי לבינה נר' כי אחת ושבע היינו יסוד ז' לבינה ובתר הכי אתקריאת מ' שבע על שם אלו הז' המשפעין בה וכן אמר שם ובינה אחת ושכינתא שבע הכוונה דכיון דתחלת מספר אחת היא בינה אימא עילאה הנק' אחת נמצא אחרית המספר היא השכינה אתקריאת שבע כי בה נכללים השבע וע' תשלום זה הענין בדף ק"ח ע"ב ותבין. עכ"ל:

גליון. ענין א' ואחת וגומר עיין בתקונים פ"ב. ע"כ: