אור החמה על ספר הזהר ג:רב

ובגין דלא יהיב ליה פטרא דהא עדבא סלקא ביה. כך כתוב במקצת ספרים ופי' שלא יגמגם וילמד קטגוריא ויאמר שלא נתנו לו אלא הפחות שבהם לזה היה על פי הגורל ומדנים ישבית הגורל ולעולם לא היה נתן לו אלא הראוי לו ואדרבה בגורל לא היה עולה אלא הפחות מין במינו כמשז"ל בגמ' שגורל של שם היה בא לעולם בימין וז"ש דלא יהיב ליה פטרא לגמגם בו דהא עדבא סלקא ביה כנזכר. והוכיח ענין זה מתוך דברי ר' יצחק שאמ' שהגורלות ממש היו צועקות זה ליהודה וזה לבנימן כל א' חלקו הראוי לו מששת ימי בראשית היה מברר לו וז"ש על פי הגורל רוח הקדש מדברת בגורל והיה צווח זה לפלוני והיה ענין הגורל מטעם מדנים משבית הגורל לפנים לבד והכא נמי לגבי ס"מ מכ"ש שהראוי לו בירר הגורל ולא שיהי' ח"ו על צד ההזדמן כי זה מורה שווי העבד הפחות אל רבו הקדוש ח"ו. ואית ספרים דגרסי ובגין דלא יהא ליה פטרא בהאי עדבא הוא סלקא ביה פי' כי ב' גורלות היו א' כתוב בו השם וא' כתוב בו עזאזל א"כ בעלות הגורל לעזאזל במקום הראוי לו שהוא המותר והדחוי אין לו תרעומות שהרי הוא בעצמו בחר חלקו כי ממש סמא"ל היה עולה בגורלו וכחו היה מברר חלקו וז"ש הוא סלקא ביה. והביא ראיה מר' יצחק דקאמר על פי הגורל שממש היה הגורל מדבר א"כ כשגורל עזאזל יאמר זה חלקי על מי להתרעם וז"ש מדלגי מן ידוי וגומר בענין שהעבד בעצמו נוטל החלק הראוי לו ואין לו תרעומות.

ההיא שעתא הוו זמינין ישראל וגומר א"כ לא דריש היום יום ר"ה בהאי יומא בעינא לסדרא וגומר אין הענין ממש כאיוב שנתן לו כדי שיתעסק לקטרג ולא כן הענין בשעיר אלא הכוונה כמו שבאיוב ע"י שנתעסק בו שבק להו ליש' כן בשעיר מתעסק במנחה זו ושבק להו ליש' מפני השוחד ואפשר שגם ענין איוב מנחה נתן לו כדי שישתדל במכותיו וזהו שמחה סמא"ל להכות. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. תיישי ברא ר"ל תיישים מדבריים וחצוניים וזה מוכח כי איוב היה גוי. עכ"ל: