אור החמה על ספר הזהר ג:רא

את תהא סימנא לדרי דרין יר' כמו שחטאו פגם כל הדורות גם תשובתו תקן שבכל דורות הנמשכי' אחריו הקב"ה יעמידם ביום ההוא בכל שנה בדין וישובו ויקבלם וז"ש ואי יתובון והסימן הוא שתקובל תשובתם אפילו בשעת מושב הדין ואחר שבאו עדים מי שיודה ויפטר הוא חידוש גדול וזהו סימן גדול לבניו שלא יתייאשו מהתשובה אחר שכבר באו עדים ונגזר הדין אם לא יתבטל הגזרה בערך הגוף תתקן בערך הנפש כענין אדם א'. ואיקום וגומר וזה ענין גדול שאם היות כל הנבראים נפעלים ממאמר פיו ית' עכ"ז בכח תשובת בני אדם מקימין המלך מעל כסא הדין ומושיבו בכסא רחמים וז"ש ואנא איקום מכורסיא דדינא בינה המשפעת בגבורה החזקה ואתקיים בלי לקום ממנו על כורסייא דרחמי בינה משפעת בחסד ובת"ת כנזכר ומה שהוא רוצה מתבטל ומה שהם עושים מתקיים וז"ש ואתקיים בכסא רחמים להשפיעם רחמים וז"א וארחם עלייהו. אהבתי כי ישמע ה' יר' מה שאהבתי הוא שאני בטוח שישמע ה' את קולי וגומר שאין תשובה חוזרת ריקם כנזכר שכך אנו מובטחים מאדה"ר עם קונו כנזכר. כי עמך הסליחה למען א"כ בהיות האדם ירא ושב מחטאו בטוח שיתכפר לו. כי עמך מקור חיים ואינם תחת שר העולם כדי שבאורך נראה אור ויהיה כל אדם רודף אחר העבודה והיינו אל תמר בו כי לא ישא וגומר כי אין בידו סליחת עון כלל:

אך בעשור וגומר בי' זיני וגומר כאן בלתי מסכימים עם י' שמנה בתקונים שמנה כאן משכיל ומכתם במקום ברכה ורנה ועוד פליג דהכא קאמר דעילא מכולהו הללוי' שהוא בת"ת ושם אמר דעילא מכולהו אשרי. ותרוייהו פליגי ארעיא מהימנא שמנה אלו ואלו ולא חש למנין עשרה ועוד שכאן לא מנאן על סדר מעלת הספי' ואפשר שמנאם כאן על צד אשגרת לישן ואמנם מה שאמר עילא מכולהו הללויה שהוא בת"ת אפ' לפי שמדה זו כוללת עיקר ההנהגה יותר משאר מדרגות והעד שבו סוד שם בן ד' מה שאין כן בשום ספי'. אמנם מאי דאפיק ברכה ורנה ועייל משכיל ומכתם הוא דאשכחן מכתם לדוד וכן משכיל לאיתן מורה שהם שש אמנם ברכה ורנה לא קאמר ברכה לדוד אלא ברכי נפשי וכן לא קאמר רנה לדוד אלא רננו צדיקים שהם פעולה שיעשו ולכך אין ראוי למנותם אמנם הם הם בעצמם כי רנה יסוד כאו' רננו צדיקים במקום משכיל ביסוד וברכה בבינה ובמקומו מכתם מלשון כתם זהב מצפון זהב יאתה הוא בבינה. משכיל אתריה ידיעא פי' שהשם בעצמו יורה מקומו שהוא לשון השכל וחכמה שהוא כנגד היסוד כדפיר' בתיקונים שהוא נגדיי לחכמה ממטה למעלה וממעלה למטה יסוד בחכמה וחכמה ביסוד והיינו י' סוד וזה פשוט אמנם מהו משכיל גזרת המלה בעצמה לדעת על איזו בחינה במדה יורה ולז"א מיא דאחכימו וגומר ואמר מיא מפני שהמ' בריכה והמקור לבריכה והמים בעצמם שהם הברכה הוא היסוד וכן הענין הזה בחכמה ובבינה כי הבינה בריכה והמים לבריכה הוא השפע הנשפע מהחכמה ומתכנס בבינה ולהורות שהחכמה נק' משכיל בבחינתה המשפעת וכוונתו משכיל לאחרים מחכים מבנין הפעיל ואינו שם כמו והמשכילים וגומר וז"ש מיא דאחכימו דהיינו הנשפע ממנה מהמקור לבריכה כנזכר והכריח זה מאומ' משכיל על דבר דהיינו מ' הבריכה שהוא על המ' ימצא טוב מצד החסד ודבר ג"כ היא בבינה כאו' בדבר ה' שמים נעשו ימצא טוב מהכתר שנק' ג"כ טוב כאו' הטוב כי לא כלו רחמיך שהוא מקור הרחמים בלי תכלית.

ובגין דאקרי הכי תלי בה בחכמ' הסליחה וחירו דחובין שהם בבינה בעצם בתלייתם בחכמה מצד בחינה זו שהיא משפעת בבינה כנזכר ולכך במזמור זה שבא להזכיר ענין נשוי פשע כסוי וגומר שהם מפעולות הסליחה התחיל במלת משכיל דביה תלי סליחה כנז':

דהא כסוי חטאה וגומר יר' לפי הנראה שיעור הכתוב כך הוא אשרי נשוי פשע כסוי בתשובתו שהיה כסוי חטאה שהיו בני אדם מחזיקים אותו לצדיק גמור אפילו חטא אין בו והטעם לזה מפני שהיו רעים לשמים וטובים לבריות ולזה כששבו תשובתם קלה וקבלם הקב"ה מיד שלא חטא לבני אדם וזה סבת כסוי חטאתו וז"ש ההוא דחב לקב"ה לשלול שלא חטא לבני אדם וזה סבת כסוי חטאתו כנזכר אמנם קצת קשה אחר ששב והוא נשוי פשע בתשו' מה לי אם חטא לבני אדם ומה לי אם חטא לקב"ה לז"א אבל כלומר פי' זה יותר נאות. ותלת כאו' על שלשה פשעי ישראל וגומר כרוזי אזלין אע"ג שבני אדם אינם רואים מזלם רואה ושונאים אותו ואינם יודעים על מה. אסתלקו שדינו כמנוד' נזיף הוא ממאריה באצילות נזיף הוא לעילא בבריאה ויצירה. נזיף הוא לתתא בעשיה והטעם שפגם בכל העולמות. פגים דיוקנא דמאריה הנשמה צלם אלי"ם. ולא חייש ליקרא שפגם פעם וב' וג' ולא שב עד שהכריזו עליו ועתה נודע פגמו שפגם למעלה ולמט' קב"ה ת"ת הנק' שמים גליא חוביה וארץ מ' מתקוממה לינקם:

אשתדל בפילחנא דמאריה ואזדמן ליה וגומר לאפוקי מי שמפקיר עצמו לכך שאפילו בראשונה נמאס. מכסיין עליה שלא יפנעו בו המקטרגים ובין כך ובין כך שב בתשובה כדפי' ז"ל אם ראית ת"ח שעבר עבירה ביום כסהו בלילה:

לא מטות וגומר לפי' הפסוק. ושפיר קאמרת העניינים בעצמם הם אמתיים בין מה שהוא פי' בין מה שפי' החברים וגברין עליה וגומר משמע דתרתי בעינן דגברין עובדין בישין ועוד תוהא עליהם. מהאי עלמא בגופו שאינו עולה עוד אלא נעשה עפר. ומעלמא דאתי בנפשו שהיא נכרתת ואין לו חלק בקדושה ומה שהיה לו אחר יאכלנו כאשר יתבאר: אית צדיקא וגומר אלא שמת בקצרות שנים ולא זכה להשלים חקי ומדה כנגד מדה זה אבד מעשיו במחשבה וזה הרויחם במחשבה שחשב אלא שלא הספיק לעשות:

וחד כד אתחפי וגומר לעיל אמר תרי מילי דחכמתא ע"כ הא' וזו הב' והענין דפליג אדר' חייא בתרתי א' בפסוק עצמו דלאו בצדיק שחטאו מכוסה עסיק כנזכר ועוד דאיהו קאמר דכסוי חטאה היינו שאין מי שידע בו כדי שישוב ור' אבא לא ניחא ליה בהאי שהרי בעוד שלא נתכפר לו העון ולא שב ממנו אין ראוי שיאמר עליו אשרי והכתוב השוהו עם נשוי פשע לכך פי' כסוי חטאה כענין נשוי ממש כענין ותשליך במצולות ים וגומר ושב מתכסה ומתבטל כדמסיק. מהרמ"ק ז"ל:

והרח"ו נר"ו כתב הה"ד יכין וצדיק ילבש נר' דבר מתמיה איך יזכה בו אם לא עמל בו ולא גדלו והרי נודע כי אם היה הקב"ה חפץ לתת מתנת חנם לא הוצרך להביא נשמות אלא ודאי רוצה שכנ א' יטרח ויאכל כנודע. ועוד כי הרבה כיוצא בזה יהיו בעולם שחשבו לעשות תשובה ולא יכלו וא"כ מי הוא מהם שיזכה למלבוש ההוא ועוד כי לפעמים כלא יהיו שוים במספרם החוטאים והשבים וא"כ מה תקנה בזה. ונלע"ד כי זה יובן בסוד הגלגול כי יחזור לבא בגלגול בסוד צדיק בן רשע ואז יחזור ליקח המלבוש שעשה בגוף הראשון כי הלא הגוף הראשון נאבד ממנו אחר שתהא אך הנפש לא יאבד כנודע כי השי"ת חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח אעפ"י שתהא על כל מעשיו כאשר יחזור בגלגול ויתקן מעשיו אז יושלם מלבושו ממעשיו הראשונים. עכ"ל:

גליון. מה עביד קב"ה וגומר וזהו מי שהחשיך לו בדרך נותן כיסו לנכרי. עכ"ל: