אור החמה על ספר הזהר ג:קצו

חמאת עולימתה' הם הצדיקים בסוד נשמתם המנדדים שינה מעיניהם לקשטה בסודות התורה. ויתדכון לה וגומר מאחיזת הדינים והיונקים ממנה והיינו הארת הבינה וז"ש בההוא אתר דאתקינת פנימה אל הבינה. לבתר נקיט לה וגומר הענין בזה שאין השכינה לובשת ומתקשטת מעט מעט אלא הם מתקנים בתחלת הלילה והולכים ואין השכינה לובשת עד גמר התקונים כל הלילה וז"ש לעיל חמאת עולימתא דקא מתקני עטרהא וגומר לתקנא לון וגומר כאומן שהוא תופר הבגד ומתקנו ואחר גמר יופים מתתקנים עמהם ולזה אימא עילאה אומרת להם לבתר תקינו לה בתכשיטיה כלומר תלבישוה וקשטוה בלבושים שתקנתם וגמרתם תקונם. יתקן היכלא הוא סוד המ' בבחינותיה המתפשטות סוד הר הבית וירושלם וא"י והכל סוד בחינות בה ודאי והיינו יתקן היכלא לכולהו ע"י התפשטות הארתה בזווג בענין שיהיו הם בני ההיכל. כך מלכא ת"ת קדישא מחכמה מטרוניתא מלכות חברייא נשמותם של המתקנים. כחדא כהאי גוונא שאינ' ממש במטרוניתא אלא בכנפיה דהיינו היכל כנזכר ואימא עילאה ג"כ אורה חיפפת עליהם. פועל צדק הכוונה מתקן ומקשט המ' הנק' צדק וע"י פעולתם נקראת צדקה מקושטת ולא אמר פועלי צדק כי כל חד לבדו יש חילוק בין פועל לפועל שיש מתקנים במקרא ויש במשנה וגומר ואין עניינם א' אבל כולם הם פועלים בה. דמשתדלי באורייתא ולא בצפצוף לבד אלא וידעי אורחוי דמלכא וגומר כדי שיהיו יודעים סוד התורה ולא יספיק זה אלא שיכוונו בעשיית המצות וז"ש ורעותא דילהון באורייתא והם בחשקם מכוונים אל החשוקים תדיר. אשגבהו כי ידע שמי היינו התורה שהוא שמותיו של הקב"ה וידע כמו והאדם ידע יר' מייחד שמי ושכינתי בת"ת. ואראהו בישועתי הייחוד עצמו שיש לו בו חלק בראש וגומר כנזכר:

בחדש השביעי וגומר מכל שאר עמין וגומר פי' מבין האומות קרב לישר' כמי שבורר גלוסקא יפה מבין המורסן והטעם לסבת הנפשות המסורות מאתו ית' ליש' שהם חצובות ממקום קדוש. ואארעי בהו כלומר לא מפני מעלתם אז בהתחלה אלא שרצה בהם שאין טעם ברצון. מאתר רחיקא מבינה מהבחינה הנעלמת שבה כדמסיק ואפשר מאתר רחיקא כפשטו מבין עובדי אלילים. סתים יהו"ד גליא אדנ"י. מהרמ"ק זלה"ה: