אור החמה על ספר הזהר ג:קצד

פסק מסאבו מינייהו וגומר היינו עזיבת החטא לבד כמשז"ל משכו ידיכם וגומר והיינו שפי' מכל צד טומאה הדבקה עמם:

כיון דעאלו יר' סמוך לכניסה מה שבין עומד בחוץ לנכנס.

אוף הכא לכם לעצמיכם שאין ספי' זו כדי להכנס אל גבול בעלה כי עדיין אינה ראויה אליו אלא עד אחר ימי לבונה שתבא במים ולכך לה לעצמה בגבולה היא סופרת מעלותיה ועולה במציאות עצמה וכן יש' עדיין אינם אחוזים בגבולות ית' אלא במדרגות יש' עצמם שהם בשכינה כ"י וסופרי' מעלתם וכן מעלותיה ועולים והולכים.

ולמה יר' שהענין כיון שאמרת שכבר נכנסו אל הקדושה כבר הם טהורים ודבקים בקדושה ואם עדיין צריכים טהרה שהם טמאים היה ראוי שימנו הספי' קודם מילתם וכניסתם לקדושה ותירץ בגין לאתדכאה יר' קודם המילה א"א אלא צריך שימולו ואח"כ יספרו בגין לאתדכאה במיין עילאין קדישין ואם לא היו נכנסים במילה קצת מדרגות הקדושה לעולם לא היו יכולים לטבול במים עליונים שהם פנימיים הרבה כדמסיק לכך הוצרכו ליכנס קצת בקדושה ע"י המילה כדי שאחר הספירה יזכו למים עליונים שהם פנימיים הרבה ליטהר לקבל התורה וזהו טעם למה מילת הגר קודם לטבילתו. כתיב וספרה לה וגומר פירוש ולסגי שבעת ימים כדהתם.

בגין למזכי וגומר הענין כי ז' ימים הם במ' הכלולה מז' מדות וז' שבתות הם בבינה יובל ואי הוו מנין הימים ז' לבד הוו מתדכי מן המ' שכן טהרת אשה לבעלה אמנם יש' כדי לזנות טהרתם מצד הבינה מפני חוזק טומאתם הוצרכו למנות שבועות כדמסיק שהיא נק' מים חיים כמו טומאת הזב דלא סגי ליה טהרת מקוה שהיא מ' אלא מים חיים שהיא בינה.

על מחנה כתיב פי' אם הכוונה על המן כפשטן של דברים הל"ל וברדת הטל לילה דהיינו המן שהיה יורד חוץ למחנה אמנם או' על המחנה יורה דממש על המחנה ממש היה יורד על עליון לטהרם וצריכים אנו לומר שלא ירד אלא כשנשלמו ימי הספירה דהיינו ליל מתן תורה כשקרבו לפני הר סיני וז"ש ואימתי נחת ההוא טלא וגומר וענין הטל הוא מילוי יה"ו עולה ט"ל והענין כי יו"ד חכמה משפיע בה"א בינה והבינה בוא"ו ת"ת ות"ת יורד ומשקה חלב האם לכל הבנים והקליפות מתבערות מכל הנטיעות דלא אחידן בהו והם נטהרים טהרה שלימה וז"ש על אינון יומין פי' שבעת ימים הנז'. דאתקריאו מחנה שלימו פי' בהיותם שבועות שאז כל א' נכללת בחברתה במחנה שהם עומדים בחברה. ופסקה וגומר על הספי' קאמר שאחיזתם בחצונים בהם נטהרת ואתחברו ביה במלכא פי' שנכללו כולם בת"ת וקבילו אורייתא סוד אתוון מבינה נקודי מחכמה וטעמי מכתר ומשם תורה נשפעת לכל הספי' כאו' נובלת חכמה של מעלה תורה:

וכ"י אחר הייחוד הענפים אל הת"ת אז מ' מתייחדת עמו כנז"ל וז"ש ובההוא זמנא כל הנחלים הולכים אל הים בעוד שישראל טמאים העולם העליון פגום ואין ייחוד למעלה. וכשנטהרו יש' נתייחדו כל הספי' וקבלו תורה ונטהרו יש' ע"י הטל ההוא היורד אל השכינה ששם נשמתם של יש' כנודע ואז נשמותיהם של ישראל מתייחדות עם הת"ת שאנו בני הלולא דמלכא כנודע ואין ייחוד אלא ע"י נשמתן של יש' וז"ש וכולא אתקדשו וגומר.

ת"ח כל בר נש דלא מני חושבנא וגומר פי' חשבון זה מאותן ז' שבתות שהם ז' ספירות הנק' תמימות מפני שכל אחד כלולה מכולם. לא אקרי טהור פי' עם היות שכבר הוא בקדושה שמל וחגג הפסח עכ"ז לא נק' טהור. ולא הוא כדאי וגומר פי' שלא נהג עתה הטהרה הראויה לה. ולאו בכללא דטהור וגומר פי' גם חלק הטהרה שהיה לו בליל פסח או קצת הימים שמנה נאבד ממנו מפני שלא נהג עתה הטהרה הראויה לה' ולאו שלא השלים הענין ואין ענין זה נקנה לחצאין:

ומאן דמטי טהור שמנה הספי' וחשבנה וגומר פי' שלא הפסיק יום בלא חשבון. או ירצה שלא ישן כל ליל שבועות כדמסיק כד מטי וגומר והכוונה כי כל הלילות אנו מונים וליל שבועות עצמו אין מונין ואין הייחוד בלילה כי אם ביום לכך צריך שמירה אל הטהרה שלא תאבד ולכך צריך לעמוד כל הלילה בקריאה ולעורר עיני הלב בקישוט הכלה להיות מבני היכל ליכנס בייחוד עם המלך במסבו. מהרמ"ק זלה"ה: