אור החמה על ספר הזהר ג:קצב

עשרון פי' עשירית האיפה דהיינו שלמטה עם קליפותיה הם עשר מדרגות דהיינו ג' סאין איפה שלימה היו עושין עד דמטא לרחיאן דגרוסות ומשם פוחת והולך ע"י מה שמנקין אותה עד שלא נשאר אלא עומר עשירית האיפה ע"י היותה מנופה בי"ג נפה יורה על נקיותה מהמדרגות הנפרדות החתיה ומהחצונים הרודפים אחריה לאונסה ח"ו ועכ"ז היא טהורה ונקיה ולכך יוצאת מכל המדרגות עומר נקי מנופה בלי קליפה וכיון שזו היא מדתה היא נפרעת מן הארורה הזאת שלא שמרה עצמה מהנחש הסנאי הכרוך אחריה ופגמה מקום טהור:

ודא שבע שבתות הכריח מלשון הכתוב תמימות שכל ז' שבתות הם במ' מדלא קאמר תמימים והיינו שהיא מתקשטת בה בעצמה מז' ספי' דהיינו היותה בת שבע פי' מדה א' כלולה משבע מדות ואותם הז' כלולות שבעה דהיינו מ"ט ימים מ"ט פנים טהור כולם במ' וכן מונה והולך עד שמקשטה ומגלה פן אחר פן מעלה אחר מעלה:

לבתר דסלקין ז' שבתות דהיינו שהיא מקשטת בקשוטיה אלא דהיינו סימנין דדכורא סימנים דאורייתא הנדרשת במ"ט פנים אתא מלכא שהוא יום מתן תורה לאזדווגא בה בכ"י שהיא מקושטת כנזכר. וכדין אתעטר מלכא כענין צאנה וראנה בנות ציון וגומר בייחודא שלים ולא כמו בפסח שהיה הייהוד למטה מפני שישר' לא נתקנו כנזכר. ואשתכח אחד לעילא במציאות הנעלם בג' ראשונות ובמציאותו התחתון בת"ת ומ' או ירצה בעולם עליון ובעולם תחתון שהכל מכירים אלהותו כענין ביום ההוא יהיה ה' אחד וגומר. וכד אתער או נ"א אתעטר ע"י היותה היא מקושטת אל הייחוד ומטא זמניה דאורייתא שמתייחד ת"ת עם מ' להשפיע תורה לישר' שייחוד יום שבועות מוליד תורה, כל אינון אילנין היינו בעצרת נדונין על פירות האילן וע"י היסוד שנעשה נגזר עליהם לטובה לכך האירו מלמעלה ובכרו פרים דומיא דאילן העליון שאז ביכור פיריו במ' ויש אילנות קודמין לזה שמבכרין פירותיהם והם כקבות כמו השקדים וכיוצא והם כשעורה שזמנה בפסח דנדונין על התבואה אמנם בעצרת על פירות האילן לכן המנחה חדשה מן החטה דסלקא כ"ב ועד שבועות אין פירות האילן מאירים בסוד הייחוד כנזכר ומשם ואילך המ' מתתקנת בכל מדרגותיה בייחוד ולכך משם ואילך מתחיל אדם להפריש ולסמן בכוריו מז' המינין ולכך אומרים שירה שכבר האירו מלמעלה מצד הת"ת המשפיע עליהם ולכך הלל כפול שירתא מצד המלכות שבחא מצד הת"ת:

בשעתא דמלקטי לון למצות הבכורים הם משוררים או' יש' המלקט אושר העולם הממונה עליהם בסוד פרק שירה ועיקר שירתם אל הייחוד ה' ת"ת בשמים ודאי הכין כסאו מ' בייחוד ובזה ומלכותו בכל משלה להשפיע בשרים הממונים על האילנות. ה' בהשמים חסדך ת"ת מטה כלפי חסד. ואמונתך מ' עד שחקים דסלקא על תרין שמהין נ"ה בעת הייחוד. שירו לה' שיר חדש שירו יחדו לה' ת"ת המ' שהיא שיר חדש כדמסיק. החם מנחת קנאת פי' העומר שהוא קודם ייחודה היה שעורים מצד הדין הרפה ולכך היא נק' קנאת אבל בעת ייחודה ביום שבועות שהיא לבנה בחדושה היא נק' מנחה חדשה. חדושא דכולא שכל אשר תחתיה הם מתחדשים בחדושה. קשורא דעילא ותתא פי' שמתייחדים ומתקשרים במ' הנאצלים העליונים והנבראים התחתונים והיינו כי מכח כל הנאצלים העליונים שהם נותנים שפעם בה והיא מולידה כל הנבראים התחתונים ומוציאם לארץ נמצא בעלות הנבראים אל המ' בסוד ההיכלות כנזכר בפרשת פקודי וירידת הספי' אליה נקשרות אלו באלו. קשורא דמהימנותא שכל הספירות נקשרות בייחוד ת"ת ומ' והכל נעשה אחדות א'. וע"ד יעקב שלימא דהיינו זכר ונקבה כאו' ויקרא את שמם אדם שלם. אתעטר בעטרוי דירית מאבא ואמא. ואורייתא אתייהיבת שייחוד ת"ת ומ' מוליד תורה:

וכד מטון בכורים וגומר ירצה להיות אלו הבכורים בסוד משך השפע מת"ת למ' בסוד יום הייחוד לכך הוה אמר וענית ואמרת וגומר להורות על שכנגד הת"ת דהיינו יעקב. והענין כי הבכורים מגיעים ליד הכהן דהיינו פירות האילן נקשרות בחסד בסוד ההתעוררות ממטה למעלה ומטון לכהנא שהוא איש החסד ומספר מילין דהיינו פרשת ארמי וגו' על ההוא אילנא דארעא יעקב נגדיי לת"ת כי הוא אילן שיש בו י"ב תחומין. בשבעים ענפין כך נשתלם יעקב י"ב שבטין ע' נפש ובזה נעשה מרכבה יעקב שלימא אל הת"ת. בעא לאובדא ליה לבן ארמאה ויתפגים עלמא בגיניה דלבן שלא יהיה מציאות מרכבה לת"ת בעולם התחתון וקב"ה שזיב ליה כאו' השמר מדבר עם יעקב מטוב עד רע ואח"כ אתעטר בעטרוי שהם י"ב תחומין וע' ענפין וז"ש כמה דאוקי'. וטעם סיפור הענין הזה על הפירות בגין ההוא אילנא שהוא מושך שפעו בעוה"ז בסוד הייחוד כנזכר שלא היה הת"ת משפיע בעולם אם לא מפני מרכבתו ולזה בפירות שהוא השפע של הת"ת הנמצא בעולם יספרו נסים שעשה הת"ת לישראל מרכבתו שימצא בעולם כדי שישפיע בעולם וז"ש בגין ההוא אילנא ת"ת דכל קשרא דמהימנותא ביה תליא ולזה יספר שבחו כנזכר.

מ"ט בגין דחדתותי וגומר קשיא ליה מלת חדשה שחוזר למ' דאתחדשת ולפי הנדרש הת"ת הוא המתחדש שחידוש המ' הוא ביום ר"ח כנודע לז"א שאף בזמן חידוש שאר המדות עיקר החידוש הוא אל המ' וז"ש בגין דחדתותי דעילאי ותתאי הספי' העליונות ואפי' התחתוני' עד האילנות הגשמיים והאמצעי בין אלו לאלו היא המ' וז"ש וחדתותי דסיהרא ועם היות שחדוש הלבנה בר"ח ובכל זמנא שיש איזה חידוש בספי' העליונות עיקר החידוש אינו אלא למ' וז"ש ובכל זמנא חדתותי הוא דסיהרא והיינו במשל למלכא וגומר כדמפרש ואזיל. למלכא חכמה דהוו ליה בנין ו' קצוות וברתא מ' שהאציל ע"י הבינה אימא עילאה. אתקין סעודתא סוד מקראי קדש דהיינו ו' קצוות עולים אל הקדש שם הם אוכלים שפע הדק המתחדש להם מן הקדש.

ולא אשתכחת ההיא ברתא שזמן חדושה היא בר"ח או ביום שמיני חג עצרת לכך הם קודמין אליה. כד אתת אחרי הארתם מן הקדש היא תובעת משאת מאת המלך שהם תחלה אוכלים על שלחן המלך והיא לא תמצא שם מפני שהם עליונים עליה והנה אין חכמה משפיע בשש קצוות שלא תשפיע ג"כ חלק למ' כי ישפיעו לזכר חלק הנקבה ואח"כ למטה ישפיעוה ו' קצוות שני מיני שפע א' חלקה שהוא מנתה מאת המלך אביה וחב' מנת בעלה שכל טוב אשר בידו היא היא האוצרת אוריו נמצא בידה תרין חולקין והיינו חדתותי דילה בכולא שכשהם מתחדשים היא מתחדשת אלא שהחידוש ההוא בפקדון בידם וכולא יהבין לה חולקין בייחוד כנזכר.

דכולא זמינין לה וגומר אעפ"י שהייחוד אינו אלא עם הת"ת עכ"ז תכשיטין מקבלת מכולם:

ת"ח בשעתא דמלכא ת"ת אתעטר בעטרוי ע"י החכמה והבינה חדוותא דכ"י שהיא מאירה ומתקשטת באורה והיינו חלקה מלמעלה. וכד אורייתא אתייהיבת והיינו יום הייחוד עצמו. אתעטרת כ"י בעטרין ע"י הייחוד הוא משפיע אליה ממש להתעטר כמוהו מחלקו והיינו תרין חולקין דאמרן. ובגין דכל קשרא וגומר יר' כל האצילות הוא נכלל בת"ת יום א' דהיינו א' כתר ח' הם שמונה ספי' ד' מ' והכל נקשר ומיוחד אחד וז"ש יום א' ודאי בכ"י כי לא לבד הזכר כולל כל הספי' והנקבה כוללת אותם יחד נק' אח"ד וכולם יחד תורת אדם א' והיינו סוד רישא וגולגלתא ומוחא וגו' כדמפרש ואזיל א"כ אל הייחוד שהוא גדר מלת אחד יחוייב שיתייחדו כל הספי' וז"ש ועל דא אתקרי כולא אחד וכד אזדווגת וגומר:

ת"ח כתיב ביום השמיני עצרת וגומר אלא בההוא אתר דכולא וגומר פי' ת"ת שהוא המייחד אל כולם ובו מתקשרים ומתקבצים והיינו עצרת רמז לת"ת המקבץ כל הספי' ועיקר ייחוד זה הוא בזווג עם המ' לכך נק' היא המ' ג"כ עצרת במקום אחר עיקרו בת"ת: ואי תימא וגומר קשיא ליה כיון שאין ייחוד אל הת"ת עם המ' אלא ע"י קבוץ זה וגם נמצא בימים אחרים בשבועות למה יום זה נק' עצרת יותר משאר הימים ותירץ אלא בכל אינון וגומר פי' בשאר ימי החג היה שמחת הענפים שהם קיבוץ ז' ספי' הכלולות בו לכך אנו מקריבין ע' פרים לפרנסת שבעים שרים שהם בחוץ הנתלים ויונקים מז' ענפים כל א' כלול מי' ובעצרת הוא עצם הת"ת הכולל הוא הקיבוץ ההוא ומייחד אותו ובשמחתו לא יתערב זר דהיינו היותו ממש מושך משך השפע אל הנקבה מ' והיינו אורייתא דקאמר תורה שבכתב ושבע"פ דתרוייהו כחדא נינהו. מהרמ"ק זלה"ה: