אור החמה על ספר הזהר ג:קצא

אבל לבתר דכל יומא ויומא וגומר טעם למה אין הלל בשאר הימים וישנם בשמחה ואמר דהנה כל יום ויום הוא נמצא בשכינה ולכך נשמח בהם וישר' לא נאחזו בהם וז"א יש' עד לא זכו בהו לכך אין בהם הלל גמור:

הא חזינן וגומר שאלתו מורכבת מכמה שאלות. הא' ז' בפסח ובסוכות ז' ואינם כעין של פסח שהם ז' וי"ט קודם ואחר ובסוכות ז' ולא י"ט באחריתם ואח"כ שמיני וז"ש ושלימו דחדוותא ביומא אחרא. ושבועות שהיה ראוי יותר אל הכללות שהוא במדת הת"ת הכולל יותר בספירות אינם ז' וז"ש יתיר מכולהו וגומר.

מ"ש הכא דאיקרון וגומר למה נתגלה ענין זה הנה ולא במקום אחר. ותירץ טעם למה ענין זה הנה מפני שהיה משבח ליש' שכחם בזה וא"ת דלא אשתמיט קרא באתר אחרא לקראם א' לאו קושיא היא שבכל מקום יש' נקראים א' על הסתם כדמפרש בגין דכל קשורא דעילאי וגומר פי' ג' ראשון ותתאי ז' מדות או ממש עליונים ותחתונים כולם תלויין בת"ת שהיא נק' עץ החיים וממנו חיים לכל חי. אתקשר במה דלעילא חב"ד ח"ג ובמה דלתתא נה"י ואחר שכולל הכולל אתקשר בכ"י מ' והת"ת עם המ' נק' אח"ד א"ח ד' א"כ על שמו נק' ישראל אחד לתתא. והטעם שלא נק' אחד אלא הת"ת ולא שאר הספי' אחר שכולם נקשרים יחד הטעם הוא להיות נמצא במדה הזו ג' עניינים שלא ימצאו בשאר הספי' הא' אשתמודע מהימנותא ע"י היא הודעת ופרסום האלהות לתחתונים שהוא עיקר ההנהגה לכל העולם. ב' וקשורא שלימא דהיינו קשר עליונים ותחתונים בו שהוא האילן וכל הספי' והנבראים ענפיו. ג' הייחוד עילאה קדישא דהיינו ייחוד ת"ת ומ':

יומא דא קשורא וגומר כי כיון שיום זה ענינו לרמוז הת"ת שבו מתן תור' נמצאו בו מעלות הת"ת הנז' שהם קשורא דמהימנותא קשורא דכולא וכתיב עץ חיים וגומר וג' בחינות הנז' נרמזו בפסוק זה. א' עץ חיים שהוא משלח חיים לכל בהנהגתו. ב' או' היא מור' על האחדות מדלא קאמר הם. ג' למחזיקים דהיינו היות כל עילאי ותתאי אחידן בה כנזכר לעיל וז"ש אילנא הוא דאיקרי אחד בגין אינון וגומר פי' כי מלת אחד תורה על אחדות הענפים אם כן או' היא למחזיקים יר' דאיקרי אחד בגין אינון וגומר ושיעור הכתוב עץ חיים היא דהיינו אחד למה למחזיקים בה פי' מפני אותם המחזיקים בה ומתאחדין עמה נקר' אחד. דהא הכא אורייתא דאקרי אחד פי' הנה אמר הכתוב שהתורה נקראת אחד וזה בלתי צריך שהרי ידוע לכל שהתורה נק' אחד אלא ודאי הכוונ' לה רות שהיא נק' אחד גם למחזיקים וז"ש וע"ד בגין אינון וגומר.

ועץ חיים אחד הוא אקרי ודאי פי' כי גם מלת עץ חיים יוכיח שנק' אחד דהיינו מלת עץ הוא שם היחיד ומלת חיים הוא כנוי אל הרבים מורה היות ההכנה בגין דכלא ביה היינו היות הכל מיוחד ביה.

ויומא דיליה שבועות אחד ודאי קשורא וגומר פי' ראוי שיהיה יום אחד ובהיותו יום אחד יורה על קשר כל הז' עמו כדפי' לעיל כי היותו נק' אחד יורה על הרבים המיוחדים עמו גם היות יום א' שבועות יורה על זה מפני שהוא אמצעיתא דכולא פי' יום שבועות באמצע פסח בחסד וסוכות בגבורה כאו' ועץ חיים בתוך הגן וכבר פי' שמלת עץ חיים מורה על רבים המיוחדי' באחד. ואומ' בתוך ממש באמצעותא והקצוות סובבים אותו והוא בתוכם ומורה ג"כ היותו אוחז בקצוות וז"ש ואחיד לכל סטרין והיינו בתוך שהעץ אוחז ומתווך וג"כ מורה היות הקצוות אוחזים בו וז"ש ואתקשרו ביה והיינו בתוך הגן שהגן עצמו מוכתר סביבו. ודא הוא שבחא וגומר יר' היותו יום א' הורה על זה הורה על מעלת התור' הקישרת המדות העליונות והורה על מעלת האצילות והקשרים וז"ש שבחא דמהימנותא. וג"כ הוא קשורא דכולא שהתור' והייחוד לנאצלים וליש' עמהם הכל א':

א"ר יצחק וגומר ר' יצחק הוסיף על דברי התנאים הקודמין דכולהו סבירא להו שיש זווג בליל פסח מש"כ בשאר הלילות שבעולם ולזיא חדוותא ושירתא זמינין יש' לשבחא לקב"ה בגאולה העתידה כהאי וגומר כמו שבפסח שהיא לילה ידוע בין שאר לילות השנה והטעם דכ"י בלילה הזאת אתקדשת מהחכמ' בקידושא דמלכא כן עתיד בגאולה העתידה וז"ש השיר דהיינו שיר חדש יהיה לכם כליל התקדש מהקדש העליון חג מ':

וביום הבכורים וגומר ר"ש פתח אז וגומר זכאה חולקהון משאר עוסקי מצות שעושים ואינם יודעים מה עושים אמנם עמלי תורה ידעין אורחוי דקב"ה והם ענייני התורה הם ממש דרכיו וכל העומד על התורה עומד ממש על דרכיו. וגם כן העוסק בה בהשכל' התורה הוא ממש העסק בשמו ולכן אתאחדן בשמיה כל יומא שעוסקי מצוה הם למטה בכינוי שמו דהיינו מצוה מ' ותורה ת"ת ועוד שעוסקי מצוה אינו תדיר אלא בשעת קיום המצוה אמנם אלו אתאחדן בשמיה כל יומא מפני שעסק התורה יומם ולילה. ואותם שאינם לא בתורה ולא במצות עלייהו קאמר ווי להון לאינון דלא משתדלי וגומר לית לון חולקא בשמא קדישא בעוסקי תורה וכ"ש שלא אתאחדן ביה בעוסקי תורה. ולא תאמר שבג"ע ילמדוהו מה שחסר מאן דזכי וגומר דובב וגומר ירצה שאפי' עסק התורה שהצדיקים עוסקים בג"ע הוא ע"י מה שעסקו בעול' הזה והיינו דובב וגומר כדפירשו רז"ל:

ת"ח עד השתא יר' מיום ב' של פסח עד יום שבועות אקרי בו יש' פי' נמשך ענין קרבן העומר והעד ספיר' העומר שסופר והולך עד שבועות ומצא תמיד מתעסקין והולכים בתבואו' הארץ היא מ' ותבואתה היא שעורה לשון אשר בשערה ישופני וז"ש תבואת הארץ ודאי ואתעסקו ביה בעומר בעת קצירתו ותקונו כנודע והיה מורה ודאי עסק שהיו מתעסקין במ' ומתקנין ומנקין אותה מכל הקליפות סובין ומורסן ולכך היה מנופה בי"ג נפה. ואתקשרו בההוא קשורא פי' שמורה היות יש' נקשרים בפסח עם המ' לבד.

ואע"ג דדינא אשתכח פי' כי מדה זו היא מדת הדין וכ"ש במציאות שעורים כנזכר עכ"ז אין דינה דין חזק אלא דין רפה הראוי להנהגת העולם וז"ש דינא דעלמא וגומר ואתקריב שעורים ולא חטים שהם רחמים הכוונה בזה להורות בגין דאיהו קדמאה וגומר דהיינו במדרגה ראשונה מ' שבמ' עצמה והיא שעור' ודין שעדיין לא נקשרו ביסוד שבמ' מפני שלא פרעו.

אמר קב"ה וגומר הכוונה שיש' מלמטה מעוררים המ' אל הייחוד דשעורי' דהיינו מיין נוקבין והשפע מלמעלה מן לחם מן השמים מיין דכורין. והנה התעוררות הזה לא יהיה תמיד אלא עד כען עד יום הבכורים שישראל מסתלקים למעלה ומעוררים מבחינ' התור' דהיינו חטה כ"ב אותיות התורה. קמח שעורים מצד הדין והיא הנק' קנאת חסר והיא אזהרה לכל הנשים שלא יקלקלו שאם יקלקלו היא נפרעת מהם. קמח שעורים מצד הדין זמינא לקרבא היא נטהרת ומתקרבת אל הקדש ומקבלת דין ויורדת למטה ועושה הדין במקולקלת: כ"י לא שקרת להשפיע לחצונים אם לא ע"י בעלה וזאת פוגמת בה ומשלטת החצון שם לכך היא מתנקמת ממנה ומענשת אותה והיא מתמהת עליה ואומרת אפשר שאשה היא מקלקלת תחת בעלה וכך שיעור הכתוב זאת תורת הקנאות פי' דין זה הוא על ידי המ' הנק' קנאת חסד והטעם שהיא תיוהת אפשר אשר תשטה אשה תחת בעלה אישה. מהרמ"ק זלה"ה: